השגריר בשבילי הקיבוץ
תקציר הפרקים הקודמים: מרטין, צעיר קנדי, הגיע להתארח אצל בן דודו המריר נ.ב. סימון. לאחר סיור מקיף בתל אביב של יום ושל לילה, של מעלה ושל מטה, ביקש מרטין לראות את תופעה ישראלית עליה חלם במשך לילות רבים, תופעה שהציתה את דמיונו במשך שנים ארוכות - הקיבוץ.
השדות והמרחבים. כאן נולדתי (צילומים: מרב נתן)
אני, בעוונותיי, גדלתי במין כפר מוזר שכזה, ומיד אני אענה על ארבע השאלות המתעוררות כעת בראשו של כל אחד ואחת מכם: לא, לא נתתי לעגל למצוץ לי. לא, לא מכיר אישית את קרמבו מ"מבצע סבתא". לא, לא פרסתי חתול במכונת לחם. וכן, התקלחנו עם הבנות עד כיתה ג'.
הקיבוץ בו גדלתי שמר פחות או יותר על צביונו השיתופי, ולכן החלטתי כי הוא ראוי ומתאים לביקורו של מרטין. שלא כמו קיבוצים מופרטים אחרים, שההבדל העיקרי בינם לבין כל שכונת וילות מנוכרת אחרת הוא שלחבריהם עדיין מודבקים מספרים על הבגדים, בקיבוץ שלי עודנו קיים חדר אוכל שיתופי, רפת ואפילו בית ילדים.
על מנת ליצור למרטין את החוויה הקיבוצית במלוא הווייתה, עשיתי כמה טלפונים ורקחתי לו לו"ז צפוף, קשוח ובלתי מתפשר. לא ידעתי אם נפשו הרכה וידיו העדינות יעמדו בעול, אבל החלטתי שזו ההזדמנות להראות לצעיר המפונק, שהחיים אינם רק לימודי קולג' עליזים ובחורות קלות דעת. הדרך הטובה ביותר לעשות, זאת, מלבד לגייס אותו לחודש מילואים בעזה, היא כמובן, לקחת אותו לחליבת בוקר.
חליבה בגאפ
וכך, התייצבנו שנינו ברפת בארבע איי.אם. אני במכנסי ב' ודובון, מרטין בג'ינס משופשף מ"גאפ", (הכי ישן שהיה לו, בערך בן 4 חודשים) והתחלנו לחלוב. בהתחלה הבחור היסס, אך תוך זמן קצר תפס ביטחון והחל מחבר את המכונות לפרות כאילו גדל בין דגניה לכנרת.
זה הרגע בו התחילה להתגבש בלבי תכנית שטנית, שפעלה מאוחר יותר בדייקנות מפחידה: חיכיתי עד שאחת הפרות הסוררות תדרוך על מכונת החליבה, ושמרטין התמים יתחוב את ראשו בין רגליה על מנת לחלץ את הצינור מתחת טלפיה.
זה הרגע בו הפעלתי בפול ווליום את הרדיו. רצה הגורל ובדיוק שודר שיר של להקת סינרגיה, שצרחות חבריה מילאו את חלל מכון החליבה. הפרות, בתגובת פחד אינסטינקטיבית מובנת (וכמובן כאקט ביקורתי נבון), הרימו כאחת את זנבן וחרבנו.
לא אוהבת את סינרגיה
מבטו של מרטין אמר הכל. היה בו שילוב של עלבון, הפתעה, ייאוש וחוסר אונים. ככה זה שמחרבנים לך על הראש. תפסתי אותו בצווארנו, הצמדתי אותו אל פניי וזעקתי בקול ניחר: "רצית לראות את ישראל? זאת ישראל האמיתית! עכשיו אתה יודע איך מרגיש ישראלי שחוזר ממילואים ומוצא טופס עיקול מביטוח לאומי, איך מרגיש ישראלי שמשלם 50% מס הכנסה ומישהו אחר גונב אותם, איך מרגיש ישראלי ששולחים אותו לשמור על התנחלות של 30 איש, כשהוא מחפש שעה חנייה, כשגונבים לו את החופים, מזהמים לו את הנחלים, מוכרים לו את המדינה, שוחטים אותו בעמלות, הורגים אותו במלחמות, ו..." פה נפסק נאומי, כי פרה כפוית טובה עשתה לי "Golden Shower". לא נורא. אני רגיל.
לינה משותפת
אחרי שחזרנו מהחליבה ודפקנו מקלחת הגונה יצאנו להסתובב מעט בשבילי הקיבוץ. הראיתי למרטין את סככות הטרקטורים, את פינת החי, את בתי הילדים. הוא שאל אותי על הלינה המשותפת. "זה בטח היה כיף, הא? לגדול ככה עם בני גילך באותו בית".
שאלתי אותו אם כשהוא אומר כיף הוא מתכוון לזה שבגיל ארבע הייתי מתעורר באמצע הלילה מסיוט, קורא לשומרת לילה שתבוא אלי, אבל היא לא הייתה שומעת כי היא בדיוק הייתה מזדיינת עם מרכז ענף הכותנה, ובגלל שעוד לא היו טלפונים, הייתי רץ הביתה בחושך. לכיף הזה התכוונת, מרטין? הוא הביט בי נבוך.
בשלב הזה הבנתי שמרטין עומד בפני מנת יתר של מציאות, ושאני צריך להמתיק לו מעט את הגלולה, ולכן בידרתי אותו באגדות הרגילות של סקס מופקר מגיל 12, ג'וינטים בבריכה, נסיעות פרועות בלי רישיון ופריצות נועזות לכלבו. כשאני משכתב את ההיסטוריה של עצמי אני יוצא מה זה תותח.
מרכז ענף פלחה הבא. מי מזהה?
הרוח נושבת קרירה
בערב החבר'ה ארגנו "על האש" לכבוד מרטין. שיאו של האירוע היה כמובן תחרות הגרעפסים המסורתית. לא בכל יום זוכים לאורח מחו"ל, ולכן שינינו את הרפרטואר הרגיל של "כמה פעמים אפשר להגיד עליבאבא וארבעים השודדים" ובמקומו זימרנו למרטין בגרעפס אחד את כל עשר הפרובינציות של קנדה, אבל לא כולל ניו פאונדלנד ולברדור.
הסברתי למרטין, שבניגוד למה שנראה על פני השטח, רוב החבר'ה מסביב עובדים דווקא בהייטק. הבחור עם השרוואל למשל, שיודע לשיר בגרעפס אחד את הבית הראשון של "על הדבש ועל העוקץ", הוא מנהל צוות פיתוח בחברת שבבים ידועה, שמסופקני אם מנהליה הבכירים מכירים את איכויותיו כזמר. אני גם בספק אם הם יודעים שאותו בחור נותן לנו מחר את רכב הליסינג שלו, כי בכל זאת, מישהו צריך להראות למרטין את הצפון.
ובשבוע הבא: בין לבנה לכנאפה, בין גייזר למפל, בין כנרת לגולן, נ.ב. סימון ומרטין חורשים את צפון הארץ.
יש לכם הצעות לאן לקחת את מרטין? רוצים לאמץ אותו לכמה ימים? כתבו לנו: shootmeintheleg@gmail.com
