יחימוביץ' טועה: יש הבדל בין ברק לאילון
לא מכובד ואפילו לא מוסרי להסתתר מאחורי טיעון ה"בעצם אין הבדל"
בהנמקה לתמיכתה במועמדותו של אהוד ברק לראשות מפלגת העבודה, השתמשה ח"כ שלי יחימוביץ' בנימוק של "אין הבדל". אין הבדל משמעותי בין "מחנה ברק" ל"מחנה אילון" בנושאים הכלכליים-חברתיים, הסבירה, ולכן השיקול היחידי לתמיכה צריך להיות אופרטיבי: למי מהשניים ניסיון ממשלי רב יותר וסיכוי גדול יותר להביס את הליכוד בבחירות לכנסת (לברק, לטעמה).
באמירותיה אלו חוזרת ח"כ יחימוביץ' על דברים מפורשים שאמר לנו אהוד ברק עצמו לפני יותר משנתיים: "לאמיתו של דבר, אין הבדלים של השקפת עולם כלכלית-חברתית בתוך מפלגת העבודה". ח"כ יחימוביץ' אימצה את גישת ה"אין הבדל" של ברק אימוץ לגיטימי, אם כי לא הייתי מצפה לשמוע אותו מפי מי שהצהירה על עצמה כמונעת על-ידי אידיאולוגיה חברתית ולא טכנולוגיה שלטונית. כי מנקודת ראות רעיונית, יש גם יש הבדלים בין "מחנה ברק" ל"מחנה אילון". לא הבדלים עמוקים כאוקיאנוס האטלנטי, אך גם לא רדודים וזניחים.
הבדלי ההשקפה הקטנים-כביכול חשובים דווקא משום שאין כבר מאבק בתוך מפלגת העבודה, וגם לא בינה לבין קדימה או הליכוד על הגדרת משק בריא: זהו משק תחרותי, פתוח, פרטי ברובו וצומח. משק שבו תפקידי המגזר הציבורי מוגבלים רק לתחומים שיש בהם כשלי שוק מובהקים ויתרונות חיצוניים לפעילות ממשלתית: ביטחון, חינוך, בריאות, רווחה, חוק וסדר ותשתיות. זהו משק שרשויות הרגולציה בו חזקות וחכמות, שגידולו הרצוף נשען על פריון עבודה עולה ושחלוקת פירות הצמיחה בו לא מותירה אוכלוסיות שלמות מחוץ לגדר הגאות. זהו משק שנהנה ממדיניות תקציבית אחראית, מאינפלציה וריבית נמוכות, ממטבע יציב יחסית, מהשקעות זרות בשפע - וגם מתעסוקה מלאה, מפערים מצטמצמים, מעוני קטן ומשדרוג מתמיד ברמת ההשכלה והמיומנות של כלל האזרחים. בימין הכלכלי המתון קוראים לזה "תחרות עם חמלה"; בשמאל הכלכלי המתון - "פיתוח עם צדק".
דווקא מפני שסביב עקרונות-יסוד אלה כה מועט הוויכוח, מתבלטת חשיבותם של הגוונים והפרטים. למשל: בתקציב הממשלה ל-2007 מצטברים בהדרגה עודפים של מיליארדי שקלים רבים, אף שההוצאה הממשלתית בפועל תהיה גבוהה השנה בכ-4.5% בהשוואה לשנה שעברה (כולל עלויות המלחמה וההתנתקות). מה צריכה לעשות ממשלה אחראית? להשתמש בעודף המסים כדי להקטין את החוב שלה לאזרחיה? להשתמש בו כדי להקטין את נטל המס? ואולי עדיף להוציא את הכסף על הקדמת השקעות בתשתיות והאצת הצמיחה בשנים הבאות? או על הקדמת פרויקטים ביטחוניים?
התשובות לשאלות כאלה אינן טריוויאליות. הן עשוית להשפיע בדרכים שונות על האקלים החברתי, על חלוקת ההכנסות ועל עוצמתו של המשק הישראלי בעיני זרים. סביר להניח שהתשובות שיתנו אנשי אילון תהיינה שונות מאלו של אנשי ברק, וישקפו את הסביבה החברתית בה חי כל אחד מהמועמדים; אני כותב "סביר להניח", כי ברק ומחנהו שותקים כדגים. הם לא מחויבים לשקיפות.
לשני המתמודדים על ראשות העבודה יתרונות וחסרונות: מול ניסיונו המנהיגותי של הראשון אפשר להציב את צניעותו של השני, ומול רעננותו וחדשנותו של השני - את נחישות הניצחון של הראשון. ואפשר גם להודות בגלוי שבימים אלה, השיקול הבלעדי להכרעה מושכלת בין אילון לברק הוא ביטחוני או פוליטי. ואפילו מותר לומר: אני כל-כך מפחדת משובו של ה"ביבי" לשלטון, שכל שיקול אחר מלבד הכוח לבלום אותו בטל בשישים בעיניי. מה שאי-אפשר, או לפחות לא ראוי לעשות, הוא להסתתר מאחורי הטיעון ש"בעצם אין הבדל" בין ברק לאילון בכל הנוגע לפרטי המדיניות הכלכלית והחברתית המועדפת על-ידם. זה לא מכובד ואפילו לא מוסרי.
לפנייה לכתב/ת 
