כוח בינלאומי לא יציל אותנו מעזה
ניסיון העבר מלמד שמשקיפים רב-לאומיים דואגים בעיקר לעצמם. המפתח לציר פילדלפי נמצא במצרים
ראש הממשלה אהוד אולמרט שוקל כנראה להעלות בשבוע הבא, בפגישתו עם הנשיא בוש, את האפשרות של פריסת כוח בינלאומי בציר פילדלפי, כחלק מסידורי ביטחון חדשים לאור המציאות הקשה המתהווה ברצועת עזה. הבעיה היא שהצבת כוח כזה ברצועה לא תתרום ליציבות, ואף עלולה להחריף אותה.
על פי ניסיון העבר, פריסת כוחות זרים באזורים שעדיין נתונים ללחימה אקטיבית עלולה ליצור תסבוכת בינלאומית. הבעיה המהותית עם הכוחות המוצבים באזורי סכסוך היא שהם באופן מתמיד עסוקים בהגנה על עצמם מפני התקפות של הצד התוקפן. מבחינה היסטורית, המדיניות שכוחות אלו אימצו, באופן בלתי נמנע, הייתה לרצות את הצד המאיים.
כך, יוניפי"ל פיתח קשרים קרובים עם חיזבאללה, סירב למנוע את חטיפתם של חיילי צה"ל ולא פעל בצורה אפקטיבית נגד ההפרות של הסכם הפסקת האש בדרום לבנון. פעמים רבות הם היו יותר עסוקים בדיווחים על טיסות סיור של חיל-האוויר הישראלי בשמי לבנון, מאשר בזרימת נשק לחיזבאללה דרך הגבול הסורי. בבוסניה ב-1995, מפקדים של כוחות האו"ם במקום הפגינו חברות ואפילו הערצה כלפי המפקדים הסרבים, שביצעו טיהור אתני של האוכלוסייה המוסלמית. ברואנדה ב-1994, מזכירות האו"ם סירבה לאשר לכוחותיה להתעמת עם יחידות החיסול של שבט ההוטו, שניסו להשמיד את בני שבט הטוטסי.
בכיר בחמאס כבר הכריז שהארגון מתנגד לפריסת כוחות זרים ברצועת עזה, ושתנועתו תתייחס אליהם כמו אל כוחות כיבוש לכל דבר. ברור שאם כוחות בינלאומיים יבצעו פעולה רצינית נגד המנהרות של חמאס והחמולות ברפיח, הם ייענו בתגובה צבאית חריפה מצד הכוחות הפלסטיניים בשטח. לכן, על בסיס הניסיון בעבר, סביר שהכוחות - אם אכן יוצבו - יהפכו את המשימה העיקרית שלהם לצמצום מרחב התמרון הביטחוני של צה"ל ותו לא.
אם כן, מה על ממשלת ישראל לעשות? היוזמה המדינית של ישראל ברגע זה חייבת להתמקד בצד השני של ציר פילדלפי, דהיינו: תפקידה של מצרים בהיווצרות המשבר הנוכחי ובפתרונו. מאז ההתנתקות, יש למצרים מוטיבציות סותרות בנוגע לעצירת הזרימה של אמצעי לחימה לרצועת עזה. מצד אחד, קהיר לא רוצה בהקמתה של מדינה דה-פקטו של "האחים המוסלמים" בגבולה הצפון-מזרחי. מצד שני, היא חוששת שפעולה חריפה מצדה נגד חמאס ובנות בריתו עלולה להצית את "האחים המוסלמים" במצרים עצמה (שחמאס, כידוע, הוא הסניף הפלסטיני שלהם). מצרים שואפת מחד להיתפש כמדינה שתורמת ליציבות האזורית, אך מנגד - יש בה עדיין קולות שאינם מצטערים אם ישראל תדמם מעט.
מסיבות אלו, על ראש הממשלה להתמקד בשיחתו עם הנשיא האמריקני בדרישה חד-משמעית כלפי מצרים לסגור הרמטית את ציר פילדלפי מפני כל ההברחות, ללא כל ההתלבטויות שראינו בעבר. פעולה כזו תהיה הרבה יותר אפקטיבית אם תבוצע, מאשר הצבת עוד כוחות אירופיים על יד גבולה הדרומי של ישראל. יש לזכור שעד כה, המשקיפים ברפיח לא חסמו את האוטוסטרדה שאיראן וגרורותיה מנצלות כדי לסייע לחמאס להתעצם. ומעל לכל אלה, אל לה ישראל להגביל את חופש הפעולה שלה ברצועה על-ידי הצבת כוח רב-לאומי, למקרה שנהיה עדים להידרדרות ביטחונית נוספת.
מומלצים
