מחפשים את הצפון

"חוש השלג של העלמה סמילה", ספרו של המחבר הדני פטר הוג, היה הצעד הראשון במסע בן אלף מילין, שבסופו מצאתי את עצמי בצפון-מערב גרינלנד באביב של שנת 2001, מתעד מסורת של עולם הולך ונעלם.

ה"אוטוק", שאליו התלוויתי, הוא ציד כלבי הים המסורתי של האינואיטים, המתרחש כשהים הקפוא מתחיל להפשיר. המסע היה כה קשה, עד שאי אפשר ממש לקרוא לו טיול. אך החוויות ומראות, היו שווים את הכל: השמש זרחה במשך עשרים וארבע שעות ביממה, וקרחוני הענק שניצבו להם בלב ים הבהיקו בלובנם אפילו בחצות הלילה.

נפלה בחלקי הזכות הגדולה לחזות באינואיטים שגילו יכולת הישרדות מדהימה בתנאי קור שקשה להעלותו על הדעת. אבל הם לא רק שרדו, אלא גם ניווטו, צדו, נהגו במזחלות הכלבים, הפשירו שלג וקרח, האכילו את הכלבים, בישלו ולבסוף גם מצאו את הדרך בחזרה לכפר.

מהלכים על קרח דק

הכפר סירופאלוק (Siropaluk), ישוב הקבע הצפוני ביותר על כדור הארץ, הנמצא בסביבות קו רוחב 80 מעלות צפון, היה נקודת המוצא שלנו. ממנה נעו המזחלות על פני המרחבים הלבנים במשך שעות רבות, כשכל מזחלת רתומה לעשרה כלבים הקשורים אליה בצורת מניפה, על מנת לחלק את משקל הכלבים והמזחלת על פני שטח רחב ככל האפשר.

שכבת הקרח הולכת ונעשית דקה. זהירות לא ליפול (צילומים: דודו בן צור)

יעדנו היה האזור בו הים החל להפשיר, שם לוכדים הציידים הגרינלנדים את כלבי הים העולים מן הים כדי לנוח על שברי קרח צפים. כל מסע כזה מלווה בחשש - התחממות כדור הארץ גורמת לכך ששכבת הקרח של הים הקפוא הולכת ונעשית דקה יותר, והאינואיטים והכלבים חוששים למצוא את מותם בנפילה למים הקפואים.

חשוב להבהיר שציד כלבי הים של האינואיטים בגרינלנד נחשב לזכות יסוד שלהם. והוא אף מעוגן בחוק הבינלאומי. מדובר בקהילה שמוצאת את מחייתה בציד, ולא עוסקת בו למטרות מסחר. בנוסף, מספר כלבי הים שהם צדים זניח לעומת מספרם של הפריטים בטבע, והוא ומספיק לקיום הקהילה הקטנה ולהאכלת הכלבים.

גם את הלילות בילינו על גבי המזחלת, בתוך אוהל קטן,  שבו הדליקו האינואיטים פרימוס קטן שחימם מעט את האוהל. לפעמים זה היה סיוט, כפות הידיים קפאו והיכולת שלי לתקשר עם האינואיטים התגלתה כמוגבלת למדי.

הם, מצידם, לא היו מארחים נדיבים במיוחד. עבורם הייתי מטען עודף שרק עלול להפריע למלאכת הציד שלהם. אם רציתי משקה חם נאלצתי ללמוד להכין אותו בעצמי. הקשיים הללו גרמו לי להבין ולו במעט עד כמה קשים התנאים בימיו של רסמוסן, ללא האמצעים הטכנולוגיים הנמצאים ברשותנו כיום.

החלום: לחקור את האזורים הארקטיים

קנוד יוהאן ויקטור רסמוסן (Knud Johan Victor Rasmussen) הוא החוקר המזוהה יותר מכולם עם חקר האינואיטים של גרינלנד. הוא נולד בשנת 1879, ביוהקבסון שבמערב גרינלנד, לאב מיסיונר ולאם אינואיטית, שממנה למד לדבר את שפתם. הוא גדל למעשה כאינואיט לכל דבר, ובגיל עשר ידע לנהוג לבדו במזחלת כלבים משלו, וכעבור שנתיים כבר ידע לירות ברובה ציד. 

החלום הגדול של רסמוסן היה לצאת ולחקור את האזורים הארקטיים של צפון גרינלנד, שבהם חיו קהילות אינואיטים מבודדות ולא מוכרות, וב-1902, כשהיה בן 23, הצטרף לראשונה למשלחת מחקר כעיתונאי, מתורגמן ואיש קשר לאינואיטים. במשך שנתיים הוא ליווה את המשלחת ולאחר שובה כתב את ספרו הראשון "אנשי הקוטב הצפוני" (The People of the Polar North).

אל עולם שבו השמש אינה שוקעת

בשנת 1910 חבר רסמוסן למספר חוקרים שהקימו בצפון גרינלנד את התחנה הארקטית בת'ולה (Thule), שהייתה בסיס לוגיסטי למשלחות מחקר אתנוגרפיות היוצאות אל החלקים הארקטיים של צפון ומזרח גרינלנד. כיום נמצא במקום בסיס ענק של הצבא האמריקאי.

שמונה משלחות, שהתפרסמו בשם "משלחות ת'ולה", יצאו מהתחנה והיו בעלות חשיבות מחקרית עצומה משום שעסקו במיפוי החופים הצפוניים של גרינלנד, וחקרו קהילות אינואיטים שכמעט ולא היו מוכרות. המשלחת החמישית הייתה המפורסמת מכולן.

מעבר לאמריקה הארקטית

חברי המשלחת יצאו מקופנהגן ב-17 ביוני 1921, חצו את כל המעבר הצפון-מערבי, עד לחופי האוקיינוס השקט, במסע שארך ארבע שנים. במהלכו כתב רסמוסן 32 יומנים המתעדים את המחקרים והממצאים של המשלחת, שמהם נכתבו בהמשך ארבעה ספרים. המפורסם שבהם הוא "מעבר לאמריקה הארקטית" (Across Arctic America).

המסע המסובך והמסוכן כל כך איפשר לרסמוסן ולחברי המשלחת לאסוף ממצאים וללמוד על הגיאולוגיה, הזואולוגיה והבוטניקה של האזור הארקטי. רסמוסן רשם מפי האינואיטים שפות, אגדות, שירי עם ופולקלור, שמאוחר יותר תירגם לדנית. התרגום היה מסובך ביותר, היות ולמלים רבות בניבים האינואיטים הרבים אין כלל מילים מקבילות בשפות האירופאיות. עם שובו הוענק לו תואר דוקטור מאוניברסיטת קופנהגן.

במהלך משלחת ת'ולה החמישית נחשף רסמוסן לאינדיאנים של צפון אמריקה. התיאוריה שלו הייתה שלאינדיאנים ולאינואיטים מוצא משותף. הוא האמין שקבוצה של אינואיטים יצאה דרומה מארץ הולדתה למסע שארך שנים רבות. אולם מחקר זה מעולם לא הושלם משום שרסמוסן מת במהלך השתתפות במשלחת ת'ולה השמינית נפטר ב-21 בדצמבר 1933.

רסמוסן נודע כאדם הראשון שחצה את המעבר הצפון-מערבי במזחלת כלבים. השורשים האינואיטיים שלו היו למעשה הגשר של החוקרים האירופאיים לתרבות האינואיטית, ובכך נפתח שער חדש לחיי האינואיטים ולתרבותם. ללא עבודתו המסורה והזהירה שפות רבות וממצאים אתנים אחרים, שאסף במהלך חייו ומסעותיו, היו עלולים להיעלם מהעולם ללא זכר.

• בשבוע הבא: מיהי חוקרת אזור עירק וא"י, גרטרוד בל?
• בשבוע שעבר:  דודו בן צור גילה את מקורות הנילוס הלבן.

• לאתר של דודו בן צור - לחצו כאן