"פס רחב" הוא מושג גמיש למדי. למעשה, ספקיות האינטרנט יכולות להתייחס לכל קצב תעבורת נתונים, בין אם מדובר ב-256, 512 קילוביט לשנייה או 50 גיגה בייט לשנייה כאל אינטרנט מהיר.
הצעת חוק חדשה בארצות הברית מנסה לעשות סדר ולחייב את ה-FCC (רשות התקשורת הפדרלית), להגדיר מהו חיבור פס רחב.
הסנטור דניאל אינואי מהוואי, שהגיש את החוק ביום ה' האחרון, ידרוש מה-FCC לקבוע אם ספקיות האינטרנט יכולות להציג חיבור של של 200 קילוביט/שנייה (החבילה האיטית ביותר הנמכרת כיום בארה"ב) כפס רחב.
התקנות החדשות יחייבו את הספקיות לדווח על היקף פרישת תשתיות הפס הרחב, ומה שמכונה בארה"ב, "פס רחב מהדור השני" - רשתות רחבות מספיק כדי להעביר וידאו. כך מדווח המגזין PC World
במהדורתו הדיגיטלית.
בינואר האחרון הצהירה ה-FCC כי שירותי הפס הרחב מכסים 99% משטחה של ארה"ב, אך המבקרים טוענים כי הנתונים של ה-FCC מטעים: כדי שאזור מסויים יירשם כבעל כיסוי, די במנוי בודד הרושם באותו אזור. כיום, החלוקה לאזורים מבוססת על מספר המיקוד.
החוק החדש אמור לסייע לקונגרס לפתח את מדיניות התקשורת של ארצות הברית. אינואי מסר בהודעה לעיתונות כי "בעידן הדיגיטלי, העולם לא יחכה לנו. חשוב שנסדיר את נושא הפס הרחב ואת מדיניות התקשורת שלנו. אבל אין באפשרותנו לנהל את מה שאין ביכולתנו למדוד".
הצעת החוק תחייב את "המשרד לאחריות הממשל" לפתח קנה מידה ואמצעי למדידה של קישורי פס רחב בכל הנוגע למחירים ומהירות
המסופקת לצרכן. החוק גם יחייב את ה-FCC לערוך סקרים שנתיים על פריסת הפס הרחב, במקום על בסיס מזדמן, כפי שהיה עד כה.
"זכות הציבור לדעת" (האמריקנית) ו"עיתונות חופשית", שתי קבוצות עניין שהן חלק מ"קואליציית האינטרנט הפתוח", שיבחו את הצעת החוק. "באמצעות הצעת החוק הזו נוכל לספק מענה לשאלות חשובות שה-FCC התעלמה מהן לאורך זמן. יש לנו מידע גרעיני בלבד על זמינות, קצב האימוץ מחירים ומהירויות ברמה המקומית" אמר הדובר של "עיתונות חופשית".
יש לציין כי בישראל, הגורם המרכז ומפקח על איסוף המידע אודות רמת השירות וחיבורי פס רחב הוא משרד התקשורת, שלא קבע אמת מידה ברורה לשאלה מהו פס רחב.
