מר גרין

הכל התחיל בהתערבות. קצת קשה לדמיין את זה, אבל קולו של כריס גריפין, הנער המתבגר בסדרת האנימציה הכי מצחיקה כיום בטלוויזיה, "איש משפחה", הוא בעצם חיקוי של באפלו ביל, הרוצח המפורסם מ"שתיקת הכבשים". בראיון טלפוני מלוס אנג'לס מסביר סת גרין, שמדבב את כריס בסדרה, שהקול הזה נולד פשוט כי אחד מחבריו לא חשב שהוא יעז לבצע אותו באודישן.

"חבר שלי ואני ראינו את 'שתיקת הכבשים', ונדלקנו על באפלו ביל ועל הקול המפחיד שלו. פשוט התחלנו לחקות את הקול הזה, והיינו מאלתרים קטעים שלמים של באפלו ביל עובד בעמדת רכב של מסעדת מזון מהיר", הוא נזכר. "עשינו את זה במשך שבוע שלם, שמנו אותו בכל מיני עבודות הכי רגילות. ואז קראתי את התסריט של 'איש משפחה' ואהבתי אותו כל כך, נורא רציתי לקבל את העבודה הזאת, אבל לא ידעתי איזה קול לנסות. החבר שלי התערב איתי שאני לא אעז לעשות את הקול הזה באודישן.

"אז כשנכנסתי קראתי את זה כמו השחקנים האחרים, שעשו מין גרסה של נער גולש גלים מקליפורניה. ניסיתי את זה ככה, ואז שאלתי, 'אני יכול לעשות משהו שונה? כי התערבתי עם חבר'. ואז עשיתי את הקול של באפלו ביל, שהוא קצת יותר עמוק ומפחיד ממה שכריס הפך להיות בסוף, אבל הם אהבו את זה וצחקו, ושאלו אם אני יכול לעשות את זה בקול טיפה יותר גבוה וצעיר, וקיבלתי את העבודה. עם הזמן זה התפתח, באותו אופן שהומר סימפסון השתנה מהעונה הראשונה של 'משפחת סימפסון' ועד עכשיו. זה נהיה משהו יותר ספציפי, קצת שונה מהקול המקורי".

"הוא יותר טיפוס מתוק". סת גרין וכריס גריפין (צילום: אימג' בנק גטי)

קצת מוזר לחשוב על סת גרין ניגש לאודישן. אחרי הכל, למרות גילו הצעיר יחסית, ובעיקר המראה הנערי שלו, מדובר בשחקן ותיק, ש"איש משפחה" היא ממש לא העבודה הראשונה שלו. את הקריירה הקולנועית שלו התחיל גרין בגיל עשר, שלוש שנים בלבד לפני שפרץ לתודעה העולמית כששיחק בתפקיד הראשי בסרטו של וודי אלן "ימי הרדיו" ("מדי פעם מישהו עדיין מעלה את זה, וזה תמיד מרגיש מוזר, סוג של דגדוג, כי אני מרגיש שעברו מאז חיים שלמים").

מאז הוא פיתח קריירה קולנועית שלמה שהגיעה לשיאה כשגילם את סקוט איוול, בנו הטינאייג'ר הקוּל של דוקטור איוול בסדרת סרטי "אוסטין פאוורס", את דמותו של אוז ב"באפי ציידת הערפדים", ואת דמותו של לייל בלהיט הקולנועי "הג'וב האיטלקי". ואלה רק כמה מהבולטות יותר שבהופעותיו, שכוללות גם חיבה בלתי מוסתרת לסרטי נעורים.

ואכן, בגיל 33, גרין עדיין נראה קצת כמו טינאייג'ר ונהנה להפגין סוג דומה של הומור. אם ההומור הגס של "איש משפחה" נראה לכם מוגזם, חכו שתראו את "רובוט צ'יקן", סדרת האנימציה שבה הוא כותב, מפיק, מביים וגם תורם חלק מהקולות. ההומור בסדרה, שמשודרת בארצות הברית בשעת לילה מאוחרת ברצועת השידור למבוגרים של ערוץ ניקלודיאון, הוא עוד הרבה יותר דבילי. "אנחנו בדיוק מנסים להפיץ די.וי.די של הסדרה בעולם", הוא אומר. "אני מקווה שהבדיחות לא פנימיות מדי לתרבות שלנו. על זה אני בדיוק עובד עכשיו. לשכלל את הכתיבה, להפוך את זה לגדול יותר וטוב יותר".

אז מה יותר כיף, לשחק או להפיק?

"אלה סוגים שונים של סיפוק יצירתי. הפקה נותנת לך את ההזדמנות לקחת רעיון ולהפוך אותו למציאות, וזה מאוד מספק. אבל התשוקה האמיתית שלי היא למשחק. תמיד רציתי להיות שחקן. השקעתי המון זמן בפיתוח של התוכנית, אבל השנה אני עובד בעיקר על פיתוח פרויקטים בשבילי כשחקן".

אפשר להגיד שאנימציה זה הדבר בשבילך עכשיו?

"זה בהחלט משהו שאפשר לזהות אותי איתו, אבל הייתי רוצה לחשוב שבידור זה הדבר בשבילי".

למרות ההצלחה של "איש משפחה", והופעות קולנועיות מרובות, הקריירה של סת גרין - אולי בדומה לכל קריירה הוליוודית - מורכבת ממורדות לא פחות מאשר מעליות. בשנים האחרונות התנסה השחקן החרוץ בלפחות שני פרויקטים טלוויזיוניים כושלים, "גרג הארנב", פרודיה גסה על תוכניות ילדים ששרדה רק 13 פרקים (חצי עונת שידור ב-2002), ו"ארבעה מלכים", ששרדה שלושה פרקים שלמים לפני שבוטלה לפני פחות משנה.

 למרות ההצלחה של "הג'וב האיטלקי", סרט ההמשך שלו, "הג'וב הברזילאי", נראה כעת מוטל בספק בשל בעיות שקשורות ללוחות הזמנים של כוכביו, בעיקר שרליז תרון ומארק וולברג, שגדלו מאוד מאז הסרט הראשון.

מצד שני, לאחרונה חתם גרין על חוזה עם אולפני דיימנשן לפיתוח סרט אנימציה באורך מלא, בטכניקת סטופ מושן ("זה ייראה קצת כמו 'הסיוט שלפני חג המולד'", הוא מסביר), וסרט נעורים חדש בכיכובו, הפעם בלי אנימציה. "אפשר להגיד ש'איש משפחה' היא העבודה הכי יציבה שלי בשנים האחרונות", הוא מודה.

אבל גם "איש משפחה", עם ההצלחה העולמית שלה, היא לא בדיוק אי של יציבות בעולם הטלוויזיה האמריקאי. אחרי שלוש עונות מצחיקות מאוד, אך שנויות במחלוקת בשל ההומור הגס שמאפיין את הסדרה, החליטו ברשת פוקס להוריד את הטראבל-מייקרית המצוירת מהאוויר. אלא שההצלחה בשידורים חוזרים ברצועת הלילה של קרטון נטוורק, "אדולט סווים" (שחיית לילה, בתרגום חופשי), עודדה את פוקס להוציא את עונותיה הראשונות של הסדרה בדי.וי.די, ומכירות מוצלחות במיוחד של הדי.וי.די שכנעו את מנהלי פוקס לפני כשנתיים להחזיר את הסדרה לחיים, עם שלוש עונות חדשות (ועוד היד נטויה, יש לקוות).

איך שמעת על חזרתה של התוכנית בפעם הראשונה, אחרי שבוטלה?

"זה היה תהליך מורכב. 'אדולט סווים' קנו את הפרקים המקוריים ושידרו אותם בלילה. ואני הפקתי תוכנית לאותה רשת, ושמעתי שהולך להם טוב ושמכירות הדי.וי.די מפתיעות, וגם שפוקס חושבים להחזיר אותה לאוויר. זה היה מאוד מרגש".

איך אתה ניגש לדמות כל כך משונה כמו כריס גריפין? הוא לא נשמע כמוך.

"חלק מהכיף פה הוא שלא צריך להשקיע בזה חזרות והכנות. הוא פשוט מאוד מטופש, והכותבים נותנים לי דברים טובים לעשות, כך שאני משתדל לא לנתח את זה יותר מדי".

הוא מזכיר לך אותך כנער?

"לא. אני נהגתי לקרוא הרבה. הייתי טיפוס רציני, התעניינתי בספרות ועיתונים, בלהרחיב את ההשכלה העולמית שלי. הייתי שומע פאנק־רוק ורואה קולנוע אמנותי. כריס הוא יותר טיפוס מתוק, מלא תקווה, שלא קוּלל במחשבה עמוקה מדי".

יש פרק בעונה החמישית שבו אתה פורץ בשיר, בסגנון מרילין מנסון. איך זה היה בשבילך?

"תראה, אני לא זמר...".

למרות שלא זייפת.

"תודה רבה (צוחק). אני לא חושב שאזכה בקרוב ב'אמריקן איידול'. הם תמיד אוהבים שאני שר. זה משהו שצץ לא פעם, ואני תמיד מתחנן לא לעשות את זה. אני באמת לא זמר. אבל הם ממשיכים לעשות את זה כי זה מצחיק".

כריס הוא הדמות החביבה עליך בתוכנית?

"הדמויות החביבות עליי הן סטואי וקווגמייר, כי שתיהן הולכות כל כך רחוק, ועדיין נאמנות לאישיות שלהן".

הן בעצם הדמויות שפרצו החוצה מתוך הסדרה.

"אף אחד לא ציפה להצלחה של קווגמייר. הוא תוכנן להשתתף רק בכמה פרקים, עם בדיחות שאף אחד אחר לא יכול להגיד, אבל הוא היה מאוד מוצלח, אז המשיכו עם זה".

אבל גם כריס הוא לא בדיוק דמות מעודנת. מה הדבר הכי גס שיצא לך להגיד בתוכנית?

"בכנות, אני לא יודע. אני צופה בתוכנית כמעריץ מן השורה. אני לא קורא את התסריט מראש, רק נכנס לעשות את השורות שלי, ואין לי מושג מה קורה ביתר התוכנית. אני שואל את מקפרלן מה קורה בסצינה, ואנחנו מקליטים את זה שורה אחרי שורה. אז יוצא לי לראות את הסדרה כמו כל אחד אחר, וכתוצאה מכך אני לא בדיוק זוכר מה אמרתי. אנשים ניגשים אליי ומצטטים מהתוכנית, ואני לא בדיוק יודע על מה הם מדברים".

לא עשו לך אף פעם צרות בגלל דברים שאמרת בתוכנית?

"לא. היה לנו הרבה מזל, שכולם כנראה מבינים את הבדיחה ואף אחד לא נעלב".

הרשת מציעה לכם לפעמים שינויים?

"כן, כן. קרה שעשינו קריאת תסריט עם אנשים מהרשת, וראיתי איך בדיחה אחרי בדיחה נפסלות לפני שהן מגיעות לשידור. אחת שאני זוכר ספציפית, היא כשמג (אחותו של כריס - א.ק) קיבלה כל כך הרבה דחיות מבנים, שהיא התחילה לפלרטט עם הרעיון להיות לסבית ולצאת עם בנות. היה מונטאז' עם מוזיקה של מג יוצאת עם בחורות, והחלק האחרון היה עם מג ואיזו בחורה במסעדת יוקרה, עם מפיות קשורות מסביב לצוואר וסכין ומזלג בכל יד, ועל הצלחת היו חתיכות שטיח ("מנשנשת שטיחים" הוא כינוי ללסבית באנגלית, שמתייחס למין אוראלי - א.ק), ואז נציגי הרשת אמרו 'עד כאן'".

ובכל זאת, הרבה דברים גסים, אפילו יותר, מגיעים לשידור.

"מדהים מה שנותנים לנו לשדר. זו עדות לכך שהתרבות שלנו הופכת לחסינה מפני דברים שערורייתיים".

על אף ההומור הגס והשטותי שמאפיין את גרין ברוב הפרויקטים שבהם הוא משתתף, הדימוי ההוליוודי שלו רציני יותר משל כוכבים אחרים בני דורו. הוא לא מככב במדורי הרכילות, אף אחד לא באמת יודע מה קורה בחייו הרומנטיים, וקצת קשה לנחש מי הם החברים המפורסמים שלו, אם יש כאלה. זה כמובן לא הפריע לו להופיע השנה בשני פרקים של "הפמליה", בתפקיד עצמו, ולשחק אותה כוכב הוליוודי ילדותי וקטנוני שמנסה בגסות, וללא הצלחה, לגנוב את חברתו של אריק בסדרה, ובדרך להטריף אותו ככל האפשר.

כמה קרוב היה התפקיד שעשית לחיים האמיתיים שלך?

(צוחק). "הייתי רוצה לחשוב שאין לזה שום קשר לחיים האמיתיים שלי. די עשינו פרודיה על הקונספט של שחקן שיש לו פמליה. יצא לי להיתקל בכמה אנשים בלתי רצויים בעסק הזה, וניסיתי להביא אלמנטים מהאישיות שלהם לדיוקן הזה של חיי. אבל למרבה המזל יש לי בארצות הברית מוניטין של בחור נחמד, כך שלא הרגשתי שהיה מסוכן לעשות פרודיה על עצמי".

וזה לא פגע במוניטין שלך...

"למרבה המזל, אנשים הבינו את הבדיחה".

אתה מרגיש חלק ממה שמכנים כיום "הוליווד הצעירה"?

"קשה להגיד. יש רמות שונות של 'הוליווד הצעירה'. רק בגלל שאתה צעיר ועובד פה, אתה חלק ממה שנתפס כקבוצה כמעט הומוגנית של אנשים. אבל בכל מה שקשור לשתיית אלכוהול ללא שליטה, סמים ללא גבול ובילוי במועדונים, זה לא אני".

אתה לא יוצא למסיבות עם לינדזי לוהן, פריס הילטון ובריטני ספירס...

"אתה יודע מה, יצא לי להיות באותו מקום ובאותה השעה עם כל הבחורות האלה, ויצא לי לשוחח איתן, להציע להן את דעתי ודברים כאלה. אבל אתה יודע, יש פה אווירת בית ספר תיכון מנופחת שהוליווד מתייחסת אליה בסובלנות, ובעיניי סוג כזה של התנהגות הוא פשוט לא מקובל ולא מתאים לצעירים שעובדים במקצוע".

ואתה הצלחת להימנע מכל זה.

"הצלחתי לבצע את כל הכישלונות שלי באופן פרטי".

ולשאלה הבלתי נמנעת, יש סיכוי שתבקר בקרוב בישראל?

"אתה יודע, כבר מזמן אני מקווה לעשות את זה. מאז שהייתי צעיר היה לי מזל להכיר כמה אנשים מישראל, ותמיד התעניינתי בלנסוע לשם. למרות הקשיים הצבאיים והאיום המתמיד על דרך החיים, זה תמיד נראה כמו מקום מדהים שאני רוצה לבקר בו".