תל אביב: המים, השמים ומה שביניהם
בכתבה השלישית בסדרה לוכדת עדשתו של דרור דוידמן את קווי העיר תל אביב יפו, מהשמים ועד לגובה פני הים, כולל מה שיש ביניהם. איך הטיילת השתנתה
כל מכריי כבר יודעים: מה שאני רואה בעיניים אני מביע בתמונות. גם את תל אביב, מקום מגורי בשנים האחרונות, קל לי יותר להגיש בצורה זו מאשר במילים.
תל אביב בעייני היא מקום בלתי נדלה לצילום. למרות שהיא אינה עיר יפהפיה במובן הארכיטקטוני למשל, היא משלבת בין החדש לישן, בין הים לבין האורבניות ובין המים לשמיים. בכתבה זו אנסה לתאר באמצעות עדשתי את היופי שאני מוצא בעיר המיוחדת הזאת.
התמונה הראשונה היא אחת האהובות עלי; מראה כיצד יכולים כביש רטוב ומבנה ישן באזור הטיילת ומגדל האופרה להפוך למשהו אחר, שונה לגמרי
תמונה זו צולמה בחוף פרישמן בעת סערה. העננים שנסגרים מביאים איתם את החורף, ובפינה ניצבת סוכת המציל, זכר לקיץ. האם ביום חם כזה הופך הזיכרון לגעגוע?
יום אביך במיוחד באביב האחרון, שגרם להבהרת התמונה. התחתית של המצלמה נושקת למים שנקוו בשלולית יום קודם לכן
לפני שנחזור לים ולשמיים נסתכל על מה שביניהם, או לפחות כמעט - מגובה פני הים וכמעט עד השמיים. באמצעות העדשה אנו רואים את המיזוג בין שניים מבין המגדלים של עזריאלי
בחופים הדרומיים של תל אביב יש אגמון קטן באמצע החוף שמתנקז אל הים. בזמן שחיכיתי להשתקפות טובה, השגיח בי הכלב ובא לשאול למעשיי
התמונה צולמה בחמש בבוקר. בדמיוני ראיתי את שני הכיסאות מביטים אל האופק, המים זרמו ברכות והעננים נעמדו אל מול חוף פרישמן
כמו קודמתה, גם תמונה זו צולמה בשעה מיוחדת, שעת השקיעה. תל אביב מתבוננת אל יפו דרך הסלעים. חדי העין יבחינו משמאל לדייג הימני בגל שמתנפץ אל הסלעים
בין הספורטק לבבלי. בכתבה הראשונה ראינו את הירקון באינפרא אדום. הפעם אנו רואים אותו בחשיפה ארוכה בשעת לילה
* התמונות משקפות את נקודת ראותו של הצלם וחלקן עברו עריכה
- הפרקים הקודמים: ישראל באינפרה אדום, נישא על כנפי הדמיון; בשבוע הבא - כנסיות בירושלים
- לאתר של דרור דוידמן - ישראל מבעד לעדשה
לפנייה לכתב/ת 
