האם ביהמ"ש יגן על הפרטיות הנעלמת בעידן הטכנולוגיה?

אולמות בתי המשפט מהווים מזה שנים מקור בלתי אכזב לדרמות משפטיות משובחות. בחודשים האחרונים, על רקע ריבוי פרשיות השחיתות הציבורית והמוסדית, הפכו אלה למעיין המתגבר. כך, בתדירות רבה יותר מזו של שינויי מזג האוויר, אנו מתבשרים על קיומה של חקירה או שערורייה חדשה.

אלא שדווקא על רקע ריבוי החקירות והמשפטים, גובר החשש שהכניסה ל"חדרי חדרים" - לעיתים תוך חדירה למחשבים אישיים של אישים שונים או האזנות סתר לשיחות בסלולרי - תפגע ב"קודש הקודשים" שלנו, פרטיותנו והזכות לצנעת חיינו.

השאלות והחששות מתגברים, אם לוקחים בחשבון את הקפיצה הנחשונית של הטכנולוגיה בעשור האחרון, ואת שכיחות השימוש הגוברת בסלולר, דואר אלקטרוני ומסרים מיידיים.

שני פסקי דין - לכאורה בלתי קשורים זה בזה - שניתנו בחודש פברואר השנה בבית משפט השלום בתל-אביב על ידי שני שופטים שונים, העלו לדיון שוב את הגבולות שיוצר המשפט עבור פגיעה בפרטיות באמצעים טכנולוגיים, ואת הסעדים שיש להעניק בעת פגיעה כזאת.

בית המשפט: ציתות לדוא"ל כמו האזנת סתר

בפסק הדין הראשון, דן השופט חאלד כבוב בבקשה שהגישו נאשמי פרשיית הסוס הטרויאני לפסול ראיות שנתפסו בתיבות הדואר האלקטרוני שלהם, מכוח צווי חיפוש שהוציאה המשטרה.

השאלה שנדונה היתה, האם בכדי לעיין בדואר אלקטרוני האגור בשרת מחשב של ספק השירות, בדרכו לנמען, ניתן להסתפק בצו חיפוש, או שמא יש להידרש גם לצו המתיר האזנת סתר.

באופן כללי, בעוד שצו חיפוש מוצא בדרך כלל בידיעת החשוד, הרי שהאזנת סתר נעשית, כפי שמרמז שמה, ללא ידיעתם של הצדדים לשיחה. כמו כן, בעוד שצו חיפוש הוא חד פעמי ומשפיע בדרך כלל רק על החשוד עצמו, האזנת סתר נעשית לאורך זמן ומשפיעה לעיתים קרובות גם על צדדים שלישיים - הצדדים לשיחה. לכן גם אין ספק, כי הפגיעה בפרטיות ש"מולידה" האזנת סתר רבה יותר לעומת זו ש"מוליד" צו חיפוש.

בפרשיית הסוס הטרויאני קיבל בית המשפט את טיעוניהם של הסניגורים ופסק, כי השגת מידע המוזרם במערכת תקשורת בין מחשבים היא בגדר האזנת סתר.

בהחלטתו הסביר בית המשפט, כי על אף שהודעת דואר אלקטרוני עוברת בדרכה לנמען במחשבים שונים, ומאוחסנת באופן זמני על כל מחשב בדרך, הרי שתפיסת ההודעה על אותו מחשב מהווה האזנת סתר, ולא חיפוש גרידא. זאת כיוון שיש לראות את "מסעה" של ההודעה כמסע עם נקודת התחלה וסוף, ואין "לבודד" את נקודות העצירה של ההודעה כשהן מאוחסנות במחשבים שונים בשלבי הביניים.

בית המשפט אף הסביר, שכל פרשנות אחרת עלולה להוביל למצב שבו ספק השירות לא יהיה מנוע מלהעתיק ולקרוא את ההודעות המיועדות ללקוחותיו - תוצאה שהינה בלתי רצויה ובלתי הגיונית.

לאחר ששקל את פרשנות החוקים הרלבנטיים החליט בית המשפט לפסול את קבילותן של הודעות הדואר האלקטרוני שנתפסו מכוח צו החיפוש. ברוח דומה, פסק בית המשפט, כי גם כדי "לתפוס" הודעות דואר אלקטרוני עתידיות שטרם נוצרו, תיאלץ המשטרה להצטייד בצו להאזנת סתר, בייחוד נוכח הפגיעה באמון של ספק השירות כלפי המשתמש, אשר הופך שותף למעשה לביצוע "ההאזנה".

פסק דין: פלאפון לא שמרה על פרטיות לקוח

הוכחה נוספת לכך שבתי המשפט מצליחים להציל את כבודה האבוד של החקיקה המתיישנת, קיבלנו בדמותו של פסק דין שניתן על ידי השופטת דליה מארק-הורנצ'יק, בעניין בתביעה עסיסית שהגיש אדם נגד חברת פלאפון ונגד אשתו לשעבר.

מפסק הדין עולה, כי המדובר היה בתובע שעזב במפתיע את ביתו ועבר להתגורר בבית מלון, לאחר שהכיר אישה במקום עבודתו. אשתו של התובע (שהפכה בינתיים לאשתו לשעבר) הצליחה להתחקות אחר הקשרים שנרקמו בינו לבין חברתו לעבודה, על ידי כך שהפנתה למכשיר הנייד שלה את שיחות הטלפון למכשיר הנייד של בעלה.

מעשה זה, כך נטען בתביעה, גרם לגירושיהם של התובע ושל אשתו וכן של חברתו לעבודה ובעלה. בפסק הדין קבעה השופטת, כי הפניית שיחת "עקוב אחרי" במכשיר טלפון נייד, למכשיר טלפון השייך לאדם אחר, היא פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק, והיא דומה לבילוש ולהאזנה.

עוד קבעה השופטת, כי חברת פלאפון התרשלה בכך שבהתאם לנהליה, אפשרה לכל אדם להתקשר למוקד השירות, למסור מספר זיהוי, ולדרוש העברת שירות "עקוב אחרי" למכשיר שלו.

כדאי לזכור שפסקי דין, המדגישים את חשיבותה של הפרטיות, ניתנו על ידי ערכאות נמוכות, ומהווים החלטות "מקומיות" בלבד - שאינן מחייבות שופטים אחרים. בנוסף, יש ונסיבות המקרה מחייבות לפגוע בפרטיותו של אדם - נחקר, נאשם או בעל דין. נותר עוד לגלות, אם כן, האם הגישה שהופגנה על ידי בתי המשפט בשני פסקי הדין יעמדו יפה במבחן הזמן.

עו"ד שלומי וינברג עוסק בליטיגציה אזרחית-מסחרית

הכתבה פורסמה במקור בגיליון מאי של PC Magazine. לחצו כאן לרכישת מנוי במחיר הכרות. לאתר הבית של PC Magazine