חולמים בהקיץ, לייב
חגיגות 20 שנה לאלבום המופת של סוניק יות' מ-1988, "Daydream Nation", כבר מתחילות: ספר, הופעה ומהדורה מחודשת
ממש לפני כמה ימים המלצתי על אלבום המופת Daydream Nation של סוניק יות' כמנת סוף השבוע שלנו. אם שמחתם לראות בסופ"ש את הנר האייקוני של תמונת העטיפה או גיליתם את האלבום הזה לראשונה רק עכשיו ונדלקתם, החדשות הבאות מיועדות בדיוק בשבילכם.
מהצלילים הראשונים של "Teenage Riot" הקאלטי (אם זיהיתם את כל הפרצופים בקליפ קיבלתם 100 במבחן הקוליות) ועד אלה שסוגרים את "Trilogy" האפי, Daydream Nation (להלן: DN) הוא אלבום של פעם בחיים. אפילו במונחים של סוניק יות', אפילו לצד אלבומים אחרים שלהם.
גדולתה של סוניק יות' הייתה תמיד השילוב המפתיע בין פירוקה והרכבתה מחדש של צורת הביטוי המוזיקלית, לבין הכישרון שלהם ליצירת שירים קליטים, כמעט המנוני-רוק, בעזרת לא מעט נויז ואוונגרד (כישרון שנובע לא מעט מהפֶטיש שלהם לפופ ומהיותם אספני וחוקרי מוזיקת רוק לא פחות משהם יוצריה). בעוד את רוב המנוני הרוק שלהם הם שמרו לאלבומים Goo, Dirty ואילך, חשיבותו של DN היא בסינתזה המושלמת שהוא מציג בין שני הקצוות האלה: הניסיוניות הבלתי מתפשרת, לפעמים כמעט בלתי-שמיעה, והנגישות של קטעים פופיים יותר, שעדיין לא נשמעים כמו אף להקה אחרת. והאלבום הזה, שהיה המקפצה הגדולה ביותר לרוק של שנות התשעים, יצא ב-1988, לפני כמעט עשרים שנה.
מי שיחפש כאן רוק בהגדרתו המילונית ייתקל בתסכול גדול. לא שלושה אקורדים, לא בית-פזמון-בית, לא סולואים שאפשר לעשות לצליליהם גיטרת-אוויר. לכן רוקרים רבים, שהדיאטה שלהם מורכבת מלד זפלין, פרל ג'ם ורד הוט, יקיאו את המוזיקה של סוניק יות' מהמערכת שלהם אחרי שלושה שירים ויצעקו "איפה פה השירים?"
סוניק יות' לא מפרקים ומרכיבים מחדש רק את מיתרי הגיטרות וחיבורי המגברים שלהם, הם עושים רה-קונסטרוקציה דומה גם לשירים, מבנים, הרמוניות, אקורדים, סולמות – לרוק כולו – וממציאים אותם מחדש. בשירים כמו "Providence" הם בונים מחדש אפילו את ההגדרה של מוזיקה במובנה הבסיסי. לכן יש שיפתחו אליהם אלרגיה מיידית, אבל מי ששומע ביומיום את רדיוהד, הפיקסיז, הוולווט אנדרגראונד או אפילו מיוז, ברגעים מסוימים שלהם, יכול להרגיש בבית עם המוזיקה של סוניק יות', גם אם הוא רק טועם ממנה לראשונה.
אפשר לכתוב על האלבום הזה ספר שלם. למעשה, זה בדיוק מה שקרה לפני שלושה חודשים, עת יצא ספר שלם על האלבום הזה כחלק מסדרת ספרי הכיס הנהדרת 1/3 33, בה כל ספר מוקדש לאלבום חשוב אחר.
בשבוע הבא תוציא הלהקה לחנויות מהדורה מחודשת של האלבום, שלצד גירסה ממוסטרת-מחדש של האלבום עצמו תציע גם דיסק בונוס שיכלול גרסאות חיות וקאברים לג'ורג' האריסון, מדהאני ואחרים – הכל באריזה מהודרת, כמצופה. אם במהדורות מחודשות אנחנו כבר מורגלים, הסיפור הכי מעניין שמזניק שוב את האלבום הזה לתודעה הציבורית הוא ההופעות.
בשבת האחרונה חזו המבקרים בפסטיבל Primavera בברצלונה באירוע מדהים. אם האלבום הזה הוא אלבום של פעם בחיים, הרי שההופעה הזו הייתה הופעה של פעם בחיים: סוניק יות' של היום מבצעים, חי על הבמה, את כל DN מתחילתו ועד סופו.
פספסתם? אל תקפצו עדיין מהגשר: הופעות נוספות כאלה יתקיימו החודש במינכן ובברלין, ובחודשיים לאחר מכן גם באיטליה, אנגליה וארצות הברית, בין השאר בפסטיבל שמארגן האתר Pitchfork, שם יבצעו גם Slint את כל האלבום Spiderland.
אלבום המופת הכפול הזה יסגור 20 שנה רק באוקטובר 2008, אבל עם המהדורה החדשה, הספר החדש וההופעות המיוחדות, מבחינתנו החגיגות כבר התחילו.
האזינו לאלבום בשלמותו
