עוד בטרם היו הונגרים בהונגריה, חיו להם בהרי באקוניי שבמערב המדינה שני שבטים. מספרים כי יום אחד הסתכסכו ראשי המשפחות. הסכסוך היה קשה עד אשר אפילו הנשים שנזעקו להשכין ביניהם שלום לא הצליחו להפריד בין הנצים, שהרגו זה את זה. כשהבחינו הנשים באהוביהן המתים, פרצו בבכי מר. שלושה ימים ושלושה לילות הזילו את דמעותיהן עד שאלה נקוו והיו לאגם.
חלפו 100 שנה ולמקום הגיע אביר יפה תואר. סוסו של האביר, בלטון שמו, היה צמא מאוד וניגש אל האגם כדי לשתות. כל כך מיהר אל עבר המים התכולים, עד שהחליק, נפל לתוכם וטבע. כשהאביר הבחין במתרחש הצטער צער גדול. לזכר סוסו האהוב קרא לאגם בלטון (Balaton) – ומכאן שמו עד היום.
הקיץ ההונגרי חם. חם מאוד. הטמפרטורות נושקות ל-30 מעלות - ולפעמים אף מנופפות להן לשלום - מתרחקות ומטפסות מעלה-מעלה. אז מוצאים המדיארים מפלט לחופי האגם רחב הידיים – הגדול ביותר בלב אירופה – המכונה "הים של הונגריה". הוא לובש חג – וכולם מתפשטים.
סביב הבלטון נקודות חן רבות,
ולרבים מתושבי בודפשט בתי קייט בעיירות הציוריות שלגדותיו, שם הם נוהגים לבלות את חופשות סוף השבוע הלוהטות
של יולי-אוגוסט מתחת לעצי הדובדבן והמשמש, לאכול בלי הפסקה ולספר לילדים כיצד נולד האגם. כל אחד והסיפור שלו, הנה עוד אחד: פעם, לפני שנים רבות, חי בהרי באקוניי דרקון ענק בעל 24 ראשים, שאכל מדי יום לארוחת צהריים 24 נערות יפהפיות, שהגישו לו תושבי הכפר שבעמק. אם לא קיבל את מבוקשו, ירק לעבר בתיהם 24 שלהבות ושרף אותם. אלא שאז הגיע תורו של בלטון – אחד הגברים בכפר – להעניק למפלצת את אהובתו. "על גופתי", הכריז – וסירב לתחינותיהם של שכניו.
חלף לו יום, חלפו יומיים, גם שלושה. בטנה של המפלצת קרקרה בקול והיא החלה לעשות סימנים של מי שסבלנותה פוקעת: את ההרים החרידו 24 שאגות רמות, האדמה רעדה והעצים זעו. ביום ה-13 יצא הדרקון ו-24 ראשיו ממחבואו ומרוב זעם גירד בציפורניו החדות את האדמה עד שנפער בה מכתש עמוק. מים בקעו ממנו והיו לאגם גדול, שמימיו מילאו את העמק וגליו כמעט שטפו את הכפר.
בלטון, שחש כי כפרו ויושביו בסכנה, עטה את שריונו, נטל את חרבו ויצא אל עבר המפלצת כדי להכניעה. כשהבחין הדרקון הענק בגבר הצעיר שט לעברו על מימי האגם פרץ בצחוק רועם: "אני אוכל אותך" – נהם, והטיח לעברו 24 לשונות רוחשות.
היה זה מאבק איתנים. את ראשיה של המפלצת אמנם כרת בלטון הגיבור בזה אחר זה תוך שהם נופלים ברעש גדול אל המים, אך הדרקון המשיך כל העת לירוק לעבר גופו של הגיבור רשפי אש וצרב את גופו. כשנשר הראש האחרון, התמוטט גם בלטון, נפל למים - ומת. לזכרו, קראו תושבי הכפר לאגם על שמו.
כשהעונות מתחלפות, לא רק בגדים מחליפים בבודפשט, אלא גם את התפריט היומי. כשקרני השמש ממיסות, אין ממש צורך בשומן שיגן מפני הקרה, והמנות המדיאריות עושות דיאטה. טוב, הן לפחות מנסות. למנה עיקרית של אמצע יום בוער אוהבים ההונגרים לאכול פפריקאש קרומפלי (Paprikás Krumpli), תבשיל תפוחי אדמה ברוטב פפריקה מעושן מקולבאס – קבנוס – נוטף עסיס.
את המעדן האדום מכינים מתפוחי האדמה של ראשית הקיץ, הצעירים, אלה שהקמטים טרם נחרשו בהם. ביום לוהט, מבשלים ההונגרים בחוץ ובתוך הבוגראץ' - סיר הברזל המסורתי - התלוי מעל המדורה. על גדות הבלטון, תחת כיפת השמיים, בעוד הגברים העירומים למחצה מאדימים בצל השמש, תופסים תפוחי האדמה שבקלחת הרותחת צבע משלהם.
סבתא ננה אמנם הסתפקה בכיריים ובסירים מתוצרת כחול-לבן, אבל את טעמו של הפפריקאש קרומפלי שבישלה כך באמצע השרב - "האמסין" כלשונה - אי אפשר לשכוח. קוביות של תפוחי אדמה מדויקות בגודלן, רכות לנגיסה, שוחות ברוטב הפלפלים הארגמני. לאחר שספגנו אותו בלבן-הרך של הלחם, שהגישה ליד, וניקינו בעזרת הפרוסה את הצלחת – כי מי צריך מדיח כלים? – חזר אלינו השיזוף שדהה בחום היוקד והסמקנו מהנאה.
המרכיבים (ל-4 מנות):
1 ק"ג תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לקוביות
1 בצל קצוץ לקוביות
2 כפות שמן או בייקון לטיגון
1 פלפל פרוס לטבעות
1 עגבנייה קלופה וחתוכה לקוביות
1/4 ק"ג קבנוס חתוך לעיגולים ו/או 2 נקניקיות פרוסות לעיגולים
1 כף שטוחה פפריקה מתוקה
מלח לפי הטעם
אופן ההכנה:
- מזהיבים את הבצל בשמן או בפיסות הבייקון. מסירים מעל האש ומתבלים בפפריקה.
- מוסיפים מעט מים, פלפל, עגבנייה ומלח – לפי הטעם – ומאדים על אש קטנה במשך כחצי שעה תוך הוספת מים לפי הצורך.
- מוסיפים את תפוחי האדמה, מכסים במים, ומבשלים תחת מכסה עד שהם מתרככים.
- מוסיפים את הנקניקים, ומבשלים עוד כחמש דקות.
הארה: יש המוסיפים גם כמה שיני שום כתושות ומתבלים בקמצוץ קימל טחון בעת הוספת הפלפל והעגבנייה לסיר. יש המכניסים מיורן או פלפל חריף. נוהגים אף להסמיך את התבשיל בגביע שמנת חמוצה שעורבבה עם כף קמח: את הבלילה בוחשים פנימה זמן קצר לפני תום הבישול ומאחדים על האש במשך כמה דקות עד שהוא הופך ורוד. בכל מקרה, ניתן להגיש לשולחן בלוויית שמנת חמוצה.
עופר ורדי הוא עיתונאי ואיש של אוכל, בעיקר מתוצרת הונגרית, שלא יודע לסגור את הפה. אפשר ליצור איתו קשר כאן.
