הלחימה בלבנון: הפלסטינים ישלמו את המחיר?
כמעט ארבעה שבועות מתחילת הלחימה במחנה הפליטים "נהר אל-בארד" ונראה כי כבר יש מי שהפסיד - הפלסטינים, שתדמיתם ממשיכה להידרדר בלבנון. אך זאת לא הבשורה היחידה מארץ הארזים הנתונה בטלטלה. בשורה אחרת היא שצבא לבנון כבר אינו נתפש כגורם לא רלבנטי כבעבר, לידיעת הקורא נסראללה. אך כל זאת לא מונע מהסורים להמשיך ולבחוש, כפי שנוכחנו השבוע
אבל זאת אינה כל הבשורה. נראה כי עתה לבנון נמצאת באחד הפרקים החשובים בסיפור העקוב מדם בין המדינה לבין חיזבאללה. תזכורת: אחרי המלחמה מול ישראל ניסה החיזבאללה באמצעות לחץ פוליטי מתוכנן ומרוכז להביא לשינוי פניה של הממשלה המכהנת ולהיכנס בה כשותף בכיר בעל זכות וטו. לפי שעה ניסיון זה, שהוגדר אף כ"ניסיון הפיכה" בידי אנשי מחנהו של פואד סניורה, לא עלה יפה.
רצה הגורל ותקרית באזור העיר טריפולי הובילה לחילופי אש בין צבא לבנון לבין אנשי המיליציה "פתח אל-אסלאם" לפני שלושה וחצי שבועות. נראה כי אותו סניורה בחר לבסס את מנהיגותו ומעמדו על גבי אותו ארגון סורר ושלח את הצבא לחסל את הארגון שנחשב לקטן ולא משמעותי. מאז מתנהלת במחנה לחימה קשה, והגם שמקורות פלסטינים ולבנונים טוענים כי ההכרעה נמצאת בהישג יד, זו טרם הושגה.
נראה אפוא כי בעצם הימים האלה, וזאת אולי הבשורה החשובה, מתקבעות כמה תפישות בלבנון שעלולות להשליך על הפרק הבא בסיפור הדמים. אחת מהן היא שלמרות הכל הפלסטינים צפויים לשלם, ולו באופן חלקי, את מחיר קציר הדמים במחנות הפליטים. לפי דיווחים שונים בלבנון, הפלסטינים שממילא לא היו אהובים יתר על המידה, מתחילים לחוש בלחץ גדול עוד יותר מצד הלבנונים. זאת, כשמחנות הפליטים הולכים ומתקבעים כ"קן צרעות מזויין" בתוך לבנון. די להביט בקריקטורה אחת כדי לקבל את התמונה כולה:
וזאת לא הסיבה היחידה שבגינה הפלסטינים סובלים מ"יחסי ציבור גרועים" בלבנון. מאז פרץ המשבר הנוכחי במחנה הפליטים "נהר אל-בארד" הסמוך לטריפולי, מדווחים כלי התקשורת בלבנון מידי כמה ימים על מעורבותם של גורמים פלסטינים אחרים שמסייעים ל"פתח אל-אסלאם" בנשק ובפעילים. זאת, בנוסף לדיווחים על תכנוני הענק שהיו לאותו ארגון להבעיר את לבנון. אם כך, אין להתפלא שהפוליטיקאים הלבנונים החלו בימים האחרונים להתעסק גם עם תפוח האדמה הלוהט הזה הנקרא "מחנות הפליטים".
"לא נסכים להקמת 'מיני מדינות' במחנות"
אחד הבולטים שבחר לעשות זאת היה נשיא לבנון לשעבר ומנהיג ה"פלנגות" הנוצריות, אמין ג'ומאייל, שבנאום בוטה השבוע קרא לא לתת למחנות הפליטים להפוך ל"מיני-מדינות" בתוך לבנון. "הנוצרים לא יעמדו בחיבוק ידיים אם קיומם יועמד בסכנה", אמר. בנאום שנשא בעיירתו הנוצרית, בקפיא, קרא ג'ומאייל ללבנון לעמוד מול "התנועות הרדיקליות-טרוריסטיות אשר שואפות לזעזע את המצב בלבנון באמצעות תכניותיהן להקים נסיכויות אסלאמיות". לדבריו, מה שקורה במחנות הפליטים ובסביבותיהן אינו מסכן רק את הלבנונים אלא אף את הפלסטינים עצמם.
ג'ומאייל לא היה היחיד שהתייחס כך למחנות הפליטים. גם סניורה עצמו לא הסתיר את העובדה שבמתכונתן הנוכחית המחנות הן בעיה של ממש עבור לבנון. "הקיפוח המתמשך של הפלסטינים יחד עם המדיניות שהתעקשה להפוך את מחנות הפליטים למוקשים בטחוניים באמצעותם חימושן מצד אחד ומניעת הפלסטינים מזכויותיהם האזרחיות וההומניות מצד שני, וכן הימנעות המדינה מטיפול בסוגיות בטחון הפנים והנשק בתוך המחנות – כל אלה יצרו גל של טירוף שהצמיח את התנועות המשתמשות באלימות כמו הכנופיה הטרוריסטית 'פתח אל-אסלאם' ואשר מזיקות לאסלאם, לבעיה הפלסטינית וללבנון", אמר סניורה בדיון שכינס לפני חמישה ימים על המצב במחנות הפליטים הפלסטינים.
הפלסטינים עצמם שומרים על פרופיל נמוך ככל האפשר. ראשי הארגונים הפלסטינים הפועלים בלבנון מנסים לתווך בין הממשלה והצבא לבין "פתח אל-אסלאם" אך ללא הועיל. אחד הרעיונות שהועלו בניסיון להביא שקט במחנה היה כי הארגונים הפלסטינים יקימו כוח חמוש שישמור על השקט בתוך המחנה. לפי שעה כל אלה מתפוגגים מול המראות של הלחימה הקשה במחנה מידי יום. מה יקרה הלאה עם הפלסטינים בלבנון? אולי ברמת השטח לא צפוי שינוי דרמטי ולא פעולה מצד צבא לבנון בתוך המחנות (הרי אם אי אפשר על מיליציה זניחה כמו "פתח אל-אסלאם", כיצד יצליח הצבא להתגבר על המיליציות האחרות?), אבל המצב הזה יוצר קרקע לרעיונות חדשים ולבטח לפגיעה תדמיתית בפלסטינים. וזה מה שמפחיד את הפלסטינים יותר מכל – רעיונות חדשים שיביאו לפגיעה במעמדם מחד, או ליישוב קבע של הפליטים מצד שני, כך שחלום השיבה ייעלם.
ויתכן שבטווח הרחוק יש להם סיבה לחשוש מהרעיונות שמועלים כיום. דוגמה טובה לכך העניק לנו השבוע ראש "מפלגת הרפורמה הסורית", פריד גאדרי, שביקר בישראל. בעת סיור שקיים ברמת הגולן הוא נשאל על ידינו מה יהיה על הפלסטינים במחנות הפליטים, ולא היסס לשחרר הצהרה בעייתית מבחינתם. "בקשר למחנות הפליטים הפלסטינים בסוריה, למשל, ואני רוצה לדבר רק על סוריה ולא על לבנון: לדעתי צריך להעמיד להם שתי אלטרנטיבות - מי שרוצה להמשיך ולחלום על שיבה שיישאר במחנה ושימשיך לחלום. מי שמוכן לוותר על זה – אני תומך בכך שיתנו לו אזרחות סורית והוא יוכל להשתלב באופן מלא בחיים בסוריה", אמר ל-ynet. מדובר בעמדה רגישה וחריגה שכן הכל כמעט מתנגדים ל"יישוב הפליטים" מתוך תקוות אמת שישובו לבתיהם בישראל או מתוך מוצא פוליטי נוח.
"הצבא הוא מגן לבנון"
הבשורה השניה מהאירועים בלבנון היא מעמדו של הצבא עצמו בתוך המדינה. אם עד לפני שנה הוא נראה כמו אסופה אימפוטנטית של נושאי נשק שיועדו בעיקר לטקסים, כיום הולך הצבא וצובר תמיכה ציבורית. רק לפני כמה חודשים טען חיזבאללה כי הוא-הוא המגן האמיתי של לבנון מול ישראל שכן הצבא אינו יכול לעשות כן. מאז המלחמה נפרש אותו צבא בדרום, ניהל תקרית אש אחת מול ישראל, חצץ בין מפגיני חיזבאללה והמחנה האנטי-סורי שבאו במאות אלפיהם לביירות, פתח בלחימה מול שתי מיליציות, סיכל פיגועים ועוד היד נטויה.
גם סקרי דעת קהל שפורסמו לאחרונה בלבנון מעידים כי הצבא הולך וצובר אמון. זוהי בשורה מרה במיוחד לחיזבאללה שכבר אינו מצטייר כ"מגן לבנון", לבטח לא המגן היחידי שלה, כפי שהתהלל שנים ואף במהלך המלחמה עצמה. לבטח נידרש לנושא זה עוד בעתיד. וגם כאן, מה לעשות, תמונה אחת שווה אלף מילים.
צבא לבנון מגן על לבנון מפני תקיפות. ("אל-חיאת" הלונדוני, 6.6.2007.)
הבשורה השלישית הגיעה ללבנון ביום חמישי אחר הצהריים. הפיצוץ העז ברובע "אל-מנארה" קיפד את חייו של חבר הפרלמנט האנטי-סורי ווליד עידו. עידו, 65, היה בעברו שופט בצידון ובביירות והרבה לטעון בדבר הצורך להקים בית דין בינלאומי בלבנון. עתה, אחרי שהתקבלה ההחלטה על הקמת בית הדין במועצת הביטחון, לפני הקמתו בפועל וארבעה חודשים לפני בחירתו של נשיא לבנוני חדש במקומו של אמיל לחוד, באים הסורים ומאותתים – אנחנו כאן ומסוגלים להגיע לכל פינה.
זוהי בשורה קשה למי שמבקש לייצב ולו במעט את המצב בלבנון. שישה פיגועים ברחבי לבנון מאז פרצו הקרבות ב"נהר אל-בארד" מקשים על ייצוב המצב ופוגעים במדינה הקטנה בפתחה של עונת התיירות ובאזורים מתויירים כמו זה אתמול.
מי שרוצה לקבל חיזוק למצב הביטחון המתערער יכול למצוא זאת במספרים: בלבנון עלה באופן דרמטי מספרן של חברות האבטחה הפרטיות והשימוש בהן, משבע ב-99' לכחמישים כיום. כל עסק שמכבד את עצמו נזקק לשירותיהן, ולפי מידת ההצלחה של הפיגועים האחרונים, נראה כי אלה ימשיכו לשגשג בעתיד הקרוב.
לפיכך, מה הפלא כי בסקרים שפורסמו לאחרונה עולה כי כמעט כל אדם שלישי רוצה לעזוב את לבנון ובכלל זה כמחצית מהנוצרים המרוניים וכי למעלה ממחצית מבוגרי האוניברסיטאות בשנתיים האחרונות כבר עזבו את המדינה. זוהי בריחת מוחות של ממש שרבים חוששים כי תכה במדינה בעתיד. נראה אפוא כי למי שמבקש לשקם את לבנון רק הולכת ונצברת עוד ועוד עבודה.
