שתף קטע נבחר

הכבישים בארץ נולדים בחטא

במפלגת הירוקים חיזקו היום את ידי מנכ"ל משרד התחבורה, גדעון סיטרמן, אשר הצהיר בראיון ל-ynet כי ינסה למנוע סלילת כבישים חדשים החל מ-2012 דרור עזרא, חבר בהנהגת הירוקים מסביר למה, וטוען: "סוללים כבישים כדי שלחברות תשתית תהיה תעסוקה, כדי שבכיריהן יוכלו להמשיך לשלשל לכיסיהם משכרות עתק"

כמה משמח היה לקרוא את עמדתו של מנכ"ל משרד התחבורה, גדעון סיטרמן, אשר הבהיר כאן ב-ynet כי לא צריך כבישים חדשים בישראל. וברור שמפלגת הירוקים מברכת אותו על עמדתו. כבישים בישראל הרי לא נולדים כמו תינוק, זה ברור לכולם. מה שפחות ברור, הוא שהם גם לא נולדים בגלל צורך תחבורתי. בישראל סוללים כבישים כדי שלחברות תשתית תהיה תעסוקה, כדי שבכיריהן יוכלו להמשיך לשלשל לכיסיהם משכרות עתק. לא בגלל שום סיבה אחרת.

 

לחברות התשתיות, לפחות אלו שבונות את הכבישים העיקריים במדינה, יש בעיה גדולה. יש להן עודף כושר יצור למדינה קטנה כמו לישראל. הבולדוזרים והכלים הכבדים האחרים שלהן, צריכים עוד ועוד כבישים, רצוי עם מחלפי ענק וגשרים, כדי להמשיך את הצדקת קיומם הכלכלי. והדרך בה בחרו חברות אלה לפעול, היא לכפות על ישראל מדיניות תחבורתית שמתאימה לארצות בעלות שטח פנים גדול, דוגמת ארצות הברית.


במדינה קטנה עם מעט כל כך שטחי טבע פתוחים, בשביל מה צריך עוד ועוד כבישים? (צילום: גיא ברקאי)

 

לצערנו, בישראל אין במשרד התחבורה אף בעל תפקיד שדואג לעתיד התחבורתי של ישראל. למעשה, מדובר הרבה יותר ב"משרד כבישים", שדואג להמשך קיומן המשגשג של חברות תשתית ויבואני רכב. וזו טעות, כי למדינה קטנה וצפופה כמו ישראל דרושה מדיניות תחבורתית שונה לחלוטין. כזו שמבוססת על מערכת הסעת המונים, בה רוב האנשים מגיעים ונוסעים ממקום העבודה עם רכבת או אוטובוס.

 

במקום זאת, החל משנות ה-70 חל אצלנו שינוי במדיניות התחבורה. ממדינה שאזרחיה משתמשים בעיקר באוטובוסים, הפכנו למדינה שמכורה לשימוש ברכב פרטי, מדינה שמקדשת את חזון "מכונית לכל פועל", והמשכו העכשווי "רכב שטח לאשת פועל, מכונית קטנה לבת הגדולה וטרקטורון לבן המתבגר".

 

ובכל אותן שנים מאז, ולמרות הגידול העצום שחל במספר כלי הרכב הפרטיים בישראל. אף אחד לא קם ושאל אם מישהו כאן השתגע. כי איפה יחנו כלי הרכב האלה, ואיפה יסעו, יתמרנו, ואיך אפשר יהיה לנשום עם הזיהום הגדל והולך? אף אחד לא הבהיר למקבלי ההחלטות שישראל, מה לעשות, אינה ארה"ב.

 

להיפך. אנשי משרד התחבורה רק חוזרים ומסבירים כי כדי לענות על צרכים תחבורתיים מודרניים, צריך כך וכך ק“מ כביש לרכב. מבהירים כי בישראל יש פחות מדי מטר-כביש למכונית לעומת שאר מדינות העולם. אומרים שכדי להילחם בתאונות דרכים, צריך עוד כבישים. הם כמובן לא סיפרו לאף אחד שאת ההשוואה הם עורכים עם מדינות שרוב האוכלוסייה שלהן גרה במטרופולינים, עם מערכת הסעת המונים מתפקדת ויעילה, למשל.

 

בישראל, בה יותר מ-1,100 אזרחים מתים בשנה מזיהום אוויר רק בגוש דן, וכ-500 מתים בשנה בתאונות דרכים, במדינה בה כמעט ואין שטחים פתוחים, היינו מצפים למדיניות שונה בתכלית מזו המתקיימת. היינו מצפים שיהיה כאן עידוד שימוש בתחבורה ציבורית על-ידי סבסוד ניכר של עלות הנסיעה, היינו מצפים לייעול קווי אוטובוס ושיפור דרמטי בתשתית המסילתית. היינו רוצים לראות הפחתה משמעותית בשימוש בכלי רכב פרטיים, על-ידי ביטול "קומבינת ליסינג", העלאת מס על הדלק, מתן הטבות מס לנוסעים במשותף ("קאר-פול") או בתחבורה ציבורית לעבודה, והפסקה מיידית של סלילת כבישים חדשים.

 

למה בעצם צריך לחכות עוד חמש שנים, כדברי סיטרמן? הרי ברור שכל הכבישים שיסללו בשנים הקרובות לא יגרמו לשיפור בזמני נסיעה, ורק יזיזו את הפקק ממקום למקום. למה לבזבז בחמש השנים האלה מיליארדים על עוד כבישים מיותרים, ותוך כך לרמוס שטחים ירוקים לא מעטים? למה, בעצם?

 

הכותב חבר בהנהגת מפלגת הירוקים

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
את הפקקים זה לא יפתור. אז די לכבישים
צילום: עידו ארז
ynet רכב בפייסבוק
לוח winwin
מומלצים