נלחמים בגאים, ולא בשחיתות הגואה
בכל שנה יוצאים קנאי הדת למאבק במצעד הגאווה, תוך שימוש נרחב במילים משורש ב.ה.מ. הפעם הם אפילו הטילו קללה על הצועדים ומאבטחי האירוע. אבל מתברר שכשהנביא ישעיהו דימה את ירושלים לסדום, הוא לא הזכיר גאווה או זימה - הוא דיבר על שרים סוררים, שוחד וחוסר צדק. אז איפה הם אחוזי ההתלהבות הדתית במלחמה נגד השחיתות?
יש דברים שקורים כל שנה: כוכב נולד, התירוצים של נבחרת ישראל, וההפסד הקבוע של פרס בבחירות לתפקיד כלשהו. וכן, גם מצעד הגאווה. כמו בכל שנה תרואיין הגברת סתת מהבית הפתוח לכל מיקרופון אפשרי, וכמו בכל שנה יתמלאו החרדים-דתיים חימת קנאה לאלוהים וישלפו מהארסנל את ההשוואה לבהמות ולמעשי סדום ועמורה.
מעניין לשים לב כי דווקא עניינים שהצנעה יפה להם, מסעירים יותר מכל את הציבור הדתי. "צניעות", מצעדי גאווה, הלכות טהרה - אלו דברים שתמיד יעוררו עניין מיוחד. מדוע לא יקפידו לוחמי וקנאי המגזר גם בענייני איסורים אחרים?
הצביעות באי-ההקפדה על מצעד חילול השבת המתרחש מדי סוף שבוע אך רחוק מעינם, בעיקר במקומות כמו געש-שפיים, היא רק דוגמא לכך. הרי על פי פשט המקרא גם מחללי שבת חייבים מיתה. אבל כנראה שלהילחם בהומואים זה הרבה יותר מלהיב, הרבה יותר סקסי וכנראה גם הרבה יותר קל להיות חכם על חלשים.
"כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ"
ובתוך המוחים, מתברר שישנם גם היודעים מדוע מתרגשות עלינו כל הצרות. הרי הכל בגלל הגאווה. ובכן, לנביא ישעיהו יש גירסה קצת שונה לנושאים באחריות על חמתו של האל. "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה?", הוא שואל. עד כאן אין חדש. אך הנביא ממשיך: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים - כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים, יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם".
כמה שלא הפכתי בדברי הנביא, לא מצאתי דבר על מצעדי גאווה - הנביא ישעיהו מדבר על עיוותים שלטוניים ושחיתות חברתית נטו. אם כך, מדוע לא ראיתי שמישהו מפגין בלהט כזה נגד "שרים סוררים", או בשל מינוי שערורייתי של דיינים ועושק בבתי הדין? ואולי אף אחד כבר פשוט לא ממש שם על נביאי ה'?
"כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי, מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם?"
אם האל רוצה לסגור חשבון עם מישהו הוא לא נזקק לכנופיות שבבניקים מציתי פחים, הנענים לקריאה "מי לעשן אליי". היזכרו בגדעון שהסתכסך עם האליל "בעל", לאחר שניתץ את מזבחו. כשביקשו אנשי עירו של גדעון את ראשו, בשל חילול הקודש, ענה להם אביו: "הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל, אִם אַתֶּם תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ?".
בניגוד לאליל בעל, כשאלוהינו רוצה הוא יכול להסתדר לבד. הוא כבר הוכיח את עצמו בפרויקטים קצת יותר רציניים ממצעד הגאווה. קריעת ים סוף, הפלת חומות יריחו, האדמה שבלעה את קורח ועדתו. כל אלו ועוד מופיעים אצלו ברזומה. אז הפסיקו לזלזל בו ותנו לו קצת קרדיט. ובכלל, די להתלהם. הרי גם דעתי אינה נוחה לגמרי מקיום המצעד בירושלים, אך מכאן ועד לרטוריקת הביבים המשווה בני אדם לבהמות הדרך ארוכה.
ובכל זאת, רציתי לשבח את אנשי העדה החרדית. נראה כי בסופו של דבר נמלכו, ובהטלת קללה על הצועדים העבירו את אחריות הטיפול במצעד לקדוש ברוך הוא. אולי כך יוכלו להתפנות לעניינים דחופים וחשובים יותר, כמו ביעור השחיתות הפוליטית.
