פיתרון ביניים: פינוי-מיגון ופעילות צבאית
על הממשלה לפנות באופן מסודר את שדרות לערי אוהלים, ולפתוח במבצע לאומי מהיר למיגון בתיהם. רק כך תצא מהשיתוק שאחז בה - ותחזיר לעצמה את כושר התמרון
ארבע חלופות עומדות כרגע בפני הממשלה לטיפול במשבר שדרות: להמשיך בקו הנוכחי, כלומר - להניח לתושבים לספוג, לדמם ולברוח ל"התרעננות" מפעם לפעם, בתקווה שהלחץ שמפעיל צה"ל על החמושים ברצועה ישא תוצאות ויביא להפסקת הירי בעוד שבוע-שבועיים; לחדש את המשא-ומתן עם אבו-מאזן ואפילו ישירות עם החמאס, במטרה להגיע להסכם 'תהדיה' (רגיעה) חדש; לצאת למבצע צבאי נרחב; או להמשיך בלחץ הצבאי, ובמקביל - לבצע פינוי מהיר ומסודר של מרבית התושבים, עד להשלמתו של מבצע מיגון כולל ומהיר.
החלופה הראשונה - המשך המצב הקיים - היא הגרועה ביותר. לא רק מפני שאין זה מוסרי להניח לתושבי שדרות וסביבתה לחיות תחת מטחי קסאמים, אלא גם כי הקורבנות והמנוסה יוצרים תמריץ לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי להמשיך בירי. האימפוטנציה שמפגינה כעת ירושלים בשדרות גם מכרסמת אנושות בכושר ההרתעה הישראלי.
החלופה השנייה - חתירה להסכם 'תהדיה' חדש - תחייב את הממשלה לאמץ את דרישת החמאס, שצה"ל יפסיק את פעולות הסיכול ברצועה ובגדה תמורת הסכמה מצידו להפסיק את השיגורים. אבל אם יופסק רצף פעולות הסיכול ואיסוף המודיעין, נהיה עדים, בעוד זמן לא רב, לגל פיגועי התאבדות וירי בתוך ערי ישראל וכבישי הגדה. בעצם הרגע הזה מתוכננים כמה עשרות פיגועים שכאלה, במימון חיזבאללה ואיראן. הם נמנעים ברובם רק בגלל אותה פעילות סיכול רצופה, שהחמאס דורש שנפסיק. הרגיעה גם תאפשר לגורמי הטרור לצבור ידע וחומרים לייצור ושיגור קסאמים לעבר הבטן הרכה והמאוכלסת של ישראל.
החלופה השלישית - מבצע צבאי נרחב, שיכלול כיבוש שטחים גדולים ברצועה ואת ציר "פילדלפי" - היא האופציה הצבאית היחידה שתוכל להביא להפסקת הירי והתעצמות הטרור ברצועה. אבל היא לא מעשית כרגע, בגלל חולשתה הפוליטית של ממשלה שאינה נהנית מאמון הציבור. פעולה נרחבת גם מצריכה שהייה של כוחות גדולים מאוד של צה"ל ברצועה וספיגת אבידות במשך תקופה ארוכה יחסית, בטרם תניב תוצאות של ממש. בנוסף, אין לממשלה כרגע אסטרטגיה שתאפשר לצאת שוב מהרצועה, לאחר שיושגו רוב היעדים, מבלי שהמצב יוחזר לקדמותו.
כמו שרון בעלייה מרוסיה
נותרה אם כן האופציה הרביעית, שכוללת שלושה מרכיבים: המשך פעילות צה"ל במתווה הנוכחי ואף הגברתו; פינוי מסודר של תושבי שדרות, שאינם חיוניים לתפקוד המפעלים והשירותים העירוניים; מבצע לאומי למיגון דחוף, שעם השלמתו ישובו התושבים. שלושת המרכיבים הללו צריכים להתבצע במקביל, בניהול משותף של צה"ל ומשרד הביטחון, תוך גיוס משאבים לאומי. המבצע יתמקד, לפחות בשלב ראשון, רק בשדרות, מפני שהעיר היא המטרה הגדולה והזמינה ביותר לירי הקסאמים - ואוכלוסייתה היא החלשה ביותר.
פינוי מסודר של אלפי אזרחים אינו עניין של מה בכך. אבל הקמת כמה ערי אוהלים גדולות במרחק לא רב משדרות, שבהן יהיו שירותים אזרחיים נאותים לתושבים למשך חודש-חודשיים, היא פרויקט שמדינת ישראל יכולה להרימו - אם רק תחליט ותבצע בנחישות. מה שגאידמק עשה בניצנים בזמן מלחמת לבנון השנייה, יכולה המדינה לעשות ללא קושי - אם משרדיה יפסיקו לטרפד זה את פעילותו של זה, ומנהליהם יפסיקו את מלחמות האגו ביניהם.
מבצע מיגון העיר הוא אמנם עניין מסובך ויקר יותר, אבל בשלב הראשון לא מדובר בפיתרון קבע, אלא במיגון שלדי ומהיר שייתן מחסה בטוח לכל תושב באשר הוא. הוא יתבסס על מבני בטון טרומיים בגדלים שונים, על יריעות פלסטיק בליסטי ומחסות מתכת שמציעה התעשייה הצבאית. בנוסף לכך יוכשרו ויאובזרו כ-150 המקלטים הציבוריים שבעיר, באופן שיאפשר שינה ושהייה לתושבים שיבחרו להישאר בעיר עד שתסתיים מתקפת הקסאמים הנוכחית.
את תוכנית המיגון הזו אי-אפשר לבצע בין-לילה, אבל ניתן לעשות זאת בתוך כחודש עד שישה שבועות, אם הממשלה תקצה את התקציב המתאים. מבצע בניית הדיור לגל העלייה מרוסיה בשנות התשעים, בניצוחו של אריק שרון, יוכיח זאת. מדובר אמנם בעלות של יותר ממיליארד שקל, אבל ממשלה אינה רשאית לספסר בדם תושביה. מלבד זאת, עצם ביצוע הפרויקט על שלושת מרכיביו ייתן חופש תמרון לקבל החלטות מדיניות וצבאיות בלי לחץ (כולל ההחלטה על מבצע נרחב). הוא ימחיש לתקשורת ולדעת הקהל העולמית את חומרת הבעיה, והכי חשוב - יוכיח לארגוני הטרור ושולחיהם, כמו גם לאזרחי המדינה, שלממשלת ישראל יש מענה - פאסיבי ואקטיבי - לאיום הרקטות. הפיתרון הזה הוא היחיד הישים עבור הממשלה הנוכחית, ויכול לחלצה מהשיתוק שאחז בה.
אם גאידמק יכול, גם המדינה
צילום: ניב קלדרון
נזקי הקסאם. המשך המצב הקיים - האופצי הגרועה ביותר
צילום: איי פי
ירי קסאם. מה יעצור את זה?
צילום: איי פי
תותחים בפאתי עזה. מבצע צבאי יפסיק את הירי
צילום: איי אף פי
מומלצים
