ויכוח בעזרת השם

הרב אברהם יוסף, הרב הראשי של חולון, קבע כי אין לקרוא לאדם בשם של רשע כדוגמת נמרוד או הרצל. הרב יוסף נשאל לגבי עניין אחר הקשור בשמות, ועל הדרך, בהערת אגב ולצורך הדוגמה, הוא שירבב את ההערה הזו.

יש חרדים רבים שרכשו את הרטוריקה ואת עולם הידע הכללי שלהם בבתי הספר החרדים, ואת הנימוסים שלהם ב"יתד נאמן". זו וכחנות שמבוססת על אפס ידע. בשבילם הרצל הוא מומר ובן גוריון גזז פיאות של תימנים. זה הכל. לדידם כל מי שאיננו כמותם הוא ספק-רשע או רשע בלי ספק. נמרוד, זמרי ואולי עומרי הם אכן שמות תנ"כיים שיהודים שומרי מצוות לא נהגו לקרוא בגלל הרקורד המפוקפק שלהם, אבל הרצל זו תוספת עדכנית לצורכי קינטור. יש עוד כמה שמות של לא מומלצים, אבל זו רשימה המבטאת את הרתיעה של המסורת היהודית מפני הרשעים, ולא את המסורת החרדית הנרתעת מכל העולם. (שלא לדבר על כך שהחרדים של היום גם לא נוהגים לקרוא לילדיהם, כן ירבו, גם בשמות נחמדים כמו אביב, שי, רונן וצוריאל מחשש להיחשד בחילוניות או בציונות-דתית.)

קטונתי מלהתקוטט עם הרב יוסף שליט"א בענייני הלכה, וגדולתי מלהתווכח עמו בענייני ציונות. הוויכוח עם התבטאויות שכאלה כלל איננו דתי והלכתי, אלא קשור דווקא לנימוסים והליכות. הרצל (בניגוד לבלעם, המן ועשיו) הוא שם מקובל למדי במקומותינו. בחולון לבדה, העיר שבה מכהן בקודש הרב יוסף, בדקתי ומצאתי לפחות עשרים יהודים בוגרים ששמם הוא הרצל. עוד מיליוני אנשים במדינת הציונים מוקירים את בנימין זאב הרצל ואת פועלו וחזונו. מדוע להעליב אותם רק בשביל להחניף לשומעים? ומי כבר בכלל מעניק כיום לבנו את השם הרצל, או בן גוריון או מונטיפיורי, למען השם?

אבל אצל רבנים חרדיים לגלוג על הציונות הוא חלק מהטקסט המקובל. הרב יוסף ציין את השם הרצל כשם של רשע, לא כי זו ההלכה, אלא כדי לקרוץ על הדרך לשומעיו החרדים שהוא בסדר, שלא יחשבו שבגלל שהוא עובד מדינה, הוא נהיה כבר אחד מההם. הרב יוסף, המבדיל בין קודש לחולון, משתתף בתוקף תפקידו בטקסים עירוניים ולאומיים ושם הוא עוטה על פניו ארשת ממלכתית כראוי למעמד. יש להניח שהוא נתמנה לתפקידו גם בשל אי-אלו קשרים משפחתיים ולא רק בשל גדלותו בתורה. אבל כשהוא מדבר ברדיו חרדי, לאוזניים של אנשים שדעתם חשובה לו יותר מדעתם של חילונים ועמי ארצות, הוא מתחנף אליהם באמצעות ה"פסיקה" והאיזכור הפוגעני על הרצל.

זו נטייה מוכרת אצל חרדים, כולל בכירים ביותר. הם מתחככים עם החברה החילונית ואפילו קצת נהנים להיות חלק מהעולם שבחוץ. אבל כשהם מתבטאים בבימה חרדית הם מתחזים לאנשי נטורי-קרתא. להסיר מעצמם את החשד שהם נהיו חלילה חלק מהממסד הציוני. זה קורה לדיינים ולדיינים-לשעבר, לרבני ערים לשרים ולשאר מקבלי משכורת מהמדינה הציונית. עושים מעשה פינחס ומקבלים שכר כזמרי.

הייתי שמח פעם להיווכח במחזה הפוך: תהיו חרדים בהליכותיכם עם החילונים, ובבואכם בקרב בני עדתכם החרדית תאמרו משפטים כמו: "צריך לראות גם את הדברים החיוביים שיש בציונות" ו"יש להעריך כמה תכונות אצל החילוניים". רעיון?!

לא צדיקותו של הרצל עומדת אפוא למבחן, וגם לא אם זה שם ראוי לשמו או לא. השאלה האמיתית היא מה קורה כשרב מכובד נקרא על שמו של אברהם אבינו, ולא נוהג ללכת בדרכיו.