דו"ח: אסירים שוהים בתא של מטר על מטר
חרף צו של בג"ץ בעניין, מצביע דו"ח הסנגוריה הציבורית על מחדלים רבים בתנאי הכליאה והמעצר בישראל. קיימות הפרות חמורות של הוראות החוק, אפילו במתקני מעצר ששופצו באחרונה. בין השאר מדובר בהלנת אסירים על הרצפה, בתנאים תברואתיים ירודים ומזעזעים עד כדי פגיעה בבריאות, ובחוסר באוורור ותאורה
בבית המעצר "נגב" הוחזקו קטינים ערבים בתא בגודל זעיר ששטחו מטר רבוע אחד ובו שתי מיטות קומותיים והצפיפות בלתי נסבלת; בבית המעצר מגרש הרוסים בירושלים הוחזק עצור חולה במחלה קשה ומדבקת הוחזק בתא קטן ביותר בסמוך לתאי הבידוד שנודף מהם ריח נורא של שתן וזוהמה; בבית הסוהר "שאטה" התלוננו אסירים רבים כי הסוהרים נוקטים נגדם אלימות קשה כדבר שבשיגרה - אלה דוגמאות בודדות בלבד מתוך הדו"ח שמפרסמת היום (א') הסניגוריה הציבורית לגבי תנאי המעצר והמאסר במתקני הכליאה של משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר ובתי המשפט ב-2006.
הדו"ח כולל ריכוז של ממצאים שנמצאו בביקורים רשמיים של נציגי הסניגוריה הציבורית ב-29 מתקני מעצר של משטרת ישראל, שבעה בתי סוהר ותשעה מתקני מעצר בבתי משפט. הנציגים ביקרו במתקנים במסגרת תפקידם כמבקרים רשמיים מכוח סמכות שהוענקה להם על ידי השר לביטחון הפנים.
אסיר במתקן כליאה לבני נוער (צילום ארכיון: מאיר פרטוש)
הדו"ח מעלה ממצאים קשים המהווים הפרת זכויות בסיסיות של העצורים והאסירים בישראל. הדו"ח הועבר לנשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש; ליועץ המשפטי לממשלה, מנחם מזוז; לשר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן; לשר לביטחון הפנים, אבי דיכטר; למפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דודי כהן ולנציב שב"ס, רב-גונדר בני קניאק.
עורכי הדו"ח מציינים כי כבר לפני שלוש שנים נכנס לתוקף צו מוחלט של בג"ץ שלפיו יינתנו לעצורים בכל מתקני הכליאה והמעצר מלוא זכויותיהם על פי חוק. חרף הצו, הממצאים מצביעים על הפרות חמורות של הוראות החוק ושל פסק הדין, אפילו במתקני מעצר ששופצו באחרונה.
כך לדוגמה, לגבי מתקני המעצר שבאחריות משטרת ישראל נכתב בדו"ח כי ישנם ליקויים במתן טיפול רפואי ופסיכיאטרי. בשליש ממתקני המעצר התעוררו בעיות שונות שקשורות לזכות האסירים לקבלת טיפול רפואי. בבית המעצר מגרש הרוסים בירושלים מוחזקים העצורים החולים בתנאים הקשים ביותר. בעת הביקור במקום שהה עצור החולה במחלה קשה ומדבקת בתא קטן ביותר בסמוך לתאי הבידוד, כאשר נודף מהם ריח נורא של שתן וזוהמה.
עצורים מעורערים בנפשם אזוקים למיטות
בנוסף מצוין בדו"ח כי הסניגוריה מתריעה זה שנים על הצורך בטיפול נפשי לאוכלוסיית העצורים אשר אחוז גבוה ממנה סובל מבעיות פסיכיאטריות. היעדרו של הטיפול מביא במקרים רבים להידרדרות במצבם הנפשי של העצורים, ובמחצית מבין בתי המעצר המרחביים התגלו ליקויים במערך הטיפול הפסיכיאטרי. כך לדוגמה, בתחנת משטרת חולון התגלתה תופעה מזעזעת, לדברי מחברי הדו"ח, שלפיה כאשר ישנם עצורים מעורערים בנפשם הם נקשרים באזיקים למיטה.
לגבי כליאת קטינים במתקני המעצר של משטרת ישראל נמצאו מספר ליקויים יוצאי דופן. בבית מעצר "נגב" קטינים ערבים הוחזקו בתא בגודל זעיר ששטחו מטר רבוע אחד, באופן כזה שלא ניתן לצעוד יותר משני צעדים לכל כיוון. בכל תא כזה מוצבות שתי מיטות קומותיים והצפיפות בלתי נסבלת.
דוגמא נוספת היא בית המעצר "לכיש", שבו שוהים קטינים בבית המעצר לעתים עד חודשיים, באופן שגורם להידרדרות במצבם מבחינה התנהגותית. בתאים אלו מתעוררים מאבקי כוחות, ונוצר חשש כבד להתפרצות אלימה. על רקע דומה, מציינים בדו"ח, פתחו העצירים הקטינים בבית המעצר מגרש הרוסים בשביתת רעב.
הדו"ח מציין כי בשני שליש ממתקני המעצר שנבדקו, ישנה צפיפות רבה ושטח מחיה מצומצם ביותר לכל עצור. בשליש מהמתקנים שנבדקו, התנאים התברואתיים וההיגיינים לקויים ביותר, ובחלק גדול של המתקנים שנבדקו לא קיימת הפרדה בין השירותים לבין המקלחת. בנוסף מציינים בדו"ח כי בבתי המעצר של משטרת ישראל קיימת גם פגיעה בזכויות העצורים לקיים את מצוות דתם. נציגי הסניגוריה ביקרו בשבעה בתי סוהר שונים, וברובם אותרו הפרות קשות של זכויות העצירים.
בארבעה מתוך שבעה בתי סוהר התקבלו תלונות של אסירים בדבר אלימות של ממש מצד סוהרים כלפיהם, יחס מזלזל וחיפושים פולשניים ומשפילים. כך למשל, בבית הסוהר "שאטה" התלוננו אסירים רבים מכל אגפי בית הסוהר כי הסוהרים נוקטים נגדם אלימות קשה כדבר שבשיגרה, וכי קיימת אווירה של פחד וטרור בבית הסוהר.
עורכי הדו"ח מציינים כי דיווחים דומים התקבלו גם בביקורים הרשמיים ב-2004. אסירים התלוננו כי הם מוכים לאחר כל "דבר קטן", וכי הסוהרים מוציאים את הכעס שלהם על האסירים. אחד האסירים אשר פתח בשביתת רעב כמחאה על האלימות סיפר כי הוכה והושפל, ראשו נדחף ארצה ונאמר לו: "לא רוצה לאכול? עכשיו תאכל חרא!".
התנכלות כלפי האסירים שהתלוננו
בדו"ח מצוין כי חלק משמות האחראים שנמסרו זוהו גם כשמות אשר הועלו טענות לגביהם בביקורים קודמים. ואולם רוב האסירים סירבו להזדהות בשמם או לנקוב בשמם של סוהרים אלימים, ואף התקבלה תלונה על התנכלות לאסירים אשר העזו להתלונן בפני המבקרים הרשמיים.
מקרים דומים תוארו בבית הסוהר "גבעון" ובסנגוריה מציינים כי "יש מקום למצוא פיתרון מיידי לטיפול בתלונות מסוג זה". בנוסף, מצוינים בדו"ח מקרים של ענישה משמעתית קיצונית כנגד אסירים, כמו בבית הסוהר "דמון" וב"שאטה". בדו"ח מצוין כי בבתי הסוהר קיימת צפיפות רבה וקשה ומוזכרים מקרים של הלנת אסירים על הרצפה ללא מיטה, ובתנאים הגיינים ותברואתיים ירודים ומזעזעים עד כדי פגיעה בבריאות שנמצאו בשש מתוך שבעת בתי הסוהר שנבדקו. כן מצוין בדו"ח כי אין תנאים מינמליים של אוורור ותאורה, מחסור בציוד בסיסי לאסירים ובעיות שונות המקשות על מימוש זכותם של האסירים לביקורי משפחות.
בנוגע לליקויים העיקריים שנמצאו במתקני המעצר שבבתי המשפט, עולה השאלה מי אחראי בפועל. במתקנים אלה קיימת צפיפות קשה ותנאים הגיינים לקויים, ליקויים במערכת האוורור, פגיעה בזכות ההיוועצות עם עורכי הדין, קשיים הנוגעים לאיכות המזון וכמותו, וכן קשיים הנוגעים לחובת ההפרדה בין העצורים.
בסיכומו של הדו"ח כותבים בסנגוריה כי המצב במתקני המעצר, בתי הסוהר ובתי המשפט שבהם ביקרו אנשי הסנגוריה רחוק מלהשביע רצון. מהדיווחים של אנשי הסנגוריה הציבורית עולה כי אין מדובר בבעיות או בכשלים נקודתיים ומקומיים, אלא בבעיה כלל-ארצית המביאה לפגיעה יומיומית בזכויותיהם הבסיסיות של עצורים ואסירים, ולפגיעה בכבודם בבני אדם, הואיל וחומות בית הסוהר אינן מפרידות בין העצור לבין כבוד האדם.
לפנייה לכתב/ת 
