העיוות המודרני של חזרת נשים הביתה
דווקא התפקיד הכפול של הנשים, הן כמפעילות התא המשפחתי והן כמשתתפות בשוק התעסוקה, יכול לשנות את האבסורד המגולם בו - לפיו בעלי אפשרויות רבות לכאורה הופכים לשבויים בשעות עבודה ארוכות, התלות במעביד וסכנת פיטורים תמידית. רן רביב על האפשרות לארגן מחדש את אופן העבודה בעולמנו
"מגדלת את הילדים", השיב לי חבר אותו שאלתי מה עושה בת זוגו במהלך שיחה בינינו. השיחה, שהסתיימה לבסוף, העלתה בי מחשבות באשר לתהליכים המאפיינים את השכבה המשכילה בחברה הישראלית. במשך אלפי שנים התשובה שקיבלתי - "אשתי בבית, מגדלת את הילדים" - היתה מובנת מאליה. ממנה נגזרה התלות המוחלטת של האישה בגבר לצורך פרנסתה וכתוצאה ממנה גם נקבעו יחסי הכוח בין המינים. אלה היוו קרקע פורה לרעות החולות שאפיינו, ועדיין מאפיינות, את היחסים בין גברים ונשים בכל שכבות האוכלוסייה.
המהפכה התעשייתית והחברה המודרנית על הגותה והשינויים שחוללה, טלטלו חלוקות תפקידים מסורתיות והבטיחו רבות לכל בני האדם. בהדרגה החלו הבטחות אלו לחול גם על נשים, ובמאה העשרים אף נעשו צעדים מעשיים המאפשרים להן חירות של ממש. תהליכים אלו אמנם לא מלאים ולא מספקים אך הם מתרחשים, מתקדמים ומציעים ליותר ויותר נשים עצמאות. מנגד, האידיאולוגיה השמרנית לגווניה הפונדמנטליסטיים והליברליים שללה את השוויון. במגמות אלו אין כל חדש, אלא שעתה הן ניצבות בפני מתנגדים חדשים.
הבחירה ה'חופשית' של בני הזוג
שתי מגמות חדשות שוב שובות את הנשים בבתיהן מכוח חלוקת העבודה, ומכתיבות את הבחירה ה'חופשית' של בני הזוג. המגמה הראשונה, הארכת שעות העבודה, ימי העבודה ולעתים אף שבוע העבודה, מחייבת כמעט כל משפחה לבחור בבן זוג עובד ובבן זוג שאינו עובד או עובד באופן חלקי - ומוציאה את בן הזוג העובד, לרוב הגבר, ממעגל החיים המשפחתי השלם. המגמה, הנגזרת מתהליכים כלכליים של שחיקת ערך העבודה, השינויים בשוק העבודה והתאמתו לדפוס האמריקני, כרוכה גם בהפרטת השירותים הציבוריים והמוסדות החברתיים. הפרטתם מוסיפה עומס נוסף על בן הזוג שנותר בבית, לרוב האישה, שנאלצת לטפל גם בתחומי הרווחה, הבריאות והחינוך שבעבר היו באחריות המדינה.
המגמה השנייה היא זו המקדשת את "החזרה לטבע". על-פי תפיסה זו, המזהה עצמה כמתקדמת ונפוצה בקרב ציבור משכיל המחפש אלטרנטיבה לאורח החיים המתעצב בעולם המערבי, האם צריכה להישאר בבית כדי להיות עם ילדיה גם במחיר תלישתה משוק העבודה. אלא שבתפיסה זו טמון פרדוקס מהותי: שכבת האוכלוסייה המאמצת אותה אמנם ביקורתית כלפי תהליכים חברתיים ובדרך-כלל
מבינה את טירוף המערכות הנגזר משוק העבודה ומשמעותו לתא המשפחתי. והנה, דווקא היא מיישמת באופן מושלם את סיסמאות השמרנות החדשה-ישנה, את דפוסיה ואת המבנה החברתי המנציח את יחסי הכוחות בין בני הזוג.
בסופו של יום האישה לא רק "בבית, מגדלת את הילדים", עתה גם אינה יכולה להתמרמר על כך, שהרי היא עושה זאת מתוך אידיאולוגיה. זהו תפקידה, והיא למעשה בחרה בדרך הזו. שלא במפתיע, הנימוקים לכך חוזרים ל"מצב הטבעי". אותו מושג מפוקפק, תהא אשר תהא מהותו האמיתית, הוא נקודת המוצא של האדם המבקר את הצמיחה והשינוי. וכך, האופנה החדשה משתרשת בקרב זוגות משכילים, הבוחרים לסגת לדפוס השמרני של חלוקת העבודה מתוך תחושה שהם מתקדמים מתוך העיוות המודרני. בפועל, הם חוזרים לדיכוי הישן, לכלוב הזהב אותו תיארו הנשים בעבר. החזרה מרצון לכלוב הזה אינה פותרת את הבעיות הישנות, היא רק מטמיעה אותן בפיתרונות החדשים לארגון התא המשפחתי.
אותם זוגות משכילים עיוורים לכך שהמגמה אותה הם מובילים אינה צומחת מתוך ריק. היא מתאימה ככפפה לעיוותים הכרוכים בשוק העבודה בעשורים האחרונים. במגוון הולך וגדל של מקצועות ותחומים השוק תובע לבחור בין משפחה להתקדמות מקצועית. כך מתלבטים בני זוג רבים, בעיקר צעירים, בהכרעה מי מהם יעבוד, שפעמים רבות משמעותה היא גם מי לא ייקח חלק משמעותי בגידול הילדים. הנטייה לכיוון הגבר נובעת מסיבות רבות, העיקרית בהן היא שלאחר הלידה האישה ממילא שוהה בחופשת לידה כזו או אחרת, לכן "אך טבעי הוא" שתישאר בבית. בנוסף, כשתחזור לעבוד משכורתה תהיה נמוכה משל בן זוגה, פשוט משום ששוק העבודה עדיין מפלה נשים בדרכים שונות ומשונות.
הנאבק באבסורד המגולם בשוק העבודה
שאלת גידול הילדים לצד לקיחת חלק משמעותי בשוק העבודה משותפת לכולנו. השאלות החינוכיות על הדרך הנכונה לגדל ילדים אינן חדשות, וכמו בכל תקופה זוכות לתשובות שונות. את חלקן, מן הסתם, יבקר הדור הבא, וחלקן יהיו מקובלות גם בהמשך. אלא שהתשובה לשאלה זו כוללת גם את עיצוב מערכת היחסים בין בני הזוג, ומכאן שהדרכים להתמודד איתה שונות. יצירת אידיאולוגיה חדשה, שמקדשת את קבלת המצב הקיים בשם "המצב הטבעי", היא רק אחת מהן.
דרך אחרת היא התמודדות עם אופיו של שוק עבודה, שקבלתו כעניין נתון אינה הכרחית. יתר על כן, אחד הכיוונים הפוריים בפמיניזם של העשורים האחרונים רואה דווקא בנשים את הכוח היכול להיאבק באבסורד המגולם בו. אבסורד לפיו דווקא בעלי ההשכלה והאפשרויות הרבות לכאורה, הופכים שבויים בשעות עבודה ארוכות, תלות במעביד וסכנת פיטורים תמידית. כיוון זה מסמן את הנשים שנמצאות בתווך, בין שוק העבודה למשפחה, כאלו שיכולות לחשוף את הסתירה המהותית
בארגון החברתי של השוק. יכולת זו נעוצה קודם כל בתפקידן הכפול, כמשתתפות בשוק העבודה וכמפעילות התא המשפחתי.
הפונטציאל המהפכני הזה, היכול להביא למהלכים מרעננים מקיצור שבוע העבודה ועד שינויו מן היסוד, נעוץ בחוסר הנכונות לוותר על מקומה של האישה בשוק העבודה על העצמאות, החירות והסיפוק הנגזרים ממנו, לצד העובדה שהיא זו שממנה החברה מצפה להיות אחראית לגידול הילדים. השינוי יכול לבוא רק מתוך ביטול הסתירה במקומה הכפול של האישה, שלא יוותר על אחד הקצוות אלא יציע דרך חדשה לשלב ביניהם. ביטול כזה יבשר גם לגברים על האפשרות לארגן את העבודה באופן שונה ולקחת חלק בגידול ילדיהם כשותפים מלאים.
שינוי כזה יכול לבשר לכולנו ארגון מחודש של אופן העבודה בעולמנו. ארגון רציונלי, כלומר כזה שמטרתו היא רווחת בני האדם כולם, ולא רק רווחת המערכות שאותן הם משרתים. שינוי כזה נושא בחובו גם בשורה למערכת היחסים בין בני הזוג עצמם, בלי קשר לילדיהם, ומנתק את התלות הכלכלית השכיחה של האישה בבן זוגה. ויתור על כל האפשרויות האלו, והחזרת האישה אל התשובה "אני בבית, מגדלת את הילדים", אינו יכול להיחשב התקדמות עבור מי שחפץ בחברה טובה וצודקת יותר.
רן רביב הוא אב לשניים, כותב תזה בנושא כלכלה פוליטית, חבר "יסו"ד" (ישראל סוציאל דמוקרטית) ופעיל במכללה החברתית-כלכלית
- המכללה החברתית-כלכלית
, עמותה ללא כוונות רווח, מספקת ללומדים בה ידע תיאורטי וביקורתי על החברה הישראלית - לצד אלטרנטיבות וכלים מעשיים שמטרתם לקדם שינוי חברתי. המכללה פועלת בכל הארץ ומונעת על-ידי פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה הפועלים בהתנדבות. מדור שבועי מגיש מדי יום ראשון שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.
- לכל שיעורי המכללה לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
