עושה זאת בדרכו

יש אנשים שהמוסיקה היא פשוט חלק מהם. ליאור דוידי, בן 22, במקור מכרמיאל, מנגן לבד ואינטואטיבית כבר מגיל צעיר, בלי לדעת לקרוא תווים או אקורדים. "אני לא מתכוון ללמוד בקרוב, כי חשוב לי שזה ישאר כזה. לא כוכבים נולדים ולא בית חרושת של 'רימון'", הוא מצהיר על הדרך בה בחר. "מדובר בההתפתחות שלי לבד עם הכלי, במסע של שנים. וזה מה שיוצא, בלי התערבות חיצונית של אף מוסד כזה או אחר". במגירה ממתינים כבר למעלה מ-100 שירים, כשעל הבמה שניתנה לו היום (ג'),בתוכנית הבוקר של טל ברמן ואביעד קיסוס, ברדיו תל-אביב, במסגרת הפינה "השיר שלנו Believe" הוא בחר לחשוף את השיר "עכשיו". יצירות נוספות של דוידי, תוכלו למצוא בעמוד ה"מייספייס" שלו.

"זה שיר בהחלט אישי. כתבתי אותו בכמה דקות ביום האחרון שלי בכרמיאל, לפני שעזבתי את הבית, לתל אביב", הוא מספר על ההשראה. "חשבתי על זה, שאני עוזב את המקום, ומשאיר שם אהבות שהיו לי. גם כשאני שומע אותו היום, הוא מרגש אותי. בצורה בה אני כותב, אם אני לא באמת מתרגש כשאני שר, אני מרגיש שזה לא זה".

איך נולד אצלך שיר?

"השירים שכתבתי הם אוסף עצום של תקופות. את המילים והלחן אני לרוב כותב יחד. למרות שלא למדתי באופן מסודר, אני מנגן המון שנים, חמש-שש שעות ביום. זה סוג של תרפיה לכתוב. לא האמנתי שזה מה שאני אעשה בסופו של דבר, אני לא מילדי הפלא שכבר מגיל שלוש רצו על כל הבמות, אבל כשעברתי לפה, אמרתי שאעשה מה שאוכל, כדי לנסות ולהצליח".

ממי מושפעת היצירה שלך?

"אני מושפע מסטינג, ביטלס, קולדפליי, ג'ון מאייר, דייב מתיוס בנד, ובארץ מאביתר בנאי. אני גם שומע הרבה ג'ז, אז אני משלב בין סגנונות. זו מוסיקה ישראלית, בהחלט מלודית מאד. בתור פסנתרן, בכל זאת, יוצא לנו דברים כאלו".

ומה היית רוצה שיקרה?

"אני רוצה להוציא אלבום, שחברת תקליטים תשמע את החומרים ותחליט שהיא הולכת על זה. יש שירים שאני אשמח להסתכל על העטיפה מאחורה ולראות את השם שלהם כתוב שם. חשוב לי להוכיח שכן אפשר להצליח לבד, בלי ללכת לאודישנים מוזרים בתוכניות או לשלם 20 אלף שקל בשנה כדי שמישהו ישמע וישלח אותי למישהו אחר. חשוב לי להגשים את עצמי בדרך שלי, בלי מקפצות, אם אני טוב, אני אגיע לשם".

עכשיו / מילים ולחן: ליאור דוידי

עכשיו כשנשארתי פה לבד בחדר,

גם הקירות הצבועים לא שכחו,

את כל הטעויות שלי השארתי על אבן,

שתלויה על צווארי בחוט,

התמונות שלנו עדיין מככבות בבית,

וקשה להסתכל בהן כל כך,

קשה להסתכל בחיוך שלך מפעם,

אבל קשה יותר לזרוק אותו לפח.

עכשיו אני הולך למצוא אחרת, לא מוכרת, שצריכה לשמש לך תחליף ואז לדעת שאת בזרועותיו של אחר, למה זה תמיד כל כך מכאיב.

את כל הזיכרונות שבחרת איתי לטעת,

שמרתי לזמנים קשים,

זוכרת פעם כשעוד יצאנו יחד,

את הילדה המתוקה עם הוורדים,

צחקנו על השם של המקום ההוא ויחד,

נשארנו כל לילה חבוקים,

אני עדיין לא מבין איך התרחקנו ככה,

וכנראה שאף פעם לא אבין.

עכשיו אני הולך למצוא אחרת...

ואולי את תגלי שזו הייתה טעות חייך, לוותר עליי ותחזרי,

את העבר אין להשיב לכן עכשיו אני קורא לך בואי ותהיה שלי.

עכשיו אני הולך למצוא אחרת...

עכשיו כשנשארתי פה לבד בחדר,

גם הקירות הצבועים לא שכחו..