המעשה מגונה - החזרה לשגרה עוד יותר

הבוקר השתחרר מכלא מעשיהו עופר גלזר, לאחר שהורשע בסדרת עבירות מין נגד נשים וריצה רק ארבעה חודשי מאסר. הטיעון לשחרורו המוקדם הוא התנהגות טובה, כך נאמר, ובמחי שתי מלים נמחק זיכרון פשעיו ותוקפנותו הפכה שקופה.

גלזר, כמו חיים רמון, לא הסתפק רק בפלישה לגופן של נפגעותיו, אלא התעלם מאחריותו ועשה ככל יכולתו והונו על מנת להכפיש את נפגעותיו ולהטיל בהן מום ציבורי. גלזר ורמון, שני בכירים עטופי שררה וכוח, קיבלו מנת ביקורת עבה מבית המשפט על התנהגותם בעת ביצוע העבירות ולאחריו, אך נותרו משוחררים מעונש שראוי ותואם את חומרת מעשיהם.

חיים רמון ועופר גלזר חזרו מהר מדי לחייהם הקודמים, כאילו לא דבק בהם פשע פלילי וקלון ציבורי. רמון שב במהרה מהובלת סוסים לכנסת, הספיק לקבל הצעות למלא תפקיד של שר בממשלה, הפך למעורב לגיטימי לתחרות בין ברק לאיילון, וזאת לאחר שהתקבל בתשואות וחיבוקים מצד חלק ניכר מחברות וחברי הכנסת. אל נשכח את קריאתה החפוזה והמביכה של דליה איציק (מחליפתו הזמנית של משה קצב), שקידמה את פניו במליאה ואמרה בקול רם מדי: "חיים רמון, התגעגענו אליך".

ימים ספורים לאחר מופע האימים של חזרת רמון לכנסת, אנו צפויות לקבל את פניו חזרה לחברה של עופר גלזר, שעסק בארבעת החודשים האחרונים, כך אנו למדות, בתחזוק חדר הכושר של כלא מעשיהו. שני מלחי הארץ, שני בכירים בשלטון ובהון, שניים שהורשעו בעבירות מין ונמצאו משוחררים אל חייהם הרגילים והשבעים טרום פשיעתם.

אם כבר עבירה, שתהיה עבירת מין

ומה אנו, נשים בכלל ונפגעות תקיפה מינית של בכירים בפרט, למדות מכל זה? שלאחר שגילינו אומץ אדיר, הצלחנו להתלונן נגד מי שתקף אותנו וגילינו את פגיעתנו על-ידי בכירים, עמדנו במסע הכפשות מסוקר תקשורתית, הסתתרנו מאחורי אות אחת כי אנו מבוהלות מהמבט הציבורי ועמדנו בעימותים מול התוקפים הידועים, נאלצנו לחזות במופע האימה בו למרות שלכאורה הצלחנו להרשיעם, הם שבים במהרה לעיסוקיהם ומשפחתם, ואילו אנו עוד נצטרך הרבה שנים כדי להתמודד עם הפגיעה המינית.

מכל כך, יוצא שמי שנענש הוא לא התוקף, ולא הבכיר המוגן על-ידי שלל ממון ומעמד מבוסס שלטונית, אלא אנחנו, הנשים, שנותרות פעורות ותמהות אל מול עובי הטראומה אתה אנו מתמודדות ואל מול הקלות הבלתי נתפסת של חייהם של עברייני מין בכירים בארץ הזו.

ובין רמון, גלזר וקצב קושר חוט עבה - שניים מורשעים ומשוחררים מפשעיהם חוקית ומוסרית, אחרון עדיין נבצר אך עדיף לו פשע זה על פני מה שעשה למשל הירשזון, שהרבה יותר מהר הורחק מכסאו הרם.

על קצב עוד מתדיינים ומתווכחים, החברה חלוקה אם הוא אשם או שמא פותה בידי שורה ארוכה של נשים. לזכותו עומד ספק ושלל בכירים שהתעקשו לא לשלוח לו מכתב פיטורים. אל מולו, למשל, הירשזון שמרגע שפורסם עליו החשד למעילה בכספים, נוצר לו ביעף קונצנזוס רחב, שעליו מיידית לפנות את כסאו. לגנוב כספים זה פשע שאין עליו עוררין ואילו עבירת מין אחת או סדרה, על זה יש עוד לדון, לא בטוח שזה כל כך נורא.