היום אני חוגג 34. חשבון נפש
המנגנון שאחראי לצמיחת שיער מתנהג באחרונה בחוסר טאקט מוחלט ולא מבין שהפרווה מיותרת, במיוחד לאחר המצאת מפזר החום. ישנה גם המלחמה בכרס, שיכולה ברוב חוצפתה להסתיר בשירותים את הנוף מתחתיה. כן, אני כבר לא בן 16 וכבר לא כל כך יפה, אבל לפחות אני יודע משהו על העולם הזה
העולם נחלק לשני טיפוסים: יש כאלה שממש קורנים מאושר ביום הולדתם ולא שוכחים לציין זאת בפני כולם, ויש את הנורמלים, שעבורם יום הולדת הוא יום מצוין לעריכת חשבון נפש נוקב במישור הפיזיולוגי, הנפשי והרומנטי.
פיזי: קופים הם לפעמים געגועים לבוטן
הטבע פותח לרוב הגברים חלון הזדמנויות להכיר בחורות בערך בין הגילים 20 ל-30, תקופה בה כל השערות שעל גוף הזכר האנושי צומחות פחות או יותר במקומות המתאימים. חשוב לנצל חלון זה, כי כשהוא נסגר מתחיל תהליך אחר בו הגוף, כמו במחלות אחרות, אינו יודע בדיוק מתי לעצור את עצמו מלהתרבות.
המנגנון שאחראי אצלי לצמיחת שיער מתנהג בשנים האחרונות בחוסר טאקט מוחלט ולא מבין רמזים שדי זה די והפרווה מיותרת, במיוחד לאחר המצאת מפזר החום. הפרווה, שצומחת על אפי ועל וחמתי (וגם בתוכו) והופכת אותי אט-אט מקורזל כתפיים, גורמת לי סיוטים קשים בלילות. אני חולם שוב ושוב על צמד וטרינרים שרודפים אחרי בחלוקים לבנים ומכניסים אותי בכוח לגן החיות התנ"כי.
בנוסף, ישנה כמובן המלחמה בכרס המבצבצת, שביום רע יכולה ברוב חוצפתה להסתיר בשירותים את הנוף מתחתיה. אז מה נשאר בגיל הזה? אמנם אני כבר לא בן 16 וכבר לא כל כך יפה (למרות שאני די מבסוט ממה שאני רואה כל יום בראי), אבל לפחות אני יודע משהו על העולם הזה, וזה הרבה יותר חשוב לטעמי.
נפשי: "אז מה מביא אותך לטיפול?"
בשנה האחרונה אני מתחיל להרגיש שאני מותח את צעירותי עד קצה גבול היכולת שלה, שהיא אינה יכולה להכיל אותי יותר, שצריך לשחרר אותה ולעבור לשלב הבא. בגיל שלי הישיבה בברים הופכת להיות קצת פתטית ומסיבות כבר לא ממש עושות לי את זה כמו פעם, אולי בגלל כל הפוזה והפאסון, שמנוגדים ל"אני" האמיתי שהולך ומוצא בי יותר ויותר מקום ככל שאני גדל.
בגילי, אנשים גם מתחילים להרים גבה ולשאול אם משהו דפוק אצלי, או שאולי הסרט החביב עליי הוא "יוסי וג'אגר". ואחרון אבל לא חביב, ישנו העניין הפעוט הזה של האמא הפולניה, שהופך סיבה מספיק טובה להתחתן רק כדי להוריד אותה אחת ולתמיד מהגב השעיר שלי. לעניות דעתה, כל דבר שלא הולך פה בזמן האחרון – מהעוגה שנשרפה לה בתנור עד מלחמת לבנון השניה – קורה בגלל דבר אחד בלבד: הבן הרווק שלה.
אז מה נשאר בכל זאת? היכרות הרבה יותר טובה עם עצמי ועם מה אני מחפש, הרבה יותר שקט נפשי ושלווה פנימית, וציניות שזזה קצת הצידה לטובת רגשנות בריאה.
רומנטי: הבל היופי ושקר החן
כמו המדינה שחגגה יום הולדת לא מזמן, גם אני כבר עייף מכיבושים ומוכן להסתפק בפחות, רק כדי לקנות לי כמה רגעים של אושר. ממרומי הגיל מבינים פתאום שעדיף לשכב הרבה פעמים עם אותה אשה מאשר פעם אחת עם הרבה נשים.
במסכת אבות כתוב שאהבה התלויה בדבר בטלה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם. במילים אחרות, לכל אחד מאיתנו יש משהו שמטריף אותו בבני המין השני: יופי, כסף, כריזמה או נגיד סקס מטורף. ולמען האמת, לפעמים זה הדבר העיקרי שמנחה אותנו במציאת בן זוג. אבל לצערנו, זה לא בהכרח אומר שזה גם הדבר שאנחנו הכי זקוקים לו כדי לקיים מערכת יחסים ארוכה ויציבה.
אז מה נשאר לי לייחל לשנה הבאה? כמיהה למערכת יחסים נקיה ואמיתית, ומחשבות על משפחה. כי אני בכל זאת רוצה לראות את הילדים שלי עומדים על שתיים לפני שאני מתקשה ללכת על שתיים בעצמי.
מוקדש לתאומה שלי אי שם.
לפנייה לכתב/ת 
