היתה לה יכולת לעצור לגורל את הגולים
כשגידי למד אדריכלות, הוא נהג לעצור כל אימת שחלפה מולו בקמפוס נערה בעלת שיער צהוב ולהביט אחריה עד שהיתה נעלמת. ליונית היה שיער שמש, חלק ומפוזר כמניפה. גידי היה ללא אהבה כבר 32 שנה, ואילו יונית – 29 וחצי. ושניהם לא הצליחו להתאהב מעולם. הם חיכו לפסיפס הסיני המושלם
והיתה יונית, שחלמה על עיניים ירוקות מאז תלתה על המיטה בילדותה פוסטר של זמר עם קול של עורב ועיניי מלאך.
היה ליונית שיער שמש, חלק ומפוזר כמניפה, שהשנים רק הטיבו עימו. כשגידי למד אדריכלות, הוא נהג לעצור את הליכתו בקמפוס כל אימת שחלפה מולו נערה בעלת שיער צהוב ולהביט אחריה עד שהיתה נעלמת מעיניו. באותן שנים יונית למדה עיצוב במכללה רחוקה, ובערבים היתה עושה יוגה ואומרת לאביבית שבגלגול הבא בטח תלמד אדריכלות.
גידי הלך ליוגה פעמיים בשבוע, שיעור אחד של שעתיים, ושני רק לשעה, כי היה צריך להספיק לכיתת משחק. יונית למדה דרמה בתיכון, השתתפה במחזות חובבים. היא משעשעת את החברים בקטעי סטנד-אפ. גידי בטח היה מתלהב אם היה שומע אותה, ההומור שלה היה יושב בדיוק מופתי במסילת הצחוק שלו. יונית חלמה על גבר שיצחק מהבדיחות שלה כמו אביבית, שהתפקעה עד כאב בטן. גידי קיווה למישהי שתעריך את ידיו המיומנות, שיצרו בלילות שולחנות ומטבחים. יונית אהבה לעמול במטבחה על לזניה ועוגות גבינה. וגידי, שגר שנה ברומא, תמיד התלהב מאוכל איטלקי. אילו יונית רק היתה שומעת את הלהט בו דיבר איטלקית, היתה מתאהבת בו תוך דקות.
גם גידי היה אוהב אותה, כי הם התאימו זה לזו בדיוק. זו היתה התאמה משולמת של פסיפס סיני עתיק, בו החתיכות מחליקות כמו חמאה, ולאחר שהן מתאחות לא נודע עוד לעולם שהיו אי-פעם נפרדות.
האמת היתה אחרת, כפי שהתברר 150 שנים מאוחר יותר
היו שני מעגלי פרשנים שתיארו את מצבם של יונית וגידי. גידי ללא אהבה כבר 32 שנה, ואילו יונית – 29 וחצי. שניהם לא הצליחו להתאהב מעולם, וכך התקבץ סביב כל אחד מהם מעגל של חברים ואנשי משפחה מביני דבר, שניתחו את הלבבות הסרבנים והגיעו למסקנות ברורות על פחדים שמקורם בילדות, יצרים של בררנות, ומאוויים ילדותיים המנסים להנציח את הלבד. האמת היתה אחרת, כפי שהתברר 150 שנים מאוחר יותר.
מבחינת המלאכים גידי היה כבר ברחבת ה-16
והיו שלושת המלאכים. הם ירדו מבין העננים בסופו של יום עבודה בעולם של מעלה רק כדי לחזות בחיבור של גידי ויונית, צפו על בטנם בידיים פרושות כמה מטרים מעל הגג של נעמן. כמו בני אנוש המשתוקקים בסוף יום מפרך לשקוע בתוך ספת קטיפה מול משחק גביע אלופות, כך התמוגגו שלושת המלאכים שעמדו לצפות בחיבור של פסיפס סיני עתיק. היתה להם זווית צפייה על כל משתתפי המסיבה, אבל הם התמקדו בגידי ששתה יין אדום ונעץ שתי יתדות ירוקות בפניה העדינות של יונית. בסופה של הכוס השנייה הוא אזר כוחות לגשת ולומר לה משהו מתוק. יונית הבחינה בו עוד כשעמד בתור לבר המשקאות, ולבה פעם בהתרגשות כשהביט בה. היא חייכה אליו, אפילו התקרבה לכיוון שלו צעד אחד, כאילו במקרה. עדיין נותרו לו 20 פסיעות להגיע אליה, אבל מבחינת המלאכים גידי היה כבר ברחבת ה-16. הם שקשקו בכנפיהם כשיצא לדרכו, ועל כל צעד שעשה מחאו כף, כמו אוהדים ביציע ברצלונה המביטים ברונלדיניו רוקד עם הכדור. לא היה לגידי מושג שיונית היא הפסיפס הסיני העתיק עליו חלם כל חייו. מעולם לא התאהב, וכמו יונית, גם הוא כבר כמעט ויתר על החלום.
והיתה אביבית, שכנראה היתה בגלגול הקודם שוער, ובחיים הנוכחים נותרו בה אינסטינקטים חדים ויכולת לעצור לגורל את הגולים. היא לא היתה בחורה רעה, לא היו לה כוונות זדון. אלא שלא עמדה לרשותה הזווית הגבוהה של המלאכים על הגג, לכן לא היתה לה אפשרות לדעת על הבחור המשתוקק, שסוגר את מרחק 20 הצעדים בינו לבין החברה שלה. אביבית גם לא אשמה שהבטן התחילה לכאוב לה, ואי אפשר לטעון כנגדה על כך שהגיעה למסיבה למרות מצבה השברירי, בתקופה בה חברות הטמפונים מציגות לראווה נערות מפזזות בימי המחזור.
מזווית מבטו של גידי, הוא היה רק שלושה צעדים מיונית
חבורת החוגגים שעל הגג לא שמעה את צעקת האכזבה שבקעה כקול אחד מפיהם של שלושת המלאכים, שראו בעיניהם מחזה שווה ערך למהלך בו רונלדיניו עובר חמישה שחקנים, כולל השוער, ובועט למסגרת בדיוק כשלמגרש פורץ שוער מחליף והודף את הכדור. מזווית מבטו של גידי, הוא היה רק שלושה צעדים מיונית, כשאביבית הגיחה מאחור בפנים מעונות ולחשה לה משהו באוזן. לפני צאתו למהלך 20 הצעדים, הוא בנה משפט פתיחה מוצלח, אבל לא הספיק לתכנן אסטרטגיה שתתן מענה לאירועים בלתי צפויים, לכן נעצר עכשיו, גירד בראשו, ולאחר מחשבה מאומצת החליט להמתין עד שאביבית תלך. לאחר פחות מדקה נשם גידי מלוא חופן אומץ, וברגע שאביבית והפרח הצהוב חצו את פניו, הושיט ידו לכתפה של יונית ועצר אותה.
יונית הסתובבה אליו, אבל כיוון שלא הספיק לתכנן מה לומר, פלט את הדבר הראשון שעלה בראשו: "אז את הולכת?" והיא, שלא נותרה לה ברירה מלבד לאשר בראשה את העובדה המעציבה, ניסתה לשלוח רמז עטוף בחיוך, אבל חברתה עם הבטן הכואבת משכה את ידה, ולמשתוקק נותר רק למלמל: "טוב, אז ביי..."
היתה לו אינטואיציה טובה לגבי הבחורה עם השיער המפואר
גידי חש אכזבה. היתה לו אינטואיציה טובה לגבי הבחורה עם השיער המפואר והחיוך השקט. אילו ידע גידי שיונית היא הפסיפס הסיני שלו, לבטח היה תולש את ידה של אביבית, יורד איתן במעלית, אפילו רץ אחרי המכונית של יונית, ואם לא היה משיג את האוטו, היה משיג את הטלפון לאחר שהיה שואל כל אחד ואחת מבאי המסיבה אם הם מכירים את הבלונדינית עם הגופיה. אלא שגידי לא ידע שיונית היא הפסיפס הסיני העתיק שלו, ולכן חש רק צביטה קלה, שליוותה אותו עד שהחל לדבר עם סתיו, שהיתה רטובה מהריקודים והלחות. עם סתיו הוא לא פתר פסיפס סיני, רק מבוך ישראלי פשוט, שהשכיח ממנו את יונית, כפי שגם הוא פרח מראשה בבוקר שלמחרת.
התופעה עתידה להיקרא תסמונת "הלבבות המוצפנים"
שניהם לא מצאו פסיפס סיני אחר בחייהם, ושניהם לא התאהבו מעולם. קשה לקבל בעולמנו את העובדה שישנם אנשים שאינם יכולים להתאהב ללא התאמה מושלמת, אבל הדברים יתבהרו במאה ה-22, אז יגלו מדענים שחלק מהאוכלוסיה מסוגל לחוש אהבה רק עם פסיפס סיני. התופעה עתידה להיקרא תסמונת "הלבבות המוצפנים", כיוון שיתברר שאותם לבבות נותרים סגורים וחתומים, ורק קוד של התאמה מושלמת יכול לפתוח אותם. התגלית לא תועיל במידה רבה לבעלי הלבבות המוצפנים, כיוון שהמדע לא ימצא דרך לאתר עבורם בני זוג מתאימים, וגם מאות אתרי האינטרנט שיצוצו בעקבות התגלית ויחרתו על דגלם את פענוח הפסיפס ייכשלו במלאכה, שכן בכל פעם שאלוהים משחרר למדע סוד אחד - הוא מותיר אצלו עוד עשרה. לפחות תועלת אחת תצמח, כיוון שלאחר שהפסיכולוגים יכירו בקיומם של "לבבות מוצפנים", הם יבינו שאין להם צורך להמשיך וללחוץ אנשים שאינם מצליחים להתאהב באותה דרך בה הציקו להם מאות שנים.
* * * *
אביבית היתה היחידה שמצאה אהבה באותו ערב. זו היתה האהבה השישית בחייה, שכן היה לה לב ללא הצפנות או הגנות. כשירדה עם יונית במעלית, השתחל יחד איתן עודד, בחור חייכן, שהבחין בפניה הקודרות וניסה לגרש את כאבה בבדיחות פשוטות. למרות שאביבית אפילו לא חייכה הוא לא נבהל, וכשהמעלית הגיעה לקומת הקרקע ביקש מספר טלפון. אביבית משכה בכתפה ללא מענה, ויונית, שהכירה את חברתה מהגן, הציעה שייתן את המספר שלו. בדרך הביתה היא הצליחה לשכנע את אביבית להתקשר לבחור, ובבוקר, אחרי שהתפוגגו כאבי המחזור, חייגה אביבית לעודד. שבוע מאוחר יותר גילתה שעודד הוא הפסיפס הסיני העתיק שלה, למרות שכאמור, אביבית היתה אחת שידעה להתאהב גם ללא התאמות מושלמות.
כשהמלאכים המאוכזבים החלו לרחף חזרה למעלה, הפטיר אחד מהם באכזבה: "לפעמים אלוהים נותן פסיפס סיני דווקא לאנשים שאין להם לב מוצפן".
לפנייה לכתב/ת 
