וולפוביץ': התקשורת אשמה בהתפטרותי
נשיא הבנק העולמי שהודיע על התפטרותו בסוף יוני עקב פרשת ההטבות לבת זוגו, מכחיש כי לא זכה לתמיכת עובדי הבנק
פול וולפוביץ', נשיא הבנק העולמי שהודיע על התפטרותו, האשים בכך את התקשורת. בראיון ל-BBC הכחיש וולפוביץ' את השמועות כי החלטתו להתפטר הושפעה מחוסר תמיכה מצד צוות עובדי הבנק. וולפוביץ' יסיים את תפקידו בסוף יוני.
וולפוביץ' אמר כי הטיפול התקשורתי בפרשה גרם לכך ש"אנשים הגיבו לשורה של הצהרות לא מדויקות וכאשר התחלנו להתקרב לאמת, הרוחות כבר להטו".
וולפוביץ' אמר כי הוא מרוצה מכך שמועצת המנהלים של הבנק מצאה כי התנהג כיאות ובתום לב בטיפולו בפרשת הפיצויים שקילבה בת זוגו שאהה ריזה בעת עזיבתה את הבנק העולמי ב-2005.
"אני מקבל את העובדה שלא יכולתי לבצע את כל שרציתי לבצע עבור האנשים שבאמת חשובים לי על רקע סערת הרגשות מסביב", אמר וולפוביץ'.
וולפוביץ' (63) נאלץ להתפטר לאחר שהואשם בכך שהפר את כללי הבנק כאשר דאג לקידום ולהעלאת שכר חריגה של חברתו לחיים, שאהה ריזה. ריזה עבדה בבנק העולמי כמומחית לתחום המזרח התיכון. וולפוביץ' ממשיך לטעון כי פעל בתום לב. הלילה הסכים להתפטר, לאחר לחץ ממושך שהופעל עליו לעשות כן, לאחר שהשיג הסכם שיציל את כבודו ואיפשר לו להתפטר בתנאים שלו, ולהתחמק מחלק מהאשמה בפרשת הפרוטקציוניזם שמזעזעת את המוסד כבר כחודש. וולפוביץ' רצה שהבנק יקבל על עצמו חלק מהאחריות על ניגודי האינטרסים שהיו בפרשה ואשר צוינו על ידי הוועדה המיוחדת שחקרה את העניין.
קריאות לשינוי שיטת הבחירה
באופן מסורתי, ארה"ב ממנה אמריקני שיעמוד בראש הבנק, ואירופה ממנה אירופי שיעמוד בראש קרן המטבע הבינלאומית.
בעקבות הפרשה האחרונה נשמעו קריאות לשנות את שיטת הבחירה הזאת, ולבחור את העומדים בראש המוסדות הללו לפי קריטריונים מקצועיים. מנהל קרן המטבע, רודריגו ראטו, תמך בהצעה.
בינתיים, הוזכרו מספר שמות כמועמדים להחליף את וולפוביץ', כשהבולטים שבהם הם רוברט זוליק, נציג הסחר האמריקני לשעבר וכיום סגן שרת החוץ, ורוברט קימיט, כיום סגן שר האוצר. שמות נוספים הם ביל פריסט, מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט לשעבר, וג'ון דאנפורת', לשעבר שגריר ארה"ב באו"ם.
הקהילה הבינלאומית מציעה, מצידה, מספר מועמדים לא אמריקנים, ביניהם ראש ממשלת בריטניה היוצא טוני בלייר, קמאל דרביס הטורקי, שמנהל כיום את תוכנית הפיתוח של האו"ם, וטרבור מנואל, שר האוצר הדרום אפריקני.
וולפוביץ', שהיה בין הארכיטקטים הראשיים של המלחמה בעיראק בתפקידו הקודם כמספר 2 בפנטגון, כיהן כנשיא הבנק במשך שנתיים, וכהונתו היתה שנויה במחלוקת מהרגע הראשון.
