למה לנו פוליטיקה עכשיו? כנס "תעשיית השלום"

בעוד רצועת עזה מתלקחת והשלום נדמה רחוק מתמיד, התכנסו בשבוע שעבר בעיירה טוסקנית שלווה כ-120 פעילי שלום ישראלים ופלסטינים. במרחק של ארבע שעות טיסה מישראל ו-40 קילומטר מרחובותיה היפים להפליא של פירנצה, במדינה שממשלתה כוללת גם שר לענייני שלום ופיוס, המשתתפים ביקשו להניח לרגע בצד את המציאות היומיומית המייאשת - ולחשוב על העתיד. "תפקידה של אירופה בסכסוך במזרח-התיכון", בישרה כותרת הכנס, שאירח גם אישי ציבור ישראלים ופלסטינים ונציגים איטלקים, הבטיח שלושה ימי דיונים וסוקר בהרחבה בכלי התקשורת האירופים. איש מהנוכחים לא העלה בדעתו שדווקא בעיירה מונטקטיני טרמה, שלרוב מורגלת בנוכחותם של תיירים אמידים, הסכסוך הישראלי-פלסטיני יהפוך למוחשי אפילו יותר.   

"הפעילות שלנו מוכיחה שיש מחנה שלום פלסטיני וישראלי". משתתפי הכנס

נציגי "תעשיית השלום" מתכנסים

"החברה האזרחית היא כוח עולה המשמש סוכן שינוי חברתי ופוליטי בכל העולם", התנסח באופטימיות זהירה רון פונדק, יו"ר שותף של "פורום ארגוני השלום הפלסטיני ישראלי" ומנכ"ל מרכז פרס לשלום, טרם ההגעה לאיטליה. "במצב של קיפאון מדיני תפקידה הופך לקריטי עוד יותר. כיום, זהו אולי הסיכוי האחרון לקדם תהליך שלום שמבוסס על הידברות", הוא הוסיף. את האופטימיות הזהירה חלק עימו ריאד מאלקי, היו"ר השני של הפורום ומנכ"ל מרכז "פנורמה". "התפקיד שלנו חשוב מאין כמוהו בימים אלו, בעיקר בגלל כישלון המוסדות המדיניים והמאבק בין העמים", הוא מעיד. "הפעילות שלנו מוכיחה שיש מחנה שלום פלסטיני וישראלי".

וכך, במהלך יומיים וחצי פעלו המשתתפים בחמש קבוצות עבודה: חלקם עסקו בההתמודדות עם הסיקור התקשורתי; אחרים בהפרת זכויות האדם; הקבוצה השלישית בחינוך; הרביעית בבריאות והאחרונה בפולטיקה. בקבוצה זו השתתפו אברהם בורג, שהדי השערורייה המקומית שעורר טרם שכחו, נציבת השב"ס לשעבר

אורית אדטו ואל"מ במיל' שאול אריאלי, מיוזמי הבנות ז'נבה. נציגם המרכזי של הפלסטינים היה בכיר הפתח ג'יבריל רג'וב.

"תעשיית השלום", כינה בחיוך פעיל פלסטיני את המשתתפים בכנס. אך ככל שהדיונים התקדמו, האופטימיות המחויכת שלו הפכה יותר-ויותר לניסיון להימנע מעימותים. תחילה היה נדמה שאין מחלוקות בין הנוכחים. הכל הסכימו שהגיע הזמן לסיים את הכיבוש, וכי על ישראל להפסיק לאלתר כל פעולה חד-צדדית שמטרתה לקבוע עובדות בשטח. נקודת המוצא היתה שהפוליטיקאים כשלו - ולכן דרושה התערבות ממשית של החברה האזרחית.

"בואו נעזוב לרגע את המישור הפוליטי", בורג הציע. "ישנו משבר פוליטי בארצות-הברית, באירופה וגם בישראל וברשות הפלסטינית, אבל אינני בטוח שהחברה האזרחית צריכה להפעיל את כל לחציה על הפוליטיקאים. עלינו לנצל את הצוהר הזה כדי לערב את הקהילה האירופית", פסק. בהיעדר פוליטיקאים איש לא הביע התנגדות, אולם רבים חשו שהדיון נותר תיאורטי. "לפני שנשכנע את האירופים עלינו לשכנע את עצמנו", הבהיר רג'וב. "המטרה היא ליזום קמפיין לתמיכה אירופית, אך לא נוכל לעשות זאת מבלי שנגדיר את מטרותינו המשותפות". 

"אם לא נצליח לנסח מסר חד משמעי - אין טעם בדיונים". משתתפי הכנס

"השלום ייבנה רק על-ידי עבודה יומיומית"

ככל שהזמן עבר, האופטימיות העניינית של מאלקי התפוגגה. "לא מספיק לתאר את המצב ולבכות עליו, אנחנו צריכים להתמודד עם שאלות מעשיות", הוא מחה. "לי חשוב לבדוק האם אנו יכולים לקחת על עצמנו תפקיד? אני שואל אתכם: מה המסר שלנו? מהי העמדה שלנו? יש פה אנשים שמנסים לגרום לנו להיות חסרי עמדה", קרא ונטש את אולם הדיונים, אליו הוא שב רק כעבור 20 דקות. המתיחות לא פסחה גם על הנציגים האירופים, ולאחר צאתו פנה ג'יאנפרנקו בנצי, איש ארגון העובדים האיטלקי, אל הנוכחים. "אני לא מבין. מה המסר של הדיונים?", הוא תהה. "אני שומע רק בלה בלה בלה. אנחנו צריכים לקבל החלטות אופרטיביות. אם לא נצליח לנסח מסר אחד, חד משמעי, אין טעם בדיונים".  

חלק מהנוכחים בכנס, בהם אנג'לה גודפרי-גולדשטיין מ"הוועד הישראלי נגד הריסת בתים", תמכו בצעדים דרסטיים. לדבריה, "יש לי ניסיון עם דרום אפריקה. גרתי ועבדתי שם כחמש שנים, ועקבתי תקופות ארוכות אחרי המצב. כמו שם, מה שיעזור הוא רק שיטת 'המקל והגזר'. סנקציה, חרם כלכלי, רק אלו יכולים לעזור ללחוץ על ממשלת ישראל לסיים את הכיבוש". רבים יפרשו את עמדתה כאנטי-ישראליות מובהקת, אולם גודפרי-גולדשטיין מעידה דווקא על ייאוש. "המצב הזה נמשך כל-כך הרבה שנים", היא הסבירה. "בינתיים, ישראל רק מתנערת יותר ויותר מאחריותה למצב. אנחנו חייבים לקחת אחריות ולפתוח את כל הסוגיות למשא ומתן, אחרת זה לא ייגמר".

שר השלום והפיוס האיטלקי, מאסימו טוצ'י, התייחס גם הוא להצעות שהועלו. "אי אפשר להגיע פעם בשנה למזרח-התיכון, או לדבר בטלפון ולהסתפק בזה", הוא הדגיש בשיחה עם ynet. "אנחנו צריכים להיות בשטח, בעיקר במישור ההומניטרי". מדוע אירופה אינה נוקטת עמדה אקטיבית יותר? "אירופה אסורה בתוך הקוורטט. היא אימפוטנטית", הוא פסק בתגובה לשאלה. "הם נפגשים ומדברים, אך האם הם מצילים חיים של ילד אחד? לא". בהמשך הודה טוצ'י כי עמדתו היתה אנטי-ישראלית, אולם הוא שינה את השקפותיו. "בעבר ישראל היתה בשבילי האויב. כשהייתי מגיע לאזור רק פלסטינה היתה קיימת, אך היום שיניתי את עמדותיי".

עד שנפתח פאנל הסיכום של הכנס, הדיווחים מרצועת הספיקו עזה למלא את אולמות הדיונים ולחלוש על כל הפסקות הקפה. כשהחל נאום הסיכום של השר לשעבר ובכיר הפתח, סופיאן אבו זיידה, כבר קשה היה לדבר על תיאוריות. "אני מדבר איתכם כרגע על שלום ועתיד, אבל קשה לי. אני עצוב, עצוב מאוד בגלל כל מה שקורה בעזה. הכרתי היטב את אחד ההרוגים", אמר לנוכחים. "בקרוב יהפוך פיתרון שתי המדינות לשני עמים לבלתי אפשרי", הכריזה הצהרת הנעילה של הכנס שנוסחה ברגעיו האחרונים. את תחושת חוסר האונים היטיבו לבטא דבריו של ראש ממשלת איטליה רומנו פרודי, שהגיח לנאום וידאו קצרצר. "עלינו להבין שהקונפליקט לא יוכרע באמצעים צבאיים", אמר מהמסך. "השלום ייבנה על-ידי עבודה יומיומית, כשלכם. בסופו של דבר, אם תוצאות הכנס הזה תהיינה תלויות בפוליטיקאים, סיכוייו להצליח קלושים".