אמא יש רק שתיים - הדור הוורוד
מה מאפיין ילדים של הורים חד-מיניים? מה ההעדפה המינית של ילדי לסביות והומוסקסואלים בהגיעם לגיל בגרות? האם החינוך שקיבלו בבית דומה לחינוך של ילדים למשפחות קונבנציונליות? סרט מעניין שישודר הלילה בערוץ 8 עוקב אחר הדור השני
היא לסבית גברית, בוּץ'. "סטרייטים יגידו שאני אפילו לא אשה", היא אומרת, ובאמת היא נראית גברית למדי. "אמא שלי רצתה אישור שהיא הצליחה לגדל ילד 'נורמלי', והרסתי לה את הדימוי הזה", היא אומרת. "אני חושבת שאמא לא אהבה את עצמה ולא רצתה לראות את ההשתקפות שלה בי".
כן, היא לסבית-בת-לסבית, ויש אנשים מסביב שחושבים שהיא נעשתה לסבית בגלל הנטייה של האמא. היא אומרת שלא. "היינו ילדים נסיוניים", היא מסבירה, בסרט "דור ורוד" שישודר הלילה בערוץ 8 בכבלים. "הרגשתי שאכזבתי את הקהילה. לא פגשתי הורים הומוסקסואלים שהציבו להם למטרה לגדל ילדים הומוסקסואלים, אבל פגשתי הרבה הומוסקסואלים שהציבו לעצמם למטרה לגדל ילדים סטרייטים, וזה עצוב בעיניי. אני חושבת שזה מגביל מאוד והרסני עבור הילדים. לדעתי, המיניות של ההורים משפיעה במובן החברתי על המיניות שתהיה לילדיהם. על היכולת השכלית שלך להרחיב את היקף האפשרויות שיש לך. יש לנו נטייה מולדת לפנות לשני הכיוונים".
לדבריה, גברים הומואים היו המודל הגברי שלה, וגברים סטרייטים היו החריגים. "חשבתי שזה בטח נורא להיות גבר. תמיד הרגשתי שנשים טובות יותר. הרבה יותר חכמות, מצליחות יותר בהשגת מטרות, מגיעות לרמות שגברים לעולם לא יגיעו אליהן. אפילו עם גברים, תמיד הייתי בשליטה על מה שקורה, שלטתי במיניות שלי מגיל מוקדם מאוד. אני חושבת שזה נובע מתחושת ההעצמה שקיבלתי".
הבנים של מרילין, לסבית אפורת-שיער מסן פרנסיסקו, מתאפרים, והיא עוזרת להם עם הליפסטיק והתסרוקת. היא עצמה לא מתאפרת. על גארי, הבן שלה, היא אומרת: "אני לא דוחפת אותו להיות גיי, כי זה קשה מהרבה מובנים, אבל הוא אומר שהוא גיי ולא אכפת לו מה האחרים אומרים". היא ביקשה מגארי להוריד את השמלה, כי יום הגאווה עבר, אז הוא אמר "כל יום בשבילי הוא יום להיות גאה" - היא מספרת בגאווה בלתי מוסוות.
"דוכאתי כילדה וסבלתי השפלה נוראה בגלל שהייתי גברית"
מרילין עם גארי. תמונה מתוך הסרט "דור ורוד" בערוץ 8
"אני נחשבת הורה גיי, כל סגנון החיים שלי גיי. בחרתי להתמודד לבד, ואני חיה בגטו, בבית הקטן שלי, וזו היתה הבחירה שלי. דוכאתי כילדה וסבלתי השפלה נוראה בגלל שהייתי גברית והתנהגתי כמו בן. זה קורה להרבה ילדים. אני רוצה שהילדים שלי ירגישו טוב עם מי שהם, בכל קשת ההתנהגויות", מסבירה מרילין.
בסרט רואים אותה עם הילדים שלה, יושבים במסעדה יחד עם זוג הורים הומוסקסואלים, אחד מהם עם ילדה קטנה ועם מנשא של תינוק עליו. "אנחנו מפתחים רשת של משפחות גייז, לעזרה", אומר הגבר. "יש תחושת סולידריות, מפני שאנחנו משהו חדש. אם אתה פוגש הורה גיי, אתה מיד ניגש". הוא מוסיף: "הבת שלנו זקוקה לנשים בחייה. אולי אני יכול לסרק אותה יפה, אבל יש דברים שאני לא יודע".
"אנחנו מפתחים רשת של משפחות גייז, לעזרה" (מתוך הסרט)
"אמרתי להם שאערבב את הזרע כדי שלא יידעו מי האבא"
משפחה נוספת המרואיינת בסרט מורכבת משתי אמהות. אחת מהן מספרת: "ביקשתי משלושה חברים גברים לתרום לי זרע וכולם הסכימו. אמרתי להם שאערבב את הזרע כדי שלא יידעו מי האבא. לא רציתי שהאבא יידע, כדי שלא יתבע משמורת. בסוף לא ערבבתי וידעתי מי האבא, אבל לא אמרתי לו". רק כשמלאו לבת שלה 18, היא ביקשה להכיר את אביה. היא אומרת: "זה היה קצת מביך. אם הייתי פוגשת אותו בגיל 11 אולי הייתי נצמדת אליו יותר... אז אני חושבת שהזמן היה נכון... פשוט רציתי לפגוש אותו, הייתי סקרנית".
אבל האמא הלסבית אומרת, שאילו היתה עושה זאת שוב, היא היתה בוחרת להגיד את האמת מההתחלה. " לדעתי זה יומרני מצד מבוגרים לחשוב שהם יכולים לשלוט במה שהילדים שלהם ירצו לדעת על השורשים שלהם".
הבת (הסטרייטית) של האמהות הלסביות אומרת על האב הביולוגי: "הוא היה רק זרע, שאמא שלי לקחה ונכנסה ממנו להריון. כריסטופר, הארוס שלי, שונא שאני מתייחסת אליו ככה, כאל זרע. אבל הרי הוא לא אבא שלי, הוא רק חלק מהמבנה הביולוגי שלי".
מסקנה?
אין מסקנה. אפשר לגדול ככה ואפשר לגדול ככה. העיקר כנראה זה להיות שלמים עם הבחירה (?).
- הסרט "דור ורוד" ישודר הלילה, 18.6, בשעה 22:55 בערוץ 8.
