שתף קטע נבחר

סדנה למאותגרים רגשית: זה שאינו יודע לשאול

תצלי"ח זה ראשי תיבות של 'תיכון, צבא, לימודים, ידידות וחברים'. די ידוע שמחוץ למסגרות האלה, קשה מאוד להכיר אנשים. אבל היי, בשביל זה יש קבוצות תמיכה. סיפור

אני נכנס לחדר גדול שנראה כמו כיתה בבית ספר יסודי, רק בלי אותיות האלפבית מבריסטולים גזורים על הקירות. במרכז מסודרים במעגל 15 כסאות, שניים מהם פנויים. אני מתיישב על אחד במהירות ומנסה להתעלם ממבטיהם של 13 הנוכחים. ככה זה כשאתה הבחור החדש, כולם רוצים לדעת מה הבעיה שלך, להסיק מהלבוש והמבט מה לעזאזל דפוק אצלך.

 

האמת? אני עושה בדיוק אותו דבר עכשיו: יש כאן איזה שניים-שלושה חנוני הייטק, ערס צעצוע מזדקן, אחד שנראה כאילו כל ערב הוא מארח מישהי חדשה שהכיר בבר, בחורה יפהפיה שנראית קצת ביישנית ועוד כמה שקשה לנחש מה הבעיה שלהם.

 

מולי יושבת המדריכה: אשה נאה, בשנות ה-40 לחייה, עם משקפי ראייה אופנתיים וחיוך אמפתי. היא מברכת את כולם ומבקשת מבחור בשם דוד להמשיך מהמקום בו הפסיקו בשבוע שעבר, לא לפני שהיא מסבירה לכל מי שלא היה כאן בפעם הקודמת (אני) שדוד מתקשה ביצירת שיחה, אחרי משפטי הפתיחה הראשונים.

 

"ניסיתי לעשות מה שאמרת. ניגשתי לבחורה זרה בקפה שליד הבית שלי, התחלתי לדבר איתה, והקפדתי לנהל שיחה של לפחות שבע דקות".

 

"ואיך זה הלך?"

 

"אסון. אחרי הפלרטוט הראשוני נתקעתי, לא ידעתי איך להמשיך. היא אפילו ניסתה ליזום נושאים לשיחה בעצמה, אבל אני, כמו מפגר, כל הזמן עניתי לה תשובות קצרות ומשעממות ולא שאלתי אותה שום דבר בחזרה. כשסופסוף עברו שבע דקות ביקשתי את הטלפון, אבל היא מלמלה משהו על חבר ופרידה וזה שהיא לא מחפשת עכשיו – בקיצור, חשבה שאני אידיוט ונפנפה אותי".

 

לפגישה הבאה אני רוצה שתדבר עם מישהי לפחות עשר דקות

"אוקיי, אני יודעת שאתה מרגיש רע עכשיו, אבל תחשוב על ההתקדמות שלך: קודם לא החזקת אפילו שלוש דקות. הפעם הצלחת ליצור שיחה ארוכה בהרבה, ואפילו ביקשת טלפון. לפגישה הבאה אני רוצה שתדבר עם מישהי לפחות עשר דקות, תזמין לה שתייה ותגרום לה לצחוק", אמרה המדריכה.

 

דוד מתיישב, והמדריכה מסובבת את הראש אליי, מחייכת כמו גננת בפעוטון. "אני רואה שיש היום מישהו חדש, אולי תציג את עצמך?"

 

"טוב. שלום, אני אביב, וזו הפעם הראשונה שלי כאן. האמת שזו הפעם הראשונה שלי בקבוצת תמיכה בכלל..."

 

"אנחנו לא קבוצת תמיכה, אביב, זו סדנת העצמה למאותגרים-תקשורתית", היא מתקנת אותי.

 

"אה טוב, סליחה. אז, כמו שאמרתי, קוראים לי אביב, והבעיה שלי היא שאני לא יודע להתחיל עם בחורות. אין לי משפטי פתיחה. אם אני כבר מדבר עם מישהי מסיבות אחרות, אני יכול לזרום בכיף ולבקש טלפון, אבל ההתחלה היא הבעיה. אני תמיד בלחץ שייצאו לי משפטי פתיחה של ערסים, אז אני מגמגם שאלות טיפשיות, או זורק איזה משפט מסרט בורקס משנות ה-70. פעם אפילו שאלתי מישהי בפאב אם היא 'באה לפה הרבה'. למזלי, היא חשבה שאני ציני והתחילה לצחוק... אני ודוד יכולים לצאת יחד לפאבים. נוכל להשלים אחד את השני", אני צוחק, ודוד תוקע בי מבט נעלב.

 

"אז איך בכל זאת אתה מכיר בחורות?"

 

"דרך אנשים, באוניברסיטה, דברים כאלה. כמו שאמרתי, ברגע שכבר יש מסגרת אין לי בעיה".

 

"אה, כמובן. שיטת תצלי"ח".

 

"שיטת מה?"

 

אתה לא חייב להתחיל איתה או לבקש טלפון, רק לדבר

"תצלי"ח. זה ראשי תיבות של 'תיכון, צבא, לימודים, ידידות וחברים'. אתה לא היחיד עם הבעיה הזו, אתה יודע... טוב אביב, בגלל שאתה חדש אתה מקבל משימה: עד הפעם הבא אתה צריך לגשת כל יום לבחורה זרה לגמרי, ולפתוח בשיחה. אתה לא חייב להתחיל איתה או לבקש טלפון, רק לדבר".

 

אני מהנהן ומודה לאלוהים שזה לא נמשך הרבה זמן. גדול עליי לפתח דיון ארוך על פאקים באישיותי, כבר בפעם הראשונה שלי פה. המדריכה ממשיכה לחברים הבאים בסדנה: שני ביישנים שלא מצליחים לדבר עם בחורות; איזה גברבר שלא יודע איך להגיד לכוסיות שהוא מביא הביתה שבעצם הוא מחפש קשר רציני ועמוק לחתונה; ואחת שממש רוצה סתם קטע לא מחייב עם מישהו שעובד איתה, אבל מפחדת להיראות שרמוטה.

 

בשלב מסוים אני מפסיק להקשיב לאנשים ומתמקד ביפהפיה שיושבת מולי: שיער חום חלק, עיניים ירוקות, נראית בת 25 בערך. ממש לא ברור לי מה אחת כמוה עושה בסדנה כזאת, ולצערי היא גם לא מדברת הפעם, ככה שאין לי דרך לדעת. הקבוצה מתפזרת, ואני מחליט להפוך אותה למשימה שלי – להתחיל איתה בלי לתכנן.

 

אני יוצא בעקבותיה מהכיתה ורואה אותה ליד שולחן הכיבוד, מכינה לעצמה נס קפה בכוס קלקר.

 

"אז מה? שותה קפה?" (יופי, מפגר. אחלה משפט...)

 

"כן, אתה יודע. יום מעייף".

 

"טוב, כדאי שתיזהרי. לא בריא לך כל הקפאין הזה" (עוד משהו, דוקטור?)

 

"אני באמת משתדלת להקפיד לא לשתות יותר מדי", היא מחייכת ונותנת לי עוד צ'אנס. מה להגיד עכשיו? לא לשתוק, אסור לשתוק! חייב להגיד עוד משהו! "קפאין גם משתן. עושה הרבה פיפי" (מצוין. אתם עוד לא מדברים דקה והצלחת להכניס הפרשות לשיחה?)

 

"באמת? לא ידעתי..." (אני לא מאמין שהיא עוד לא בעטה בי. אני הייתי בועט בי אם הייתי גמיש מספיק).

 

"כן... טוב, אז את באה לכאן הרבה?" (מפגרי כל העולם, התאחדו ועשו ממני מנהיגכם!)

 

"האמת שזו הפעם השניה שלי פה. בפעם הקודמת קיבלתי משימה אבל הפעם רק הקשבתי".

 

"כן, ראיתי שלא דיברת. חשבתי שאת אילמת או משהו..." (חשבת שהיא אילמת? פשוט תשתוק, תחייך ותבקש ממנה טלפון. אולי במקרה היא עוד לא שמה לב שאתה אידיוט).

 

"ברוך השם, יודעת לדבר", היא שוב מחייכת אליי (אולי באמת מצאתי חן בעיניה? יכול להיות שהיא הקשיבה למה שאמרתי בסדנה והיא מבינה שאני לא כזה עילג כמו שזה נראה עכשיו? טוב, לא לבזבז זמן).

 

"תגידי, שמתי לב שאת אוהבת קפה (נו שיט, שרלוק), בא לך אולי להיפגש לקפה מתישהו?"

 

"אהם, כן, נראה לי... למה לא".

 

אני מגיש לה את הנייד שלי, והיא מקלידה את מספר הטלפון שלה. לא להאמין שהיפהפיה הזו הסכימה לצאת איתי אחרי מפגן הבושה שערכתי בפניה.

 

אנחנו נפרדים לשלום ואני מתחיל ללכת במורד המסדרון, כשמשהו מציק לי ואני מסתובב אליה. "אפשר לשאול אותך עוד שאלה?"

 

"בבקשה".

 

"את לא נראית כמו מישהי שיש לה בעיה עם גברים, אז מה בדיוק את עושה בסדנה הזו?"

 

היא משפילה חיוך נבוך. "הבעיה שלי קצת שונה", היא מגמגמת, "אני פשוט לא יודעת איך לדחות אנשים שמתחילים איתי".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
אפשר לשאול אותך עוד שאלה?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים