שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    משפחה אחת גדולה
    בעלי חיים רבים מסייעים זה לזה בגידול הצאצים ומקיימים שיתופי פעולה רחבים ביותר. מחקר חדש מציע סיבה גנטית, ומוזרה במיוחד, לתופעה הייחודית

    בעלי-חיים רבים מנהלים חיי משפחה שוויוניים, שבהם שני בני הזוג מטפלים בצאצאים. מין אחד של מַרמוֹסֶט (Callithrix kuhlii), יונק קטן מסדרת הפרימטים החי בדרום אמריקה, לקח את השוויון רחוק עוד יותר. במין זה הפרטים חיים בקבוצות קטנות הכוללות בדרך-כלל קרובי משפחה, והבוגרים – זכרים ונקבות – עוזרים לטפל גם בצאצאים שאינם שלהם. לעתים האחים הגדולים מעדיפים לעזור בגידול אחיהם הצעירים ואף אחייניהם, במקום למהר ולהביא צאצאים משלהם. מחקר שהתפרסם לאחרונה במגזין PNAS מציע סיבה גנטית – ומוזרה במיוחד - לשיתוף פעולה רחב דווקא בחיות אלו.

     

    המרמוסטים נולדים בדרך-כלל כתאומים לא-זהים, וזה כבר היה ידוע כי בבעלי-חיים אלו, השליות של שני העוברים מתאחות בשלב מוקדם של ההיריון ליצירת שליה משותפת. בעקבות האיחוי, מתרחש מעבר מסיבי של דם בין עובּר לעובר, ולפיכך, בדמם של רוב המרמוסטים הבוגרים יש תאים שמקורם באחיהם התאום. מצב כזה, שבו באותו בעל-חיים ישנם תאים בעלי מטען גנטי שונה, נקרא כימריוּת.

     

    החוקרת קורינה רוס (Ross) ועמיתיה מאוניברסיטת נברסקה ערכו בדיקות גנטיות לקבוצת מרמוסטים החיים בשבי, ובדקו תאים מרקמות שונות, ולא תאי דם בלבד. בכל רקמה שבדקו התגלתה רמה מסוימת של כימריוּת – כלומר, התאים העובְרים מעובר לעובר במהלך ההיריון מסוגלים להפוך לתאים מסוגים שונים, וכמעט כל מרמוסט מכיל בכל חלקי גופו תאים השייכים במקורם לאחיו.

     

    בין הרקמות שנבדקו היו גם תאי המין, וגם בהם נמצא אחוז גבוה של כימריוּת – מתוך 7 פרטים שנבדקו, בארבעה נמצאו תאים בעלי מטען גנטי המעיד שמקורם באח התאום. אם זכר כימרי מעמיד צאצאים, ואחד מהם נוצר מתא מין שמקורו באחיו – הצאצא הזה שייך גנטית לדודו, ולא לאביו-מולידו. ואמנם, ב-5 מתוך 15 משפחות שנבדקו נמצאו צאצאים בעלי מטען גנטי השייך לדודיהם, גם מצד האב וגם מצד האם. מקרה מעניין במיוחד נוגע לנקבה שתאומה היה זכר: נקבה זו העבירה גנים של אחיה לאחד מצאצאיה, דבר המצביע על כך שתא בעל מטען גנטי זכרי - XY – יצר בגופה ביצית מתפקדת.

     

    איך כל זה קשור לחיי המשפחה של המרמוסטים?

    תיאוריות סוציוביולוגיות – הידועה שבהן מכונה "תיאוריית הגן האנוכי" – מצביעות על כך שכאשר בעל-חיים מטפל בצאצאיו, הוא עוזר לעותקים של הגנים שלו-עצמו לשרוד ולשגשג בדור הבא, שכן כל צאצא מכיל כ-50% מהגנים של כל אחד מהוריו. כך ניתן להסביר גם מדוע בעל-חיים עשוי לעזור להוריו לגדל את אחיו הקטנים, שכן גם הם חולקים איתו גנים רבים. אלא שבמרמוסטים המוטיבציה לעזור לבני משפחה גדולה עוד יותר.

     

    העברת התאים בין תאומים גורמת ליחסים הגנטיים להיות מסובכים בהרבה, ובמקרים מסוימים בעל-החיים קרוב גנטית לאחיו ולבני-אחיו יותר מאשר לחלק מצאצאיו. דבר זה עשוי להוביל להשקעה ולטיפול של כל חברי המשפחה בכל הצאצאים – שכן לעולם אינך יכול לדעת עד כמה הם קרובים אליך.

     

    מדוע התפתחה מערכת כימרית כזו בפרימטים אלו דווקא? והאם היא אכן הסיבה למערכת היחסים המשפחתית המיוחדת שלהם? שאלות אלו נותרו עדיין בלתי פתורות. 

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "משפחה אחת גדולה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים