ביקורת: עסקית מהמוזיאון ב"פוד ארט"

העסקית של "פוד ארט" רכשה את לבו של אמיר קמינר בזכות כמה תענוגות יפים מאוד למראה (ולמרות אכזבה אחת קטנה)

אמיר קמינר פורסם: 13.06.07, 08:30

תמיד כשיצאתי מהעסקית של בית "פוד ארט", במתחם המשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, חשתי קצת מתוסכל. האוכל היה טעים, החלל מרהיב, האווירה נהדרת, אבל אחרי הארוחה הרגשתי קמצוץ של רעב. בטני לא ממש באה על סיפוקה. דומני שזה נבע ממבנה העסקית, שכלל לחמים ומטבלים ומנה עיקרית, וזה לא מה שישביע את רעבוני.

הרבה פעמים רציתי לסור למקום האסתטי והסימפטי הזה, אבל ויתרתי כי חששתי שבטני תקרקר בקול, כמו שהיא יודעת לעשות. מזל שהנהגת "פוד ארט" שמעה את הקולות, והחליטה ללכת על עסקית מהסוג הנהוג אצלנו. וכך תמורת 89 שקל תקבלו עסקית עם לחמים ומטבלים, ראשונה ועיקרית. הם לא הסתפקו בכך והפקידו את המטבח ואת המהפכה בתפריט בידיו של השף הצעיר והמבטיח עומר מילר, שלמד דבר אחד או שניים אצל מעבידו המוכשר ירון קסטנבאום.

לפשפוש בעסקית החדשה והמסקרנת נטלתי את ידידתי המקסימה ת', שעובדת איתי המון שנים, ויש לה חולשה לעסקיות. ת' נוהגת להביא מדי שבת למערכת עוגות ועוגיות עיראקיות מעשי ידיה להתפאר, כדי לשמח את העמלים בדסק. המאפים שלה העניקו לי לא פעם תקווה ומרץ לשרוד את יום העבודה הארוך וגם תרמו לעיבוי גזרתי. חשבתי שהגיע הזמן לגמול לה על נדיבותה.

אסתטיקה של תמונה במוזיאון (צילום: שלום בר-טל)

המלצר יפה העיניים והחייכן הביא לשולחן סלסלת לחמים, שעלולה לגרום לכם להתמכר, אז נא לא להיסחף. הלחם מסוג שיפון אגוזים הוא הממכר מכולם. במנות הראשונות התעלפתי מטורטליני דלעת וריקוטה על ירקות כתומים ורוטב יין לבן – הטעמים השתלבו בצורה שתטיס אתכם לירח. ת', שלא אוהבת דלעת, עשתה פרצופים של חשדנות, והתחננתי שתנסה. היא הודתה לי על עבודת השכנוע. הקרפצ'יו בקר היה טעים אף הוא. הוא הוגש לצד ברוסקטה עם סלט מנגולד. המנות היו כה אסתטיות שהן נראות כאילו נלקחו ממוזיאון תל־אביב הסמוך.

רק קרם כבד עוף מתובל בחומץ בלסמי לא טלטל את לשוננו. הוא היה איכותי, מוקפד, אבל לא היה בו טוויסט מיוחד או קורץ כמו בשתי המנות הקודמות. וכאן העירה ת' הערה שביטאה תודעת צרכנות מפותחת: "‬בתפריט כתוב שהמנה מגיעה 'לצד סלט עלים קטן'. אני לא זוכרת שקיבלנו סלט עלים קטן, אלא אם הם מתכוונים לשני העלים שהיו על קרם הכבד ושימשו יותר כקישוט", אמרה.

בעיקריות כרסמתי פרגית מושחמת ופריכה במרינדת "ראס אל חנות" (תערובת תבלינים מצטיינת‭.(‬ התוספות היו מהממות: ירקות שורש אפויים, מג׳דרת קוסקוס ופירות יבשים. לידיעת סופרי הקלוריות: המנה הפיקנטית שופעת שמן. שותפתי חיבבה את פילה המוסר, שהושחם במלח ים והוגש על מצע קרם תפוחי אדמה, עם בצל סגול "קונפי" וחמאת עגבניות ברוטב יין לבן. "מנה טעימה ומיוחדת, ורק לא הבנתי מה פירוש חמאת עגבניות, ואני גם לא זוכרת טעם כזה‭,"‬ תהתה.

המנה שהכי סקרנה אותי הייתה ניוקי אגוזי מלך אספרגוס, חמאת מרווה, קציפת יין לבן ופרמזן. הצלחת הייתה כה יפה, שחשבנו שהשף צריך לעסוק באמנות. אבל אחרי ביסים ספורים קלטנו שהמנה מלוחה מדי. יותר מדי. החזרנו למטבח. גם ההזדמנות הנוספת לא עזרה. מפלס המליחות ירד, אבל עדיין היה מוגזם. בנוסף, המנה שוחה בשמן.

למרות האכזבה שחווינו לקראת סיום, ניכר שהעסקית החדשה של "פוד ארט" היא מקום שכדאי לחזור אליו (בכוונתי לחזור כדי לנסות מאכלים שדורשים הוספת מזומנים: קנלוני שרימפס, נתח סלמון צרוב או סטייק אנטריקוט‭.(‬ מה גם שבחודשי הקיץ החלל המרגיע והשליו של המסעדה הוא המפלט המושלם מתעוקות הלבנט המיוזע.