פרידריך ניטשה אמר פעם, שכל עיקרה של תגלית הוא המקרה, אלא שאותו המקרה אינו מזדמן לרוב הבני האדם. רצה הגורל, ולעם היהודי מזדמנים לא אחת מקרים כאלו, שבהם המוח היהודי מוליד יצירות, תגליות וחידושים. אלא שהמוח היהודי הערמומי ממציא גם מגוון מכובד של תחמונים, תחכומים וזיופים. מצב זה גרם לכך שלישראל שמור זה מכבר מקום (ולא של כבוד) בפנתיאון המדינות המפרות זכויות יוצרים.
רשת האינטרנט רק החמירה את המצב. הרשת מקשה במיוחד על אבירי זכויות היוצרים, שכן היא יוצרת קלות כמעט בלתי נסבלת בהעתקת תמונה, טקסט או עיצוב.
למרבה הצער, המחוקק בישראל טרם חוקק את חוק זכויות היוצרים החדש, מה שאומר שפסקי הדין שעוסקים בשאלת הפרת זכויות יוצרים מסתמכים, כמו במקרים רבים, על חוק זכויות יוצרים הפרהיסטורי, שנחקק, תחזיקו חזק, בשנת 1911, כמו גם על פקודות זכות יוצרים הארכאית ועל אמנות וצווים שונים.
מאחר שההגדרה בחוק ל"זכות יוצרים" אינה משכנעת ואינה ממצה, כשנדונה תביעה שעניינה הפרת זכות יוצרים, בוחנים בתי המשפט, ראשית, האם אכן מדובר בזכות יוצרים הזכאית להגנה. רק לאחר שמתברר שאכן הופרה זכות כזו, ניגש בית המשפט לבחון האם ראוי להימנע מהטלת קנס ומענישת המפר, שכן השימוש היה "שימוש הוגן", כלומר כזה שנועד, למשל, לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה או תמצית עיתונאית.
בחודש מרץ האחרון דן בית משפט השלום בחיפה בתביעה שהגישו מתכנני אתר אינטרנט כנגד חברות, שהעתיקו, כך נטען, את עיצוב האתר שלהם, את קוד התוכנה, את צורת האתר ואת מבנהו. אחת מטענות ההגנה של הנתבעים היתה, שהשימוש באלמנטים ויסודות צורניים אלה, הינו חזון נפרץ ברשת האינטרנט, ואינו ייחודיים לתובעים.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק פיצוי של 20,000 ש"ח לתובעים בתוספת הוצאות משפט. בקביעתו התבסס בית המשפט על כך שבשני האתרים - של התובעים ושל אחד הנתבעים - צבע האתר היה זהה לחלוטין, דף האינטרנט חולק ל-3 עמודות, ו-10 לשוניות, ועל כך שאופן חלוקתן על גבי הדף, צבע הכיתוב על הלשוניות, והיבטי עיצוב נוספים היו זהים. בנוסף לכך, קיבל בית המשפט את הטענה, כי הועתקו טקסטים מהאתר של התובעים.
לאחר בחינת האלמנטים הצורניים והטקסטואליים, קבע בית המשפט, כי יש לראות באלמנטים אלו כ"יצירה מקורית" המוגנת על ידי חוק זכות יוצרים, זאת בייחוד כשהתובעים, מומחים בתכנון אתרי אינטרנט, העידו, כי השקיעו עמל רב בתכנון ובעיצוב האתרים.
אם אתם סבורים שעיצוב אתר חייב להיות מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחוקק, מה תאמרו על מתכון משובח? האם גם הוא נהנה מהגנת חוק זכויות יוצרים? האם גם האתר המארח נושא באחריות בגין העתקת מתכון כזה? בתחילת חודש מאי התחבט בית משפט השלום בתל-אביב יפו בשאלות אלו. המדובר היה בתביעה שהגיש מגזין גסטרונומי
נגד רשת החינוך אורט ישראל, וכן בתביעה שכנגד שהגישה אורט נגד אותו מגזין בגין הפרת זכויות יוצרים, שנדונה במסגרת אותו תיק.
המגזין טען, שלאתר האוכל של אורט הועתקה כתבה שעניינה מתכון מנצח לעוגת גבינה, וכן הועתקו מתכונים לפורום האוכל של אורט (פורום שהינו פתוח לציבור ללא תשלום). המגזין טען גם, שהועתקו מתכונים מאתר האינטרנט שלו - אתר שחלקו בתשלום.
מנגד, תבעה אורט את המגזין על העתקת "יצירות" שכותרתן "בייגלה ערבי" וכן "עוגת גבינה עם הוראות אפיה מדויקות".
בית המשפט דחה את שתי התביעות. ראשית, פסק בית המשפט, כי כאשר בעל האתר לא ידע על הפרת זכויות היוצרים, וכאשר נודע לו על כך, הסיר מיד את הפרסום, אין להטיל עליו אחריות בגין אותה הפרה. זאת משום שאין זה צודק לחייב בעל אתר, שמפורסמים בו פורומים, לבדוק כל הודעה והודעה. דרישה כזאת תהווה פגיעה באינטרס הציבורי של פתיחת אתרים לתגובות של משתמשים, ובייחוד נכון הדבר באתרים "חינמיים", המפעילים פורומים, כמו זה של אורט.
ביחס לשאלה האם מתכון ייחשב כ"יצירה ספרותית" או "אמנותית" ויזכה להגנת החוק, פסק בית המשפט, כי רק כשיוכח, כי המדובר בעיצוב גרפי מסוים או בחדשנות ברורה, כמו הוראות אפייה ייחודיות, יזכה המתכון להגנת החוק.
ביחס למקרים שנדונו לפניו, פסק בית המשפט כי בחלק מ"ההעתקות" ניתן קרדיט מלא לכותבים ולמקור, במתכונים אחרים - לא היה כל ייחוד, ב"העתקות אחרות" - היה מדובר בציטוטים חלקיים בלבד מהמקור, שאינם יכולים להוות תחליף לקריאת המתכונים המקוריים עצמם, ובמקרה נוסף - היה מדובר בציטוט ששימש גולשת לצורך הבעת ביקורת על מתכון שפורסם במגזין.
ניטשה אולי אינו מתהפך כעת בקברו, אבל ללא ספק כמה שפים מחפשים כעת לרקוח מתכון מנצח להגנה על יצירותיהם.
עו"ד שלומי וינברג עוסק בליטיגציה אזרחית-מסחרית.
הכתבה פורסמה במקור בגיליון יוני של PC Magazine. לחצו כאן
לרכישת מנוי במחיר הכרות. לאתר הבית של PC Magazine
.
