לבעלך יש רומן מחוץ לנישואים, נו תעשי משהו!
אחרי שנתיים של נסיונות להיכנס להריון והפלה אחת, אלינור, עורכת-דין מצליחה בעמק הסיליקון, נכנסה לאדישות, וחיי הנישואים שלה אפורים כמו הכביסה שהיא עושה באובססיביות כדי להירגע. ציתות אקראי לשיחת טלפון מגלה לאלינור שבעלה טד בוגד בה. פרק מספר חדש "האושר לא כלול במחיר"
אלינור מאקי ממיינת את תוכנו של תיק היד שלה, בניסיון להקל על העומס שהיא נושאת איתה, ותוהה מה עושה שם ראש שבור של ממטרה, כשהיא מגלה לראשונה כי בעלה, טד, מנהל רומן.
"אנחנו לא יכולים להתראות לעיתים קרובות כל-כך," אומר טד. זה בהחלט טד, שמדבר עם ג'ינה המושכת באפה. טד, ששונא מסיבות ולפגוש אנשים חדשים! טד, שישן במכנסי פיג'מה קרועים מפלנל עם ציורים של קאובואים ואינדיאנים.
היא מושכת זמן בחמימות חדר הכביסה האפלולי שלה, ומנסה לאזור מרץ למיין יותר ממאה הודעות דואר אלקטרוני בענייני עבודה במחשב הנייד שלה. (קטינות רוסיות עם ציצים קטנים! נתקעו לה במסנן דואר הזבל. להוציא אותן? גברים חושבים שזה דבר טוב?) אולי היא תכין ספנקופיטה לארוחה המשותפת של מועדון הקריאה שלה. כן, כל אחת צריכה להכין מאכל יווני, כי הן קוראות את האיליאדה. בזמן האחרון מחשבותיה של אלינור סוטות כך – כמו ידו של ילד שלא מסוגל לצבוע בתוך הקווים, מזגזגת על הדף, צובעת את העצים בכחול ואת השמים בחום. היא אוחזת את ראש הממטרה, נזכרת שתכננה לקחת אותו לחנות חומרי הבניין כדי לקנות אחר במקומו. זאת שיטה שאבא שלה לימד אותה: קחי איתך את החלק השבור, ובדרך כלל מוכר יעזור לך למצוא כזה חדש ויסביר איך לתקן את המכשיר. אלינור מרימה את הטלפון כדי לצלצל לחברתה קאט ולספר לה על הארוחה היוונית. ואז היא שומעת את קולו של טד על הקו.
"ג'ינה, ג'ינה," טד לוחש.
אלינור עוצרת את נשימתה. היא מרימה מבט אל קופסאות אבקות הכביסה בּוֹלְד וצִ'יר שמעל מכונת הכביסה.
"אני מתגעגעת אליך," אומרת ברוך אותה ג'ינה שהיא לא מכירה.
אלינור מפילה את ראש הממטרה על הרצפה, נעמדת, מכבה את מייבש הכביסה. טד? רומן?
"מה הרעש הזה?" שואל טד.
"אני לא שומעת כלום," אומרת ג'ינה.
אולי מישהו עלה על הקו? זאת יכולה להיות התופעה המוזרה הזאת שבה מתפרצים במקרה לשיחת טלפון של זרים. זה קרה פעם לאלינור. היא התחילה לחייג, ופתאום התחילה לשמוע שיחה שנשמעה כמו תלמיד שמתמקח עם מורה על ציון טוב יותר.
טד, שישן במכנסי פיג'מה קרועים מפלנל
עיניים פקוחות לרווחה:
אז מה היו הסימנים הראשונים, החמקמקים?
איריס מיטלמן
מגע יד לאה, רופס, שכמו עושה טובה? ריח אחר? עצבנות לא מוסברת? דילוג על נשיקת הפרידה הרגילה, הנדושה, של הבוקר? מבט שנמנע להיתקל במבט? חיוך בגוון שונה, אפרפר? צחוק רם מדי, טון דיבור חורקני? חיבוק רופף? קוצר רוח? זיון מזדרז? פרק ראשון מהספר "פקח את עיניי"
אלינור מוציאה אוויר, מטה את פיה הרחק מן הטלפון, כאילו היא נושפת עשן.
"אנחנו צריכים לדבר על זה פנים אל פנים, הערב," ג'ינה אומרת. "אני מסיימת בשש. אני רוצה לבשל לך." היא אומרת את המילה לבשל באנקה, כאילו זה מעשה זימה.
"בסדר," טד נכנע. אלינור נשבעת שהיא שומעת חרדה בקולו.
רומן. אלינור ממתינה לחרון של קנאה. במקומו היא מרגישה רחמים. על טד, על הנישואים שלהם. ולאות. הלאות מזדחלת במעלה עמוד השדרה שלה, מטה את ראשה קדימה.
היא מחבקת את תיק היד הריק שלה אל חזה. תוכנו פרוש על המייבש. כשלמדה בקולג', היא נשאה תיק גדול מספיק כדי להבריח שישיית בירות לקונצרט רוק. עכשיו תיק היד הגדול שלה מכיל ארנק עור יקר מתפקע מרוב כרטיסי אשראי וקבלות, פאלם פיילוט, משקפי קריאה, טלפון סלולרי, תרופה נגד מיגרנה, שפופרת קונסילר לעיגולים שחורים מתחת לעיניים שסיסמת הפרסומת מהללת בתור "מחילה בבקבוק", וצרור ענקי של מפתחות, חלקם לא מזוהים.
טד וג'ינה מנתקים. אלינור מצמידה את הטלפון אל החזה שלה. טד, רומן. הנישואים שלהם, מתפוררים.
רוצי ותגידי לו שאתם צריכים לדבר, היא אומרת לעצמה. ואז תקבעי פגישה אצל יועצת הנישואים. ההיגיון הרוגע והענייני הוא שעזר לאלינור לעבור את הקולג', לימודי המשפטים וחמש-עשרה שנה כעורכת-דין ליחסי עבודה במספר חברות היי-טק בעמק הסיליקון. אבל לאחרונה החליף את המיומנות הזאת דחף מכריע לשכב לנוח. תשישות ששורה על עצמותיה כמו שפעת.
היא כבר הרגישה כמו חיית משק פגומה שצריך להמית
נדמה לה שתחושת החולי הזאת השתלטה עליה אחרי שהיא וטד הפסיקו לנסות להיכנס להיריון. הם ניסו במשך שנה בכוחות עצמם בלא הצלחה, ואז נכנעו לשנתיים של בדיקות וטיפולים, כולל שלוש הזרעות תוך-רחמיות ושתי הפריות מבחנה. אלינור נכנסה להיריון פעם אחת, אבל זה נגמר בהפלה מוקדמת. בכל זאת, ההיריון הזה עורר בהם את התקווה להמשיך. היא השתוקקה לשני בנים – היא אוהבת בנים. במקומם קיבלה אבחנה של "עקרוּת בלתי מוסברת" – ככל הנראה בשל גילה המתקדם, הרופא הסביר – עשרה קילו מיותרים וטירוף הורמונלי. כשיום הולדתה הארבעים עבר, היא כבר הרגישה כמו חיית משק פגומה שצריך להמית."אכפת לך אם אני אלך לסרט-גברים?" טד צועק לאורך המסדרון, ומקפיץ את אלינור. היא שמה לב שהיא פשוט עומדת שם, מוכת אלם, מחזיקה גרב בודד.
"אה," היא אומרת. לפעמים היא וטד הולכים לקולנוע בנפרד. היא אוהבת סרטים אומנותיים ותקופתיים, ואילו טד מעדיף קרבות ירי. תגידי לו משהו בעניין הרומן! הגרב רועד בידה.
"את שם?" טד נשמע מודאג.
"סרט!" אלינור מחזירה לו צעקה. "בטח. תבלה!" היא נשמעת מתלהבת מדי, עולצת מדי. "רגע," היא אומרת בקול שקט יותר. היא שומעת את צעדיו הנינוחים של טד כשהוא חוצה את המסדרון ועובר דרך המטבח. דלת המוסך רועמת וחורקת. תעשי משהו! היא עוזבת את הגרב ורצה במסדרון. תעקבי אחריו. היא פונה למוסך ונזכרת שהמכונית שלה בתיקון. היא מסתובבת ומסתערת דרך דלתות הפטיו האחוריות ובין השיחים לעבר ביתה של שכנתה וחברתה קאט כדי לשאול את המיני-ואן שלה.
(...) אלינור משיגה את טד בתמרור העצור בסוף הרחוב שלהם. היא חוטפת את משקפי השמש של קאט ממגן השמש ומשתופפת מאחורי ההגה. המכונית מחניקה בחום של אוגוסט, והיא לוחצת על כפתור ההפעלה של המיזוג. מלך האריות מוקרן על מסך טלוויזיה קטן במושב האחורי. לאלינור אין מושג איך לכבות את המכשיר המחורבן. "כי לשלטון מתאים הוא לעלות!" החיות מריעות כשהיא מכה בכפתורים.
טד מפתיע אותה ופונה לתוך מגרש החנייה של מכון הכושר שלהם. אלינור פונה מהר מדי, והצמיגים נחבטים בשולי המדרכה. אישה המחכה על המדרכה לפני הבניין מנופפת לטד. אלינור מזהה אותה מהביקורים הנדירים שלה במכון. היא עובדת שם בתור מדריכה. היא בשנות השלושים המוקדמות לחייה, צנומה ובכושר, ויש לה שיער חום בהיר וארוך שמגיע לה עד התחת – תחת שאלינור מקנאה בו, קטן, קשה ועגול, כמו תפוח. לפעמים הבחורה הזאת עונדת על חולצת הטריקו השחורה ההדוקה שלה סיכה בגודל תחתית לכוס שעליה כתוב "שאלו אותי על שיא הכושר!" אלינור ממשיכה לחלק האחורי של מגרש החנייה ורואה איך מדריכת הכושר נכנסת למכונית של טד וזורקת את התיק הגדול שלה למושב האחורי.
(...) צלצלי ליועצת הנישואים, היא חושבת, ותקבעי פגישה למחר. אבל הטלפון הסלולרי שלה בבית, יחד עם הארנק והנעליים. היא אוהבת את בועת חדרה שטוף השמש של היועצת, השטיחים האוריינטליים, מדפי הספרים, חלקיקי האבק המרחפים בעצלתיים באוויר. כשהיא וטד דנו בשַּמות שטיפולי ההפריה עשו בחיי המין שלהם, היועצת – ד"ר ברוסטר – הנהנה באהדה ועמדה על כך שהתופעה שכיחה. כשטד קונן על כך שבגלל הטיפולים אלינור כעוסה ומרוחקת, ד"ר ברוסטר הסבירה שההורמונים גורמים לשינויים האלה במצב הרוח. אלינור לא אשמה.
במהלך החודשים הראשונים ההם של הטיפולים והתורים לרופאים, אלינור הצליחה להדוף מעליה את זוועות ההורמונים. היא נעזרה ביוגה ובדמיון מודרך ולמדה בקורס לציור בצבעי מים. היא דמיינה אוברולים של אושקוש ומגפי קאובוי קטנטנים. המעבדה העריכה את שני העוברים שלהם בהפריית המבחנה הראשונה ואמרה שהם טובים. אלינור רצתה מדבקה לאוטו: בית-החולים סטנפורד נתן לעוברים שלי ציון טוב! אבל המחזור ההוא לא הצליח.
"משהו לא בסדר אצלי," עמדה אלינור על דעתה.
"את לא אשמה," השיב טד, וחיבק אותה. "אני אוהב אותך. בואי ניקח פסק זמן מכל זה. בואי ניסע לפריז."
אלינור דחפה אותו מעליה. "נוֹ, מֶרסי," אמרה בדכדוך.
בהפריית המבחנה השנייה, מתישהו בסביבות הפעם העשרים שטד הזריק לאלינור, היא טבעה בהורמונים. היא טרקה דלתות והתפרצה עליו. כל דבר היה אשמתו. יורד גשם? תקר בגלגל? פגישה מייגעת בעבודה? הכול נזקף לחובתו של טד.
מנחם לכבס ולקפל בגדים – משימה שקל להשלים
(...) יועצת הנישואים עודדה את טד ואלינור לעשות הפסקה בטיפולים ולצאת לחופשה, לצאת למסעדה, לקבל עיסויים. הם היו אמורים לעשות הפסקה ביחד, אבל אלינור בעצם עשתה הפסקה לבדה, נרתעה מטד, נסוגה מן הזעם, אל תוך חדר הכביסה. מנחם לכבס ולקפל בגדים – משימה שקל להשלים. היא עושה כביסות קטנות ומיותרות, רק כדי להירגע לקולו המנחם של המייבש. היא אוהבת במיוחד קרקושים של כפתורים ורוכסנים – מטרונום נקישות מתכת על מתכת שמביא עליה רוגע כשהיא בוהה במסך הכחול של המחשב הנייד שלה, אבל אף פעם לא עובדת למעשה. עם דעיכת מִרצה, היא הפסיקה למיין כביסות לפי צבע. עכשיו לכל בגדיהם יש גוון אפור סגלגל המזכיר מזג אוויר גרוע. נראה שטד לא שם לב. הוא תמיד אסיר תודה, אף פעם לא בררן. "תני לי לעזור לך," הוא מתעקש בכל פעם שהוא מוצא את אלינור בחדר הכביסה. "את לא צריכה לעשות את זה."
"למה לא?" שואלת אלינור בהתגוננות. איך היא הגיעה למצב שבו מוזר שהיא מכבסת לעצמה את התחתונים?
טד מביא פרחים, מכין סירי מרק ביתי. אלינור לא מודה לו מספיק. חיי המין שלהם התפוגגו לכדי לא כלום. סקס רק מוביל לאכזבות. אלינור מכבסת באובססיביות וקוראת רומנים, מתחפרת מחדש באינטימיות המנחמת של הקלאסיקות שקראה בקולג' – אנה קרנינה, עידן התמימות. ואילו טד מתעמל באובססיביות במכון הכושר. כך לפחות אלינור חשבה.
(...) אלינור מתלבטת מה לעשות עכשיו. עד לאחרונה, היא הייתה מומחית בפיתרון בעיות – יישוב חילוקי דעות על פיצויים, מניעת תביעות משפטיות, טיפול בעובדים בעייתיים. עובד אחד שלא לקח את התרופות שלו טען שסמנכ"ל הכספים דיבר אליו דרך הרדיו במכונית. אישה אחרת ניסתה לתבוע החזר הוצאות על עוגת הכלולות שלה. עכשיו אלינור רוצה פיתרון קל לבעיית ג'ינה. היא מדמיינת את עצמה מעמידה לוח מחיק בסלון שלהם בבית, כשטד יושב לפניה על הספה. ג'ינה, היא תכתוב על הלוח, ותנשום את הריח הכימי של הטוש המחיק. אחר כך היא תמחק את השם ב-X.
- מתוך הספר "האושר אינו כלול בחשבון" מאת לולי וינסטון (הוצאת "אריה ניר", תרגום: ענבל שגיב)
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
