"הבטחתי להישאר בחיים בשביל הילדים"
קולט טמסית, שנפצעה אמש מהקסאם בשדרות, מתאוששת מהניתוח שעברה ודואגת בעיקר לשלום הילדים: "כל השנים פחדתי מאירוע כזה, אבל חייתי בתחושה שזה לא יקרה". מאז הבוקר מבקרים אותה גם אנשים שאינם מכירים אותה, בניסיון לחזק את ידיה
במחלקה הכירורגית בבית החולים 'ברזילי' באשקלון שוכבת הבוקר (ד') קולט טמסית משדרות, בת 43 ואם לארבעה. היא עדיין לא מאמינה שיצאה בחיים מהפגיעה הישירה של רקטה בביתה אמש. "היה חושך נורא וחשבתי לעצמי שזהו, הגעתי לגהנום. זה היה פשוט נורא לא הבנתי מה קרה, ואפילו חשבתי שאולי עדיף למות, אבל הבטחתי לעצמי להישאר בחיים בשביל הילדים", סיפרה ל-ynet.
- תשע רקטות נחתו בשדרות ומדרום לאשקלון
- מסוקי קרב ירו בעזה בתגובה לירי הקסאם
- גאידמק יפנה עשרות תושבים משדרות
- עקר מתל-אביב לשדרות, ושם נפגע ביתו
אם קודם עוד חשבה על עזיבה, עכשיו היא בטוחה: "די אני לא רוצה לחזור לשם, אני רוצה לעבור לבאר שבע". יחד עימה מאושפז בברזילי גם בנה, אופק שנפצע אמש קל ועוד ארבעה פצועים קל שנותרו למשמורת. אופק נפגע ברגליו, טופל והובא אליה דקות ספורות לפני שנכנסה לחדר הניתוח, רק כדי שתוכל לראות אותו.
במהלך הלילה נותחה בהצלחה טמסית, וכעת היא שבה לאיתנה. קולה שקט אך בוטח, היא עדיין סובלת מכאבים רבים ומצלצולים באוזניים. אתמול בצהריים קיבלה בדואר חוברת מפיקוד העורף להתגוננות מפני ירי רקטות ועלעלה בה: "אני זוכרת שאמרתי לשירן 'מה פתאום מחלקים לנו עכשיו חוברת כזו?' בטח הולך להיות משהו".
בשעת בוקר הגיע למחלקה מלכיאל, תושב ירושלים ששמע על פציעתה, ובא לחזק את ידיה. "באתי במיוחד מירושלים להזדהות איתך, עם הכאב שלך ולחזק אותך ולומר לך שיש לך עוד משפחה כעת בירושלים, ומכאן אני אלך לכותל לארגן תפילה לך לאופק ולכל הפצועים", אמר לה בקול נרגש.
מלכיאל מירושלים בא לחזק (צילום: אמיר כהן)
קולט משחזרת את רגעי האימה בבית, עם נפילת הקסאם. "יצאתי מהמקלחת ורצתי להביא מגבת. הרגשתי פתאום שהכל שחור. ניסיתי להגיע לארון כדי להתלבש, שירן הגיעה והתחילה לצעוק, 'אמא נפצעת', אני זוכרת שהיה רעש נורא ויללות של אמבולנסים, הרגשתי חבטה נוראית בראש". טמסית מספרת שנפגעה מרסיסים בגופה, חלקם לא הוצאו בניתוח שעברה.
טמסית נזכרת שלפני כמה שנים נפלה רקטה ליד החנות המשפחתית והיא הוגדרה אז כנפגעת חרדה. "כל השנים פחדתי מאירוע כזה, אבל חייתי בתחושה שזה לא יקרה". כעת היא מספרת על החשש לחזור הביתה: "אני פוחדת בעיקר על הילדים . הבן שלי דור שיחק כדורגל, הגיע במהירות הביתה וראה אותו הרוס ואותי פצועה. צריך לטפל בו".
בינתיים, בבית ההרוס בשדרות, אוספת הבת שירן מעט בגדים לאימה ולילדים, הם לא יוכלו לגור בבית כנראה עוד זמן ויעברו בינתיים למלון בטוח יותר באשקלון. "כולנו עדיין פה בטראומה ממה שקרה. אני נוסעת לאמא כדי להיות איתה ואני לא יודעת אם נחזור לכאן", אומרת שירן.
