סקירה: שר הטבעות אונליין

ליצור משחק מרובה משתתפים המבוסס על שר הטבעות זה קצת כמו להילחם בסמוג, הדרקון הנורא מההר הבודד: מסע ארוך לקראת אתגר אדיר מאין כמותו, בזמן שהמונים תולים בך את כל תקוותיהם. ולאנשי חברת Turbine האמיצים אפילו לא היה את גאנדלף.

האם הצליחו לעמוד במשימה האדירה? כן בהחלט ולא לגמרי, תלוי את מי שואלים. מעל הכל חשוב להבהיר שזהו משחק איכותי ועמוק, שנעשה באהבה והשקעה גלויה. אלא שלא הכל עבד כמו שצריך, ותחומים רבים במשחק עשויים היטב מצד

אחד בעודם לוקים בחסר מצד שני. בואו נתחיל לשחק ונראה למה הכוונה.

חיי ההוביט

ללא היסוס יצרתי את Hamdo ההוביט הטרובדור, שנגינתו הנפלאה נעימה באוזני כל. עם זאת, כשביקשתי לראות את הסרטון שאמור לתאר לי בקצרה את אופיים של טרובדורים (כפי שהיה גם במשחקה הקודם של Turbine, ב-D&D Online), הוא פשוט לא עבד. גם הסרטון על אופיים של הוביטים לא עבד, וכך מצאתי את עצמי נכנס למשחק מבלי שהחדירו בי את האווירה הנדרשת. אוף.

אווירה טולקינאית

יש משהו מרגש בטיול בפלך-  ללכת לראות בעצמך מה בעצם יש בו ואיפה כל דבר נמצא. לפי הרושם שהתקבל בסרטים ובסיפורים, הפלך אמור להיות המקום הרגוע ביותר בעולם כולו. וזה אכן המצב – למשל, קווסטים רבים עוסקים בעניינים יומיומיים רבי חשיבות בעיני ההוביטים, כמו איסוף תרנגולות, גירוש זאבים מהחווה, העברת דואר בין כפרים, ומשלוח עוגות תוך המנעות מהוביטים רעבים. זה חמוד למדי ומתאים לאופיו של המקום, אבל את רוב השחקנים זה גם עלול לשעמם אחרי כמה שעות. מצד שני ניתן לומר "השחקנים שמחפשים ריגוש מהיר ובלתי פוסק בכל מקרה לא יבחרו לשחק הוביט", והאמת, יש בזה משהו.

כשמסתכלים בהשוואה על אזור הפתיחה של הגמדים ב-Ered Luin (ההרים הכחולים), רואים שיוצרי המשחק בהחלט יודעים לתכנן אזורי פתיחה מעניינים ומלאים בקווסטים מוצלחים. הגמדים כובשים מחדש את ביתם מידי שבט בוגדים, מתאקלמים בהיכלי תורין הענקיים וצדים גובלינים מלוכלכים. בין לבין הם גם מתווכחים עם האלפים, כמו שצריך.

רוב הזמן נראה שהמשחק עושה כל שביכולותו כדי לשמור על האווירה הכמו-היסטורית כמעט-מציאותית של העולם של טולקין. לדוגמא, לא תמצאו כאן אפילו מטיל לחשים אחד – אפילו מקצוע המלומד רק עושה שימוש באבקות שריפה ומרקחות שונות, לא קסמים של ממש. אחרי הכל, רק גאנדלף, אלרונד וישויות רבות עוצמה כמותם מסוגלים לעשות שימוש בקסם. גם חפצי קסם רבי עוצמה לא תמצאו בכל עבר – אבל אולי תאספו כמה תכשיטים אלפיים, גרזן גמדי איכותי או כובע הוביטי יוצא דופן.

חפצים אלו נותנים תוספים כמצופה, אך הם עומדים בקו התפר שבין קסומים ממש (כנהוג ברוב המשחקים מרובי המשתתפים) לבין סתם עבודת איכות מצוינת. בדרגות הגבוהות, כמובן, ניתן למצוא גם כלי נשק מהעידנים הקודמים, ועוד כאלו שהיו גורמים ללהב המפורסם "עוקץ" לעמוד בבושה בצד.

באופן דומה, בשר הטבעות מוות הוא עניין רציני ולכן לא יתכן שדמויות שחקן ימותו על ימין ועל שמאל. לכן אינכם מתים כאשר מד החיים נופל לאפס, אלא רק "מובסים", ונמלטים בחזרה לנקודה מוכרת קרובה, סטייל בתי הקברות של WoW, כדי להשתקם. למעשה, גם אין לכם מד חיים, אלא מורל. זהו רעיון מצוין בעיני: הדמות מאבדת את המורל ככל שהיא נפגעת, עד אשר היא נתקפת בהלה ומאבדת את הרצון להילחם ואז – מובסת. כך גם ניתן להסביר כיצד הטרובדור משרת כמקצוע הכוהן של LotRO: שיריו הנהדרים מפיחים בחבריו מוראל מחודש, כך שהם יכולים להמשיך ולהילחם עוד זמן רב. אלגנטי ואווירתי.

פתרונות שכאלו מופיעים במקומות רבים נוספים במשחק. לדוגמא, המעבר המהיר בין אזורים מתרחש על גב סוסים מהירים הדוהרים – כמעט טסים, האמת – על פני הדרכים הראשיות. במקום Hearthstone שמשגרת את השחקן לפונדק אותו הגדיר כביתו, יש לך מפה המובילה לנקודת הציון האחרונה שסימנת עליה. "תקווה", "יעוד" ו-"גורל" הם תכונות של ממש, לא פחות מזריזות או כוח, והן משפיעות על נתוני הדמות. תגבורים לטווח ארוך, המוכרים בשם Buffs, מגיעים למשל בצורת מגילות המכילות טקסטים עתיקים מהעידן הקודם ונותנות עצות כיצד להילחם טוב יותר או לזקק יותר עפרת נחושת מהאדמה.

תיאורי הקווסטים מלאים בטקסט איכותי, ושווה לקרוא אותם ולא סתם ללחוץ על אישור. מערכת ה-Deeds מתגמלת את השחקן על חקר העולם וביצוע מעשים שונים, והאפשרות להעניק לעצמך תארים שונים לפי ה-Deeds שסיימת נותנת תחושה שיש לך דמות מגניבה במיוחד. לבסוף, יש במשחק גם מערכת נגינה בילט-אין, שמאפשרת לכל שחקן לנגן באופן מלא על מגוון כלים, פשוט בשביל הכיף.

עוד ב-Vgames: הורידו עכשיו סרטונים מהמשחק מהכספת

הממשק מכביד, השחקנים בסדר

אבל לא הכל מושלם בארץ התיכונה, וגורמים רבים מעכירים על השאיפה לאווירה מושלמת. הבולט ביותר הוא כמובן השחקנים עצמם: אין כמו גמד מקפץ שנופל מהקומה הגבוהה ורץ על פניך דרך NPC (דמות ללא שחקן), בשביל לשבור מיד את השהיית הספק. עם זאת, צעקות באנגלית קלוקלת בערוצי הדיבור נדירות למדי, ומניסיון עם מספר קבוצות, נראה שאחוז יפה של שחקני LotRO הם קבוצה נחמדה של חבר'ה, שפשוט רוצים לחוות את הארץ התיכונה ממקור ראשון. עדיין, זה לא מונע מהם לקפוץ כל הזמן.

בעיה נוספת היא הממשק המכביד. המפתחים למדו קצת מאז D&D Online, אבל לא מספיק. 15 שורות טקסט בשביל לתאר כלי נשק זה הרבה יותר מדי, מקשה למצוא את הנתון הבודד שמעניין אותי, ומזכיר לי מעבר לכל ספק שזהו בעצם משחק מחשב. האייקונים קטנים מדי, האנימציות שלהם לא מוצלחות, ועד הטלאי האחרון היה קשה אפילו לדעת כמה נזק אני בעצם עושה. טלאי 1.2 היה צעד בכיוון הנכון מבחינת הממשק, נקווה שהשיפור ימשיך.

לבסוף, המנגינה של המשחק קצת אנמית, וגם לא מתאימה את עצמה לאופי המשחק. צעקות הקרב הגמדיות שלי נשמעות על רקע צלילים שהיו מתאימים לישיבה מסביב לאח חמים בפונדק הפוני המדלג, לא באמצע נקיקים שורצי עכבישים בעמק תורין.

בחר לך מקצוע

מקצועות המלאכה הם חלק די משמעותי ב-LotRO, והם גם יוצאי דופן מהנהוג במשחקים אחרים. במקום לבחור מקצוע מלאכה או שניים, אתה בוחר לדמותך עיסוק שלם – היסטוריון, חוואי, יערן, וכן הלאה. כל עיסוק הוא בעצם שלושה מקצועות מלאכה מחוברים ביחד, באופן כזה שהם לאו דווקא משרתים אחד את השני. קראתם נכון: חרש הנשקים, שיודע לאסוף מתכות ולהכין מהן כלי נשק, לא מסוגל לאסוף עצים איכותיים, אבל יודע לעבד גם אותם לכלי נשק. היערן יודע לגדל ירקות ועשבים, אבל אין לו מושג מה עושים איתם, והוא דווקא מוכשר באיסוף עצים ועיבודם.

המטרה היא לגרום לכך שכל עיסוק יזדקק לעזרתם של עיסוקים אחרים, ובכך לפתח את הכלכלה. זה קצת מתסכל לעיתים, אבל מעודד שיתוף פעולה ובאופן מוזר, גם מכניס לאווירה של חיים מדומים בארץ התיכונה. יש תגמול ראוי אפילו למי שמוכן להשקיע מזמנו ומאמציו כדי להפוך לחקלאי מוצלח או טבח איכותי (אם כי שחקנים רבים מתלוננים שמלאכת הבישול אינה מוצלחת מספיק בינתיים). נכון לעכשיו מחזור הכספים במשחק עדיין לא מאוזן, בעיקר בגלל המחירים הבלתי סבירים בעליל שמציעים המוכרים ב-Auction House, אבל בתוך כמה שבועות זה בוודאי יסתדר.

הדרגות הגבוהות

לאחר שהגעת לדרגה 25 לערך, רוב העניינים שדוברו עד כה הופכים למשמעותיים פחות. המשחק משנה מעט טון וגוון, ועוסק בהרפתקאות אמיצות באזורים הפראיים והמסוכנים של הארץ התיכונה, כלומר רובם. המאפיין הבולט ביותר בדרגות האלו הוא הקווסט העלילתי – במרכז המשחק עומדת סדרת קווסטים אדירה, שמלווה את השחקן כבר מדרגה 1 וחושפת סיפור בקנה מידה אפי, המחולק לתשעה "פרקים". החל מדרגה 15-20 בערך מתמזגים הסיפורים של הגזעים השונים לכדי סיפור אחד, הלוקח את השחקן לכל האזורים הקיימים. במסגרת העלילה הזו ישנו גם מגוון רב להפתיע של קטעי Instance, עלילות קטנות ומתוסרטות מראש המיועדות לחבורות מאורגנות. עיקרי ההתרחשויות קורים במהלך הקטעים האלו.

מדובר לא רק בצ'ופר, אלא במניע עיקרי להמשך ההתקדמות במשחק, תגמול של ממש לשחקן שהשקיע מזמנו ומאמציו בעליה בדרגות. השחקן גם יתערב במהלך העלילה המוכרת של סיפורי שר הטבעות, יפגוש דמויות רבות עוצמה ויתמודד

מול כוחותיו של סאורון במלוא עוצמתם. העלילה האפית המתמשכת היא אחת הנקודות הבולטות ביותר לטובה במשחק - כל הכבוד על הרעיון והביצוע.

מאחר וה-Monster Play אינו חלק מרכזי מהמשחק, אסקר אותו בקצרה: זהו מוטיב ה-PVP היחיד במשחק, שמאפשר לשחקן לגלם מפלצת כלשהי וגם "להעלות אותה בדרגות" בערך, ולהשלים איתה קווסטים שונים. זה נחמד וקצת מגניב, אבל משמש בעיקר כהסחה או הפוגה מהמשחק העיקרי, ומרגיש קצת כמו ילד סורר שהודבק מהצד.

עוד ב-Vgames: בקרוב - Tabula Rasa

דרוש: כרטיס מסך יקר 

בוודאי כבר הבנתם שאני חלוק בדעותי על רוב מאפייני המשחק, אך מעל כולם בולטת הגרפיקה. היא מרשימה ללא ספק, אך רק עם כרטיס מסך עוצמתי מספיק. ללא כרטיס שכזה, היא נראית אפילו קצת מכוערת: טקסטורות מעורפלות, הרים זוויתיים, קו ראייה של חצי קילומטר וקרטועים חוזרים ונשנים אינם עומדים בקנה אחד עם תיאורי הנוף המפורסמים של טולקין.

הגרפיקה גם משתדלת להיות אווירתית ולתת תחושה מציאותית, אך במחיר של צבעי אפור וחום - כי מה לעשות שרוב העולם הוא אפור וחום – ושל ציוד לא מעניין במיוחד למראה. כאן לא תמצאו גרזני ענק עשויים קריסטל זוהרים באדום, אך מצד שני, בתוך מסגרת ההשוואה של כלי הנשק שבמשחק, מי שיתאים קצת את הסטנדרטים והציפיות יהיה מרוצה גם מגרזן גמדי מעוצב עשוי מית'ריל שנוצץ באור השמש.

השורה התחתונה

אווירה, אווירה, אווירה – נראה שזוהי מילת המפתח בכתבה. ובצדק לטעמי, שכן רק ראוי לשפוט את Lord of the Rings Online באור האווירה. במובנים רבים המשחק מצליח לקיים אותה היטב, אך במובנים אחרים הוא פוגע בה. את האיזון המדויק לא הצליחו למצוא אנשי Turbine, וחבל, כי עם משחקיות ממכרת, גרפיקה מעניינת ומגוון שינויים קטנים וחשובים מהנוסחא ה-WoW-ית המוכרת, היעדר האיזון האווירתי הוא הסיבה העיקרית לכך שהמשחק לא זוכה לציון גבוה יותר.

הסיבה השנייה היא שזהו משחק אליטיסטי, שלא מוכן לקבל כל אחד. מספר פעמים בכתבה התנתי את ההנאה מהמשחק באופיו של השחקן ובפשרות שהוא מוכן לקבל על עצמו. מבחינתי, כשחקן מתפשר וחובב טולקין, זה בסדר גמור – אבל בהסתכלות רחבה, יש כאן אולי בעיה. בואו נסכם במילים אלו: אם אתם חובבי שר הטבעות, ואינכם מצפים לשחק את אראגורן עצמו בגרסת הסרט המוכרת, אזי LotRO הוא אחד המשחקים המהנים שצא לכם לשחק בהם בזמן הקרוב ומבחינתכם נתתי לו 93.

עוד ב-Vgames: מחשבות נוספות ואישיות אודות LotRO, בבלוג