הלך לעולמו הסוציולוג פרופסור ברוך קימרלינג
קימרלינג, מהסוציולוגים הבולטים במדינת ישראל, כתב רבות על ציונות ועל החברה בישראל. כתביו הקימו לו מתנגדים רבים שיחסו לו מגמות פוסט-ציוניות. הלילה הלך לעולמו בגיל 67
פרופסור ברוך קימרלינג נפטר הלילה (יום ב') ממחלה קשה והוא בן 67. קימרלינג, סוציולוג שפעל באוניברסיטה העברית, כתב רבות על החברה הישראלית ותרבותה, על יחסי ישראל-ערב, החברה הפלסטינית, סוציולוגיה של צבא, מלחמה וקונפליקט, דת, חברה וציונות. כתיבתו על הציונות הקימה לו מתנגדים רבים שיחסו לה מגמות פוסט-ציוניות.
קימרלינג נולד ב-1939 ברומניה ועלה לישראל ב-1952. הוא הותיר אחריו רעיה ושלושה ילדים. בין היתר לימד במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ובאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל.
ביולי אשתקד, לאחר אסון כפר כנא במלחמת לבנון השנייה, כתב פרופסור קימרלינג טור ל-ynet שבו חזה במידה רבה את רעידת האדמה הפוליטית והשלטונית שהגיעה מאוחר יותר, בעקבות דו"ח וינוגרד.
תחת הכותרת "קריסת האידיאולוגיות" כתב: "יום אחד, והוא לא רחוק, ישראל וחיזבאללה יהיו כה מותשים, עד שיכריזו על הודנה, אולי בתיווך צד שלישי, יחליפו שבויים וגופות, וכל צד יכריז על ניצחון מוחץ (נסראללה כבר עשה כן). יהיו רבים משני הצדדים שיאמינו בכך, כי יותר נוח להאמין בניצחון מאשר בתבוסה.
"דומה שרעידת האדמה הפוליטית שישראל עברה בעקבות מלחמת 1973 תיראה כאין וכאפס לעומת רעידת האדמה שבוא תבוא בעקבות מלחמת 2006. יש להניח כי מושגי "ימין", "שמאל" ואף "מרכז" יאבדו את משמעותם הנוכחית, שכן כאידיאולוגיות - הוכיחו את היעדר הרלוונטיות שלהם ואת היעדר ההבדלים ביניהם כבר לפני המלחמה, לא כל שכן במהלכה. בהתאם יש להניח כי מרבית המפלגות הנוכחיות תקרוסנה. אין לדעת מראש כיצד תיראה המערכת הפוליטית והמפלגתית שלאחר מלחמה זו, אך יש להניח שתינתן עדיפות על-ידי הציבור לגופים שישכנעו בכוונתם ויכולתם לשקם את המדינה מן ההרס החומרי והמוראלי".
פרופ' זלי גורביץ', ראש החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית שבה לימד פרופ' קימרלינג, ספד לו הבוקר. "הוא היה אדם שעבד מתוך מגבלות פיזיות קשות מאוד. הוא התגבר בכוחות מדהימים ונערצים על המגבלות הללו, הקים משפחה שבה שלושה ילדים ונהפך אחד הסוציולוגים החשובים בישראל. בחלק גדול מהמאמרים שכתב, הוא היה בעמדה שכונתה פוסט-ציונית, עמדה ביקורתית מאוד.
"פרופ' קימרלינג היה מהסוציולוגים היותר ביקורתיים שניסה לערער על אמיתות הנחשבות מובנות מאליהן. הוא הטיל ספק באמיתות הציוניות, למרות שאני חושב שהיתה לו זיקה חזקה מאוד לארץ. כמו כן הוא היה איש בעל הומור. הוא לימד למרות המגבלות הפיזיות - למרות שלא היה לו קל לדבר. יש לו תלמידים-מעריצים שהלכו איתו לאורך כל הדרך. הוא משאיר אחריו חלל גדול גם בחוג, גם באוניברסיטה וגם בסוציולוגיה הישראלית. באחרונה הוא סיים - תוך כדי המחלה - ספר אוטוביוגרפי שלא יצא לאור עדיין".
לפנייה לכתב/ת 
