עדות מופז: אני מצלצל לרה"מ, וכלום לא משתנה

"בכל הפעמים שאני התערבתי, להוציא את סוגיית הפעולה בדאחייה - לא קיבלו את דעתי. יותר מזה, תקפו אותי" - כך העיד השר שאול מופז בפני חברי ועדת וינוגרד שחקרו את התנהלות הדרג המדיני והצבאי במהלך מלחמת לבנון השנייה. העדות, שהותרה לפרסום בצהריים (יום ג'), מחולקת לשני חלקים - האחד מתייחס לתקופת היותו רמטכ"ל ולנסיגה מלבנון, והשני להיותו שר וחבר קבינט במלחמת לבנון השנייה.

• לקריאת העדות המלאה של מופז - לחצו כאן
  

השר מופז מזכיר פעמים רבות במהלך עדותו כיצד ניסה להשפיע על המהלכים, אך לא הצליח בכך. בין היתר ביקש להעלות את נושא גיוס המילואים בדיון נפרד, ולא נענה. כאשר נשאל כיצד פעל עם תחילת המלחמה והאם לא יעץ מניסיונו, סיפר: "אני מצלצל לראש הממשלה ביום השני או השלישי או יותר, ביום השמיני למלחמה ואני אומר לו 'תשמע, זה לא נכון'. אחרי זה אני מצלצל אליו ואני אומר לו 'זה לא נכון'. ואתה לא רואה שמשהו משתנה".

שר התחבורה דחה טענות על חוסר התערבות בנעשה: "אני חושב שהייתי מעורב עד קצה היכולת שבו שר יכול להיות מעורב. יתר מעורבות הייתה יוצרת מציאות שלא רציתי להגיע אליה, שאני הופך להיות כאילו שר ביטחון... את מה שהייתי צריך להגיד הייתי צריך להגיד במינון הכי מנומס, הכי מנומק ובעיתוי הכי נכון, ולא כל חמש דקות לקפוץ ולהגיד 'תעשו את זה ותעשו את זה. המערכת לא עובדת ככה...

"אי אפשר לבוא אלי בטענה 'אתה, עם כל הידע והניסיון שלך'. אני אומר את זה כמו איזה נביא זעם, ולא קורה שום דבר. עולם כמנהגו נוהג. אז מה הטעם בזה שאמרתי? so what? זה השפיע על מישהו?"

מופז הלין על כך שלא עודכן במה שמתרחש בזירה המדינית וציין כי בסופו של דבר הוא החליט להעלות את הנושא ביום ה-25 למלחמה. "אני אומר: תראו, הגיע הזמן לסנכרן בין שני המהלכים האלה, בין המהלך הצבאי לבין המהלך המדיני. זו לדעתי השאלה המרכזית והיא לא עולה לדיון... אני מעלה פעם אחרי פעם נושאים ואני לא מקבל התייחסות אליהם. אז מה אתה צריך להבין? שבעצם הם מקבלים את ההחלטות". 

ביקורת דומה השמיעה גם שרת החוץ, ציפי לבני, שסיפרה בוועדה שניסתה להיפגש עם ראש הממשלה בימים הראשונים של מלחמת לבנון השנייה על-מנת להשפיע עליו ללכת בכיוון המדיני ולא הצבאי. אולם השניים לא נפגשו בארבע עיניים עד ירי הרקטות לעבר חיפה - בו נהרגו שמונה בני אדם במוסך הרכבת בעיר: "ביקשתי להיפגש כדי להתחיל בתהליך המדיני. קיבלתי תשובה מראש הממשלה שאני לא אדאג, שאני אירגע".

החלטה לצאת למתקפה

מופז נשאל על ידי חברי הוועדה כיצד לדעתו היה צריך לפעול לאחר החטיפה. "אני בעקרון תמכתי בדברים הבאים: ראשית, לפעול כנגד הרקטות, חשבתי שזאת ההזדמנות. אני חשבתי שזה נכון לפעול באותו לילה, לפגוע בתשתיות - גם הנייחות וגם הניידות. לפגוע במטרות חזבאללה ובתשתית לבנון, בלי לפגוע באזרחים...

"חשבתי שצריך להכות קשה, חזק מאוד ובמשך זמן. אני דיברתי על מספר שבועות - לא על יום-יומיים", העיד מופז, אך הוסיף כי הותיר את קבלת ההחלטות על דרך הפעולה לקברניטים ואישר אותן. לדבריו, היה צורך למצוא נקודה שתהווה "שובר שוויון" שהיא "פגיעה בנסראללה, או פעולה אווירית שפוגעת גם בחזבאללה וגם בתשתיות, או פעולה קרקעית, שאם היו מציעים אותה בהתחלה, הייתי תומך בה". 

הוא הבהיר כי באותו הזמן עוד לא היו יעדים ברורים לפעילות, אך הוא לא ראה בכך פסול, שכן באותם הימים יש שורה ארוכה מאוד של יעדים מותקפים.

לטענת מופז, "לשר הביטחון לא היה כלי שיאפשר לו את תהליך קבלת ההחלטות הנכון כדי לגבש מדיניות. הוא נשען על צה"ל - כלומר, צה"ל היה עושה את עבודת המטה, מגיש לו ואומר לו: 'אדוני שר הביטחון זאת העמדה שלנו'. עכשיו, מה שר הביטחון עושה אם יש לו ניסיון וידע צבאי? הוא מתמודד עם זה. ואם לא? אז הוא מקבל את זה כמו שהוא'"

לשלוט בגובה הלהבות

בהתייחס לעבר, מופז הסביר את תגובתה של ישראל לאירוע החטיפה בשנת 2000: "המדיניות של ממשלות ישראל, וזה נכון לגבי ממשלת ברק וממשלת שרון, היתה קודם כל לרסן ולעקר את החזבאללה על ידי פעולות ממוקדות - גם באופן יזום וגם כתגובה בעת אירוע. לגבות מחיר כואב ומיידי, אך לפעול באופן מידתי. משמע, למנוע עימות ולשלוט בהסלמה, מה שאנחנו קוראים לשלוט בגובה הלהבות... מדיניות הביטחון של ישראל, מעולם לא גרסה מלחמה יזומה של ישראל"

מופז אמר כי תפישת הפעילות מבצעית אז היתה מתואמת לקו, והוא נתן דגש לפעילות המבצעית, מול האיום שנשקף מצד חיזבאללה,ונקודות התורפה שהיו לאורך הקו. לדבריו, באותה תקופה הוקמה גדר חדשה, כאמצעי התרעה, והיה קו חדש של מוצבים שנבנה בעלות של 1.2 מיליארד שקל. השר הדגיש כי לקו החדש היתה יכולת התקפה על מוצבים, ספיגה, סיכול, תצפית וסיוע והכוונה של אש. כמו כן לדבריו בוצע מיגון של היישובים והאוכלוסייה האזרחית בסביבה.  

הוא המשיך וסיפר כי בתקופתו הוכנו שתי תוכניות ביחס ללבנון, שהכוחות תורגלו ואומנו לגביהם. בהקשר זה אמר כי מטרת הפעולה הקרקעית היתה להכריע את הכף, או להוות נכס שבאמצעותו ניתן להגיע להשגים מדיניאים וצבאיים, שבבסיסם כושר ההרתעה של ישראל. 

חברי ועדת וינוגרד יכריעו בשבועות הקרובים אם לשלוח מכתבי אזהרה לראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ ובכירים נוספים, במסגרת אחריותם לכשלי מלחמת לבנון השנייה. בימים אלה בוחנים חברי הוועדה את סוגיית מכתבי האזהרה. ההחלטה תשפיע גם על אופי סבב העדויות השני ועל מועד פרסום הדו"ח הסופי. על-פי התכנון הנוכחי, תפרסם הוועדה את הדו"ח הסופי אחרי אוגוסט. אם הוועדה תחליט לפרסם את מכתבי האזהרה, יידחה מועד פרסום הדו"ח הסופי.