הכנסת זה הוא: אריה האן נפרד מהמליאה

לשכתו של אריה האן, מזכיר הכנסת המיתולוגי, איבדה אתמול (יום ד') לרגע אחד את הרשמיות האופפת אותה שנים ארוכות כאשר נכדיו הגיעו למקום כדי לחגוג עם המשפחה כולה את יציאתו לפנסיה. מי שמכיר את מליאת הכנסת היטב הודה היום כי מעתה והלאה הצבעות השמיות כבר לא יהיו אותו דבר. האן אמנם שימש כמזכיר בית המחוקקים במשך 11 שנים בלבד אבל הוא ייזכר כמי שריצד על המסך של כולנו ברגעי הדרמה במליאה, כאילו הפך לחלק מנוף דוכן הנואמים.

האן (67), עורך דין בהשכלתו, היה במשך שנים ארוכות המזכיר והיועץ המשפטי של סיעת המפד"ל. ב-1996 הוא מונה לתפקיד מזכיר הכנסת אולם לפני כשנה, עם מינויו לראשונה של מנכ"ל לכנסת (אבי בלשניקוב), חל כרסום בסמכויותיו של האן. מי שיתפוס את מקומו הוא עו"ד איל ינון (40) אשר שימש בתפקידו האחרון כעוזר בכיר ליועץ המשפטי לממשלה.

גם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, פינה זמן והגיע לישיבה. "להוציא את שמעון פרס, אריה הוא הוותיק שבאנשי מליאת הכנסת. כבר כשהגעתי לכאן, ב-1968, אריה היה מוותיקי מזכירי הסיעות בכנסת. אנחנו מדברים על נתח חיים יוצא דופן של למעלה מ-40 שנה. יש לו זיכרון מופלא – הוא זוכר כל אירוע, וכל ויכוח, כל מחלוקת וכל סוגיה שעמדה על הפרק בחיים הפרלמנטריים שלנו. אין ספק שכל הסגולות הללו הכשירו אותו בסופו של דבר לשאת בתפקיד המקצועי הבכיר ביותר בכנסת, כמזכיר הכנסת.

"אריה אף פעם לא ראה את המסלול הפוליטי כמסלול שלו, לכן הוא היה כל השנים כל כך מקובל על כל חברי הכנסת לדורותיהם. נדמה לי שבקלות אפשר היה ליצור ממשלת אחדות לאומית סביבך, אבל אני מבקש ממך - אל תנסה להקים. אני מאחל לך דרך צלחה ומודה לך, גם על החברות האישית וגם על התרומה החשובה שלך לחיי הפרלמנט שלנו במשך שנים רבות".

האן היה נרגש נוכח הפרידה ממנו וסיום התפקיד לאחר שנים רבות כל כך. "אני מסיים את תפקידי עם סיפוק אדיר והרגשה מצוינת", אמר ל-ynet. כאשר נשאל איזה אירוע יזכור יותר מכל השיב: "מרוב עצים לא רואים את היער. יש כל כך הרבה אירועים שאני זוכר, שאי אפשר להצביע על אחד ספיצפי".

אחד האירועים שהאן יזכור לבטח הוא היום בו הכריז אברהם בורג, אז יו"ר הכנסת, על מותו של אמנון רובינשטיין - מה שהתברר מספר דקות אחר כך כלא נכון. האן היה זה שהעביר את ההודעה לבורג, שהקריאהּ מעל דוכן הכנסת. "בכל מקום שמתרחשות טעויות לומדים מהן, ומהטעות הזו למדנו המון", נזכר האן. "באותה תקופה איש לא חשב שמישהו יכול לעשות דבר כזה. לקחתי את זה מאוד מאוד קשה. לא ישנתי בלילה. מי שהרגיע אותי היה דווקא רובינשטיין שלמחרת אמר לי שהוא מכיר אותי ואת כישוריי ואסור לי לקחת את מה שקרה ללב".