דו"ח: בג"ץ מאפשר לענות כמעט כל פלסטיני

הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל פירסם היום (ד') דו"ח תחת הכותרת "פצצות מתקתקות" הנוגע לעינויים של אסירים פלסטינים בשנה האחרונה. מהדו"ח עולה כי בעקבות היתר שניתן בבג"ץ לחקירת חשודים המוגדרים כ"פצצות מתקתקות" נפתח פתח לענות כמעט כל אסיר פלסטיני.

הדו"ח מפרט תשעה מקרים של קורבנות עינויים, ובו נטען כי אלה עברו התעללות מצד גורמים רפואיים, חוקרי שירות הביטחון הכללי, שופטים צבאיים, פרקליטים, סוהרים ושוטרים ואף בכירים במשרד המשפטים. לטענת כותבי הדו"ח, "פצצה מתקתקת" נטבע לראשונה כמושג על-ידי הסופר והעיתונאי הצרפתי ז'אן לארטגי, ומתייחס לכיבוש הצרפתי של אלג'יר, שהיה לא פחות אלים מהכיבוש הישראלי.

עוד נכתב בדו"ח כי בעוד שפרקטיקת העינויים עשויה לשמש כאמצעי יעיל להשגת מידע מציל חיים, התיאורים של תשעת קורבנות ממחישים עד כמה מושרש מנגנון העינויים כלפי עצירים פלסטינים, וכי העינויים מתבצים באופן ביורוקרטי, מוסדר, ואף נינוח.

"כדאי שאודה, אחרת יהרגו אותי"

אחד המקרים הקשים המובאים בדו"ח הוא של עבד אלחלים עז-אלדין, שנעצר בביתו בג'נין באוקטובר 2005. עז-אלדין שיחזר את חקירתו במתקן הכליאה קישון וסיפר כי נתבקש לשחזר את שם המשתמש והסיסמה במחשב של בנו. לטענתו, הוא לא ידע במה מדובר ולכן נתקל באלימות קשה מצד החוקרים.

"לקחו אותי לחדר אחר, והושיבו אותי על כיסא, כשהמשענת בצד שמאל שלי ומצד הגב אין משענת. אז התחיל הסיוט... הכיסא ורגלי הכיסא היו מברזל. (החוקר) הכניס את רגליי ושילב אותן ברגלי הכיסא, וכדי לקבע את הרגליים הוא שם עליהן את רגליו ולחץ. ואז כופף אותי לאחור. אי אפשר לתאר את הכאב שבתנוחה הזו. נוספו לכך מכות שנתנו לי כולם - ארבעה-חמישה חוקרים - מהראש ועד החלק התחתון בבטני. היו שם האחראי, הסגן שלו, החוקר הראשי שלי וחוקרת בשם עינת. היא אמרה שכדאי שאודה אחרת יהרגו אותי, אבל לא השתתפה בהכאה".

בדו"ח נכתב כי עז-אלדין פנה לרופאים שונים לקבלת טיפול, אולם טופל באופן שטחי בלבד. עורך-דינו מספר כי "בהארכת המעצר בקישון התלוננתי בפני השופט על שיטות העינוי. השופט אמר שיבדקו. כשחזרתי, (החוקר) בא אליי ואמר לי: 'מה התלוננת נגדנו?' אמרתי שלא התלוננתי, כי פחדתי להודות בכך. הוא אמר שזה לא מזיז לו, כי היו צריכים להכות אותי, ואם זה יגיע לבית משפט הוא יגיד שזה מה שמגיע לי... הם אמרו שאינם מפחדים להודות בכך שהם משתמשים בשיטותיהם, ושהם לא כמו המנגנון המסכל הפלסטיני שמכה ומכחיש".

"העינויים שאובים מחשכת ימי הביניים"

מנכ"ל הוועד נגד עינויים, חנה פרידמן, אמרה כי "כשאומות העולם החליטו בעקבות מלחמות העולם של המאה שעברה לאסור באופן מוחלט וללא סייג את השימוש בעינויים, הן ביקשו לסמן גבול מוסרי בינם לבין העולם הישן, האכזרי, הגזעני, הקוטל ללא אבחנה. הם ניסו לומר שיש מעשים שדמוקרטיות ואנשים הגונים לא עושים. קורבנות העינויים, בעדויותיהם הכואבות, מזהירים אותנו שאותו גבול מוסרי מיטשטש אצלנו. מדינה הרואה עצמה כדמוקרטית, וכמחויבת בהגנה על זכויות האדם, אינה יכולה להתיר עינויים השאובים מחשכת ימי הביניים".

מהשב"כ נמסר בתגובה כי "החקירות נעשות על פי חוק, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ובפיקוח משפטי הדוק. כל נחקר יכול להעלות טענות בתקופת חקירות בפני גורמים שונים - בית המשפט, הצלב האדום ואחרים - ואלו נבדקות על ידי מבקר תלונות הנחקרים. המבקר כפוף לנהלים ולהנחיות של משרד המשפטים, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה

"כל תלונה נבדקת ביסודיות וברצינות. יש לציין כי בחלק מהבדיקות שבוצעו הסתבר כי המתלונן כלל לא התלונן או שנאמרו בשמו דברים שכלל לא אמר. חשוב להדגיש כי המידע המושג בחקירות אלה מאפשר סיכול ומניעה של מעשי טרור ואזרחים רבים בישראל חבים את חייהם לפעולות אלה", נמסר.

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה כי "הדו"ח לא מוכר לנו ולא נתבקשה תגובתנו טרם פירסומו". עם זאת, הבהירו במשרד המשפטים כי חקירות השב"כ מתבצעות על פי החוק, הנהלים וההנחיות ומבוקרות באורח שוטף על ידי גורמי פיקוח בשב"כ, ועדת השרים לענייני השב"כ, ועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, משרד המשפטים, משרד מבקר המדינה ובתי המשפט על ערכאותיהם השונות.