צה"ל דואג למפונים: מכביסה ועד מברשת שיניים

מכל הלב: אלוף-משנה רונית לב, שבימי שיגרה אחראית על מנהל התשלומים ועל הפרישה מצה"ל, מצאה את עצמה בימים האחרונים אחראית על מאות תושבי שדרות שפונו למתקני האגודה למען החייל ולמתקנים צבאיים אחרים ברחבי הארץ.

כפועל יוצא מהחלטת משרד הביטחון להוציא כמה מאות מתושבי שדרות לימי רענון, נרתם צה"ל לעניין והוא פועל במבצע צבאי משלו. מאז שהחלו מטחי הקסאמים בשדרות פונו למתקן של האגודה למען החייל בגבעת אולגה כ-620 תושבים, 270 לבית פלדמן בנתניה ו-400 לבית גולמינץ בנתניה.

אל"מ לב עם תושבי שדרות בבית גולדמינץ בנתניה (צילום: עידו ארז)

בכל אחד משלושת המתקנים בהם שוהים האזרחים, הושם כאחראי קצין בדרגת סגן-אלוף וקצינים נוספים. על כולם אחראית אל"מ לב. "אנחנו מנסים לספק לתושבים את כל מה שניתן כדי שהם ירגישו בנוח", אמרה אל"מ לב ל-ynet. "אני רואה פה אנשים מחייכים שמספרים לי שמזה זמן הילדים שלהם הצליחו לישון לילה שלם".  

על העבודה הלא שגרתית עם אזרחים שפונו מבתיהם, סיפרה אל"מ לב: "המטרה שלנו היא קודם כל לקלוט בצורה מסודרת ונעימה את כל התושבים. לאחר מכן אנו רוצים להעניק לכולם תוכנית מעניינת ושהות מועילה, גם מההיבט החווייתי וגם מההיבט התמיכתי. כלומר לתת להם כל סיוע לו הם נדרשים".

המפונים הגיעו בלי בגדים להחלפה

אל"מ לב מספרת כי בתוך זמן קצר התברר כי תושבים רבים שבאו למתקנים בלהט האירועים והקסאמים נותרו ללא בגדים להחלפה וללא ציוד הכרחי: "מיד נרתמנו לנושא. קנינו כל מה שהיה חסר, למשל שמפו לשיער, קונדישיונר, מברשות שיניים ואפילו חיתולים חד-פעמיים. יש לי תקציב מיוחד ממשרד הביטחון, אנו בודקים מה הדברים שחסרים לתושבים ומנסים להשלים אותם בתוך זמן קצר". בנוסף דאגו החיילים להעניק שירותי כביסה למפונים.

לדבריה, החיילים נתקלים עם מצבים שלא הכירו בעבר. "אתמול עמדתי ליד ילד קטן שהתחיל לבכות בגלל שהתפוצץ לו בלון, ניגשתי אליו והבטחתי לתת לו בלון חדש. אבל אמו הסבירה לי שהילד לא בוכה בגלל הבלון שהתפוצץ, אלא נבהל מקול הנפץ שהזכיר לו את הקסאמים. אנו מנסים לתת תשובות ככל שניתן על מנת שהאנשים האלה ישכחו לכמה ימים את השגרה הלא קלה ממנה באו בעיר מגוריהם".

על "עבודתה" החדשה, היא אומרת בחיוך: "אני באמת מרגישה כמו ראש עיר עם שלוש שכונות", אבל מיד מסבירה כי מדובר באחריות כבדה: "לצערי אני כבר מכירה את זה עוד מימי מלחמת לבנון השנייה. בזמן המלחמה שימשתי חלק מהזמן כמסייעת למשפחות שהגיעו מהצפון למתקנים השונים במרכז הארץ. אני מבינה לליבם וחייבת לציין שיש הרבה גופים שנרתמים לעזור לנו, באים ותורמים חיתולים או הופעות לילדים. בכל פעם שאנחנו רואים ילד מחייך זה מחזק אותנו ואנחנו נהנים לסייע לאותם אנשים, אפילו כשמדובר בכמה ימים ספורים של שקט".