שיעור 30: מחירה של תרבות הצריכה המואצת

צריכה, כלומר השימוש שאנו עושים בכל משאבי הטבע, היא לרוב חלק ממעגל שלם של ייצור-עיבוד-צריכה-פסולת. כיום, המערכת הכלכלית על-פיה מתנהל העולם מכוונת להעלאה אינסופית של הצריכה האנושית. אלא שקצב תרבות הצריכה, המתפתח במהירות עצומה בעולם המערבי, מכלה את משאבי כדור הארץ שכושר הנשיאה של המערכת האקולוגית שלו - המקיימת את כולנו - מוגבל.

ידוע לנו שמערכות אקולוגיות נוטות לקרוס בבת אחת, וקיימת נקודת אל-חזור שמתגלה פעמים רבות רק בדיעבד. נקודה נוספת אליה יש להתייחס היא ידע חלקי בלבד של החוקים הפועלים בטבע. וכך, השינויים שמתרחשים לנגד עינינו, בהם הכחדת מיני צמחים ובעלי-חיים, שינויי אקלים ועוד, יבואו לידי ביטוי מלא רק בשלב מאוחר יותר. כלומר, במקרים מסוימים הכחדת מין צמחים יכול להיראות חסר משמעות כיום, אך להתברר כקטסטרופלי בעתיד. 

מרכיבי  גידול הצריכה המסחרר

גידול אוכלוסיית העולם: בבדיקות שנעשות באופן רציף, ניתן לראות שאוכלוסיית כדור הארץ גדלה באופן כמעט מסחרר. יש הטוענים שככל שיגדל מספר האנשים תגדל הצריכה - וזהו שורש הבעיה.

ההתפתחות הכלכלית המואצת: קיימת טענה שרק לאחר הגעה לרף מסוים של התפתחות טכנולוגית וכלכלית מתאפשר לפתח טכנולוגיות נקיות וידידותיות לסביבה. על כן, המדינות המתפתחות, אשר עדיין לא הגיעו לרמה כלכלית שמאפשרת להן לשמור על איכות הסביבה, יזהמו ויצרכו בהיקפים שיביאו לקריסת המערכת האקולוגית. לדוגמה, לא אחת מובעת דאגה הנוגעת לגידול במספר כלי הרכב בסין וההשלכות האפשריות שלהם על זיהום האוויר העולמי.

ייצור המוצרים: השאיפה למכור עוד ועוד מוצרים גרמה לחברות רבות לפתח מוצרים שאינם עמידים לאורך זמן. בנוסף, בניסיון למכור יותר מוצרים, אלה מתוכננים כך שלא ניתן יהיה לתקנם. בתגובה מתפתח כיום ענף מקצועי המכונה "עיצוב בר-קיימא", המנסה לשנות את עקרונות עיצוב ופיתוח המוצרים.

השינוי בסגנון החיים: הגבול העובר בין דפוסי הרצון והצורך האנושי דק ועדין, אך הניסיון להפריד בין השניים יכול להגדיר באופן נכון יותר מהן מותרות ומהו הכרח. במקרים רבים יצרנים מנסים לשכנע אותנו כי אנו זקוקים למוצר החדש שהשיקו, אבל בחינה מעמיקה מראה שבעצם אנו צריכים הרבה פחות ממה שנדמה לנו - ורוצים הרבה יותר ממה שאנו צריכים.

המשבר הרוחני: יש מי שיטענו שריחוקה של החברה המודרנית מהטבע לא מאפשר לנו לתפוש באופן שלם את תוצאות הפעילות האנושית הפרטית והכללית. הקשר בין מעשה ותוצאה מתרופף, ואיתו היכולת והמוכנות לקחת אחריות על המתרחש בעולמנו. בנוסף, חלק גדול מעולמנו הרוחני מנוכס לטובת השיווק והצריכה, כך שאנו לא מקדישים די זמן כדי לבחון את תוצאות מעשינו.

נא להכיר, טביעת הרגל האקולוגית

האם המרכיבים הללו הם עיקר הבעיות איתן אנו מתמודדים בבואנו לעסוק בגידול הצריכה המואץ - או שמא ישנם גורמים אחרים? לשם בחינה מחדש של הצריכה והשלכותיה נוכל לפנות לכלי המכונה "טביעת הרגל האקולוגית". זהו כלי איכותי, המספק תחשיב שאמנם אינו מדויק אבל מניב מידע אמין על המחיר שקיומו של כל-אחד מאיתנו באופן פרטי, וכולנו כחברה האנושית, גובים מהסביבה.

המדד משייך כל פעילות יומיומית לשטח מוגדר של אדמה בו אנו עושים שימוש אקטיבי כאשר אנחנו מבצעים אותה. לדוגמה, כמה שטח צרך גידול המזון שאנו אוכלים, ייצור הדלק ששימש את המכונות העובדות בשדה והמשאיות ששינעו את המזון, הזיהום שנוצר כתוצאה מעיבודו ועוד. אותה הבדיקה תקפה גם לגבי הנעליים שאנו נועלים, המכונית בה אנו נוסעים, הבית בו אנו מתגוררים וכן הלאה.

אם, למשל, העולם כולו היה מאמץ את תרבות הצריכה האמריקנית, היתה אוכלוסיית כדור הארץ זקוקה לשלושה כדורים שלמים כדי לספק את דרישותיה באופן מלא.

ההתבוננות בטבלה המצורפת מחדדת את ההבנה כי דפוסי הצריכה הגלובליים אינם שוויוניים: טביעת הרגל האקולוגית של האמריקני הממוצע גדולה פי 10 מזו של עמיתו ההודי; 20% האנשים העשירים ביותר צורכים הרבה יותר מ-20% האנשים העניינים ביותר; הפערים בין הצריכה במדינות הצפון המפותחות ובמדינות הדרום המתפתחות עצומים ועוד. חוסר השוויון הזה לא רק מנוגד לעקרונות הפיתוח בר-הקיימא, אלא שבמקביל המדינות המתפתחות מתאמצות להתקרב למידת הצריכה הנהוגה במדינות המפותחות ולא להפך.

אי השוויון בעולם אינה תופעה חדשה, וכבר בימי הקולוניאליזם השתמשו האימפריות בקולוניות לתועלתן וניצלו משאבי טבע מקומיים כדי לצבור יתרון יחסי עליהן ולהעשיר את כלכלתן. התוצאה היתה הרס של המגוון החקלאי המקומי, ותלות של הקולוניה באימפריה. גם כיום המצב דומה: הדרום מספק חומרי גלם וכוח עבודה זול - והצפון הוא בעליהם של הטכנולוגיה והרווח המופק מכל אלה גם יחד.

להפסיק את המרוץ ההרסני

לא ניתן לנתק את ההשלכות הסביבתיות של טביעת הרגל האקולוגית והפיתוח בר-הקיימא מהשלכותיהם החברתיות. אם אדם אחד חי חיים נוחים וצורך הרבה יותר מהמשאבים העומדים לרשותו בעולם, ואילו האחר מת בגיל צעיר יחסית כשהוא חולה ועני, נגזרות מכך בעיות חברתיות וסביבתיות כאחד. אלה שאין להם משתוקקים למה שיש לאחר, גם אם הדבר הרסני לסביבה ולחברה. העולם השבע יעשה בחירה נכונה אם יתאמץ לצמצם את הפערים בין העשירונים העליונים והתחתונים, ויספק למדינות העניות תשתיות ומשאבים שיסייעו להן לנהל את ענייניהן באופן ידידותי יותר לאדם וסביבה.

מה עושים? בכדי לצמצם את הפערים העמוקים יש לחשוב על חלוקה מחדש של הידע, אמצעי הייצור וזכויות הייצור. יש להתייחס לצרכים ולרצונות בקנה מידה עולמי, ולבחון מה עדיף לעולם בו אנו חיים ולא רק למדינתנו. בנוסף, חשוב לעודד צריכה אידיאולוגית כדוגמת סחר הוגן, הבודקת את מקור המוצרים והשפעותיהם

החברתיות והסביבתיות. גם עידוד התאגדות מדינות הדרום יסייע להן לדרוש, מהצד האחר, את חלקן וליישם תכנון סביבתי נכון יותר של העתיד.

עניין חשוב נוסף שבלעדיו לא נצליח לשפר את המצב הוא מרוץ הצריכה ההרסני להחריד, המאיים על המשך קיומנו על-פני כדור הארץ. את המרוץ הזה יש לזנוח לחלוטין - ולהתחיל להגדיר מחדש את המושג "רווח" לפי פרמטרים של זמן, פנאי והנאות לא חומריות. שירותים רוחניים, בהם צריכת תרבות ואמנות, יכולים לספק ולהעשיר כל אדם, לבטח בתכנון נכון, ופגיעתם בסביבה תהיה מועטה בהרבה.

ירמי בן-שלום משמש יועץ תכנון ופיתוח בר-קיימא לגופים ומוסדות שונים, ופעיל בהתנדבות במכללה החברתית-כלכלית ובארגוני סביבה בישראל

• המכללה החברתית-כלכלית , עמותה ללא כוונות רווח, מספקת ללומדים בה ידע תיאורטי וביקורתי על החברה הישראלית - לצד אלטרנטיבות וכלים מעשיים שמטרתם לקדם שינוי חברתי. המכללה פועלת בכל הארץ ומונעת על-ידי פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה הפועלים בהתנדבות מלאה. מדור שבועי מגיש מדי יום ראשון שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.
  

• לכל שיעורי המכללה לחצו כאן