בעד ונגד: גולשים כבדים ישלמו יותר

הגולשים הכבדים אשמים / עידן כרמלי

בימים מסוימים, בשעות הערב במיוחד, האינטרנט גורם לי להתגעגע לימי החיוג. האתרים עולים באיטיות מרתיחה ושום דבר לא זז. וזה רק ה-Download. על Upload בואו לא נתחיל לדבר בכלל. רק נאמר שבכל פעם שאני שוקל להתקין שוב את ה-Unreal Tournament הוותיק שלי אני חושב על השרתים שיעיפו אותי כמו טיל בגלל הפינג האיטי ויוצא לי כל החשק.

אז אפשר להאשים את הספקית, ובמידה רבה של צדק. המהירות המובטחת היא לא המהירות המתקבלת. בנוסף, בכבלים, רוחב הפס נחלק בין משתמשי הקצה שמחוברים דרך אותה יחידה אזורית, מה שמגביל אותו בעיקר בעיתות שימוש

 מוגבר כמו ערבים.

אבל יש עוד גורם שאחראי לבעיות רוחב הפס, ואלה המשתמשים הכבדים. אלה שה-Bittorrent וה-eMule שלהם פתוחים 24 שעות ביממה והם מורידים ומעלים ג’יגות שלסרטים ומוזיקה מדי יום. המשתמשים האלה, שמשלמים כמוני עבור אותה

החבילה, חונקים את הפס הרחב ופוגמים בחווית השירות שלי ושל רבים כמוני.

חשוב להבין שכשאומרים פס רחב מתכוונים למשאב מוגבל, ודאי בארצנו הקטנה שכבר שנים מרגילה את אזרחיה למהירויות עלובות ביחס למקובל במקומות רבים אחרים בעולם.

עוד חשוב להבין שאני לא מדבר על משתמשים מזדמנים, כמוני אפילו, שמורידים סרט או שניים שלושה פרקים מסדרה בשבוע באחת מרשתות שיתוף הקבצים, אלא על משתמשים כבדים שמייצרים תנועה על הרשת בנפח של כמה גיגה בייט ביום.

יש חברות, בארץ ובעולם, המגבילות את המשתמשים הכבדים הללו. אחת מהן היא Virgin שהודיעה לאחרונה למשתמשיה על צעדים שיינקטו להגביל את רוחב הפס של 5% מהמשתמשים הנחשבים כבדים. Virgin מציינת במפורש את ההשפעה השלילית של המשתמשים הללו על חווית השירות של יתר 95% הלקוחות. אני לא רואה בכך שום פסול, במיוחד לא

כשהדבר נעשה באופן כה גלוי וברור ולא בהסתר. להיפך, אני רואה זאת כחובתה של ספקית האינטרנט שלי לעשות את כל שביכולתה על מנת להבטיח לי חווית שימוש אופטימלית, גם על חשבון אחוז זניח מהלקוחות שלה.

יש פתרון פשוט לדעתי, והוא תמחור שייקח בחשבון מקרי קצה של שימוש. בסלולר בעולם כבר עושים את זה, באמצעות מה שנקרא (בציניות מסוימת) fair usage guidelines. חברת הסלולר מספקת לי נפח תעבורה מסוים לגלישה באינטרנט דרך הרשת שלה עבור סכום קבוע, ומגדירה במספר תנאים מה מותר ומהאסור לי לעשות בו. יש חברות שלוקחות את זה לקיצוניות, כמו Vodafone בריטניה, שמנטרלת יכולות VoIP בדגמים מסוימים של מכשירים שהיא מוכרת, כמו Nokia N95.

אולי כדאי שגם ספקיות הגישה לרשת, כמו ש-Virgin עושה, יגדירו תנאים מגבילים לשימוש קיצוני במשאבי הרשת. כמובן

שיש צורך ברגישות רבה ובהמנעות מפגיעה בכלל הלקוחות, וזהו צעד שעלול לא להתקבל בהבנה אצל כולם. אבל פועלת כאן כלכלה בסיסית של מאבק על משאבים מוגבלים (רוחב הפס) וראוי שמדיניות התמחור תשקף את הפקטורים שפועלים בכלכלה הזאת.

חשוב לי לציין שכל הדיון הזה עושה הנחה מאוד גדולה לספקיות הגישה שלנו. לחברות התקשורת יש כנראה מספיק פס רחב לספק לנו, אלא שהן מונעות משיקולים ציניים של עידוד ההמשכיות של אותה כלכלת מחסור. יוצא שאין להן ממש מניע להציע לנו מהירויות גלישה גדולות הרבה יותר. את ההצעה למעלה אני מעלה לא כהצעה הטובה ביותר למצב הקיים, אלא כרע במיעוטו. אם כבר מזלזלים בצרכים האמיתיים שלנו - אז לפחות כדאי לווסת את הפגיעה ולשפר את הקיים עבור רוב המשתמשים.

המאמר פורסם במקור בבלוג "אנקדוטות "

ספקיות האינטרנט אשמות / אדר שלו

כאשר פס ההתקדמות של ההורדה זוחל באיטיות, וחמש הדקות שנותרו לסוף ההורדה מתארכות ל-20 דווקא בשניות האחרונות של ההורדה, נוח להפנות אצבע מאשימה כלפי משתפי הקבצים, אותם שועלי Bittorrent ו-eMule,

המורידים סדרות וסרטים בפרק זמן העולה לעתים על משך חייו של אדם ממוצע.

אי אפשר להתכחש לעובדות. אמנם, ספקית האינטרנט האירופית Virgin קבעה כי 5% מהמשתמשים מאטים את החיבור של 95% האחרים, וגם אם אין סטטיסטיקות מישראל – אפשר להניח שגם כאן המצב דומה. הפס רחב אינו אינסופי, הוא צר מלהכיל את כולם.

אבל המורידים הקלים כורתים את הענף הבין כה וכה דק שהם יושבים עליו. ברגע שהמורידים הכבדים יתחילו לשלם לפי התעבורה שלהם, הספקיות יגבילו גם את ה-upload לפי צריכה. ותיקי משתפי הקבצים יספרו כל קילובייט ויפסיקו להשאיר את ה-eMule פתוח למשך הלילה, לשם שמיים, ואז לך תשיג ברשתות שיתוף הקבצים תכנים ישראליים בקצב הורדה סביר.

נניח שהפיראט הקל ישלם 50 במקום 70 שקלים בחודש עבור החיבור המהיר שלו – הוא לא יתעשר מזה, אבל הוא יצטרך לחכות יותר זמן עד שהקובץ שרצה יהיה בידיו. התפישה לפיה כל אחד ישלם על רוחב הפס שלו בלבד היא קפיטליסטית במהותה, וסותרת את המודל הסוציאליסטי של שיתוף הקבצים. אם כל אחד ישלם כמה שקלים יותר, יהיה מספיק לכולם.

לדעתי, את האצבע המאשימה יש להפנות רק לחברות שמבטיחות לספק לנו אינטרנט מהיר בקצבים מסוימים ולא מקיימות (גם אם הן דואגות להתגונן ולציין באותיות של טל ומטר כי גודל החבילה הוא "עד 2.5 מגה ביט"), ולא כלפי הגולשים האחרים, שאכן מנצלים את השירות הזה עד תומו.

הורדת סרטים, סדרות ותוכנות ברשתות שיתוף קבצים היא הסיבה העיקרית לשידרוג רוחב הפס, לצד משחקי אונליין (לראייה, הקמפיין של בזק לאינטרנט מהיר הציע לשדרג את החיבור כדי להוריד סרטים).

חברות תקשורת שמאיימות לנתק גולשים שזה השימוש העיקרי שלהם באינטרנט - מיתממות. כאשר Virgin טוענת כי משתפי הקבצים גורמים לפקקי תנועה מקוונים, היא מסירה מעצמה את האחריות על רוחב הפס בלתי-מספיק שלה.

גם בארץ, הבעיה האמיתית היא לא הגולשים הכבדים, אלא התשתיות של הספקיות ורוחב הפס הדל לחו"ל. מן הראוי שחברה שמספקת שירותי אינטרנט תהיה כבר ערוכה לשיתוף הקבצים, בהתחשב בעובדה שזו לא תופעה שהתחילה אתמול או שלשום.

אם נעצור ונחשוב לרגע, נבין שעלות החיבור לאינטרנט בישראל אינה גבוהה מדי, וממשיכה לרדת בהדרגה, ביחס הפוך לעלייה במהירות החיבור. בנוסף, לגולשים הקלים אין על מה להתלונן – חבילות שתגמלות אותם הושקו בעבר ולא זכו להסתערות. 013 ברק ניסתה להציע חבילות גלישה מהירות לגולשים קלים, בקצב של 5 מגהבייט, הכוללת הורדת תכנים בנפח מרבי של 2 גיגה בייט (השווה לשלושה סרטים בערך) לחודש. כנראה שלא היו יותר מדי קופצים, כי החבילה הזו בוטלה.

מסכימים עם עידן? חושבים שראוי לגבות יותר מגולשים שצורכים יותר פס? הגיבו "בעד". חושבים שהצדק עם אדר ומתנגדים לגבייה על פי רוחב פס? לחצו על תגובה בטור ה"נגד"