המלצת השף: אזור הדמדומים

הפעם לא מדובר על מחווה לסדרת האימה המיתולוגית אלא על השעה היפה ביותר ביום, בה החום נוזל אל הרצפה ומפנה מקומו לרוח קרירה

"בין ברושים יורד הערב.

הסתכלי, הצל קרב אלינו.

יחפים נלך בשדות השלף

כי היום, יפתי, עובר"

כך פתח יעקב שבתאי את "לפנות ערב", אחד השירים העבריים היפים ביותר שאני מכיר (בלחנו המופלא של סשה ארגוב). לא פלא ששבתאי כותב יפה כל כך על הדקות השקטות של רדת הערב, מדובר בחלק היפה ביותר של היום, ולחלק הזה יש גם שם יפהפה בעברית: דמדומים. מילה עם צליל מיוחד, "דמדומים", אפשר כמעט לשמוע את הכוכבים מטפטפים אל השמיים המתכהים. גם באנגלית זכינו במילה מקבילה שמצלצלת כפעמונים: Twilight. ובימים הנוכחיים, מוכי השרב, הדמדומים הם בדרך כלל הרגע המתאים לפתוח סוף סוף את החלון, ולהרגיש איך החום נוזל אל הרצפה ומפנה מקום לקרירות הלילה הנעימה. כי היום, יפתי, עובר.

מנה ראשונה: The Twilight Sad - Fourteen Autumns & Fifteen Winters

לו האלבום הזה היה מגיע בייבוא מסודר לארץ, הוא היה מקבל חמישה כוכבים בביקורת המשתפכת שהייתי כותב עליו. בינתיים הוא לא מגיע, ונסתפק בהמלצה חמה-אש אך קצרה יותר. הרביעייה הטרייה מגלאזגו מוציאה את אלבום הבכורה שלה ממש השבוע (בארה"ב הוא יצא כבר לפני חודש), וזוכה בצדק לביקורות מהללות משלל מבקרים בעולם. גם אצלי הוא עומד כרגע בגאון בראש אלבומי השנה לצד מתחרה נוסף, שביקורת נרחבת עליו תגיע בקרוב (הו, המסתורין!).

בינתיים, נסו לדמיין שילוב בין המתח של אינטרפול, הגיטרות והפוסט-רוק של מוגוואי, האנרגיות של ארקייד פייר ומבטא סקוטי כבד יותר משל השרת ווילי מהסימפסונז. אם ההשפעות לא מעוררות את בלוטות הריר שלכם, לטוויילייד סאד יש כישרון אמיתי לכתיבת שירים מצוינים, סולן כריזמטי, גיטרות בוערות, אקורדיון, יצירתיות, ועוצמה של טנק מסתער קדימה בכל שיר ושיר.

אני נפלתי שדוד לרגליהם, והאלבום הזה בטוח יככב בסיכום השנה שלי. אם להעתיק רגע משפט של קוטנר בתחילת הניינטיז, החיסרון היחיד באלבום הזה הוא שהוא פשוט נגמר מהר מדי.

• נסו את שיר הפתיחה, "Cold Days From The Birdhouse", או ארבעה שירים נוספים בעמוד המייספייס שלהם.

מנה עיקרית: The Twilight Singers - Blackberry Belle

לרגל יום הולדתו של גרג דולי שחל ביום שישי, קבלו המלצת אורחת מהקוראת הנאמנה שיר: יש סיבה טובה שאנשים הולכים לים בשקיעה. נחמד להיות על החוף, להסתכל על הגלים. אבל אם הים שלכם הוא מטאפורי-מוזיקלי, ואהבת אוזנכם היא גרג דולי, אי אפשר פשוט להישאר על החוף: דולי יוצר מוזיקת-מערבולת אימתנית שמלווה במטחי גשם ורעמים. "ים סוער עד גבה גלי" פשוט קטן עליו.

לדוגמה, Blackberry Belle, אלבומם השני במספר של הטוויילייט סינגרז, הוא אולי המערבולת הרגשית הסוערת ביותר שנוצרה מהקולקטיב המוזיקלי אותו הקים דולי, לאחר פירוקה הכואב של האפגן וויגז, גלגולו המוזיקלי הראשון והמופתי. באלבום, אשר נכתב לאחר מותו הפתאומי של חברו הטוב במאי הקולנוע טד דמי, ובהשפעת הדיו של "מרטין עדן" - ספרו של ג'ק לונדון, דולי צולל צלילה חופשית אל תוך נבכי הנפש האובדנית, שואל שאלות קשות ללא רחם, ומשקף אמיתות לא פשוטות.

האלבום נפתח בהתאבדות, ומשם הדעות חלוקות - מבט אל הרגעים שהובילו לכך? המחשבות שלפני? שאחרי? כל האזנה מספקת תשובה שונה. דולי לא עושה הנחות, לא לו וגם לא למאזינים. האלבום מכה בבטן, טורף את המחשבה ומשאיר מעט מאוד מרווח לנשימה, כששכבות של כלי נגינה, קולות ומקצבים עוטפים את המאזין, נעים בטווח שבין הליטוף לחניקה. למיטיבי השחייה מצפה גלגל הצלה בסוף הדיסק, בדמות דואט יפהפה וכואב עם מארק לנגאן האגדי.

כמעט קל לשכוח, בכל העוצמה שהאלבום מכיל בתוכו, שהקול שמוביל אותך להמשיך הוא לא בהכרח חבר, הוא לא מה שהייתם רוצים לשמוע מחבר טוב בזמן משבר אישי. הוא מראה גסה, כנה, לעיתים מפוכחת (אך לא דווקא פיכחת), ובמקרים רבים לא מחמיאה. You wanna go for a ride?

ולקינוח: Antony and The Johnsons - Twilight

ב-1998 נס קטן הגיע לאוזניים מעטות מאוד, וכמעט נעלם לעד. האלבום

 הראשון של אנטוני הגארטי (תחת הכינוי "אנטוני והג'ונסונז"), יצא לעולם. על העטיפה צולם גבר לבן, שמנמן וקירח, לבוש גלימה אנדרוגינית ומוקף רוך כחלחל ומשונה. בפתיחת השיר הראשון, "Twilight", נתקל המאזין המסוקרן בקול של זמרת שחורה, רם ורוטט, מלא רגש ותיאטרליות. גבר? אישה? מה קורה פה? אנטוני, זה מה שקורה פה, תופעה מוזיקלית ותרבותית שמפגישה גנים של בוי ג'ורג' עם נינה סימון.

שנתיים אחר כך ישוחרר האלבום שוב, והפעם יגיע לאוזניים רבות יותר. ב-2004 אנטוני והג'ונסונז יגיעו להמוני אוזניים אלטרנטיביות עם אלבומם השני והמושלם. אבל מכאן, משיר הדמדומים הקטן הזה, הכול התחיל.

• האזינו לו במלואו בסאונדפדיה