פרשת האי היווני: גרסת חסקין
הקיקלאדיים הם יעד אידיאלי לטיול של דילוגי איים. לכל אי יש אופי מיוחד משלו, אפשר להסתפק בהצצה חטופה או להקדיש שבועיים לכל אי, להתבודד או להתערבב. גילי חסקין מגיש את המדריך השלם, עכשיו צריך רק לבחור
איי יוון הם עולם בפני עצמו. אחדים מהאיים גדולים והרריים, אחרים אינם אלא צוקים זעירים, יש בהם קרובים ורחוקים. גם אם נוותר על מאות האיים הנטושים, ונחליט להתרכז רק באיים המיושבים (166 איים במספר), תידרשנה מספר שנים כדי לבקר בכולם.
מדלגים בין האיים
האיים הקיקלאדיים הם שילוב מנצח של ים כחול עמוק וצלול, מפרצים החודרים ליבשה, שמי תכלת בהירים, הרים חשופים, וכפרים בוהקים בלובנם. האיים ידועים בקרקעותיהם העניות, בנמליהם שוקקי החיים, ומעל לכל ב"ארכיטקטורה קיקלאדית" של בתי הקובייה שטוחי הגגות, המסוידים בלבן, ולהם משקופים ותריסי עץ הצבועים בכחול ולעתים באדום.
הארכיטקטורה הקיקלאדית הייתה לשם דבר (צילומים: גילי חסקין)
יושבי האיים ידועים בגאוותם הלאומית והאישית. באיים לחשה תמיד אש המרד כנגד השליטים הזרים. גם היום, לא תמיד מקבלים כאן כל תכתיב היוצא מאתונה - תכונה שלעתים באה לידי ביטוי בחוסר ליטוש ועידון, לפחות במה שנוגע לשירותי התיירות. על כל אלו מחפים כאמור החיוך, המוסיקה ושמחת החיים.
הקיקלאדיים הם יעד אידיאלי לטיול של דילוגי איים. לכל אי אופי מיוחד משלו. אפשר להסתפק בהצצה חטופה או להקדיש שבועיים לכל אי. בקיץ נושבות באיים רוחות המלטמי הצפוניות, משבים עזים העלולים לפגוע מעט בהנאה, ולכן מומלץ לצאת מהחוף בשעות הרוח "ולהיעלם" במבוכים הצפופים והמוגנים של הסמטאות, לאכול, להאזין לצלילי בוזוקי, להמתין לשוך הסערה, ולשוב לטבול במים.
באיזה אי לבחור? כמספר הנשאלים כך מספר התשובות, לפניכם דגם כמעט מייצג.
המקום לראות ולהיראות
מיקונוס הוא אי יפהפה ובו גבעות קרחות, בתים לבנים-לבנים על רקע כחול הים, סמטאות צרות ומפותלות, מדרכות הנשטפות דרך קבע ומעוטרות בדגמים לבנים. במיוחד מושכות את העין טחנות הרוח הניצבות על הגבעות, וכנסיות זעירות שגגותיהן זוהרים בצבעי כחול ואדום.
עבור אלפי התיירים הפוקדים את האי מדי קיץ, מיקונוס הוא האי בהא הידיעה. התגלות ממשית של החלום הים תיכוני: שמש, חופי זהב, מוסיקה, מזון משובח, וחופש ללא מעצורים. זהו האי המתוייר שבקיקלאדיים, המסוגנן והיקר שבהם. החיים באי מתחילים השכם בשעה 11:00 בבוקר, אך לא חדלים מלרעוש עד השעות הקטנות של הלילה ומומלץ להגיע לכאן דווקא בעיצומה של העונה, יחד עם יתר חברי חוג הסילון הבינלאומי.
בימי הביניים נוצר כאן מבוך אמיתי של סמטאות, שכל פסיעה בהן היא טיול בפני עצמו. מעקי עץ, ארובות, מדרגות לולייניות, חתולים מתפנקים בשמש ויונים הומות. דומה כי כל סמטה או כל מפרץ באי פקוקים באין ספור מפורסמים, יפים ויפות, נוצצים ונוצצות. נציגים מכל אומה, דת, גזע, מין וצבע, הבאים לכאן כדי לראות ולהיראות.
דלוס (Delos) כולו הוא אתר ארכיאולוגי חשוב ומרשים. לפי המיתולוגיה נולדו כאן האלים התאומים אפולו וארטמיס. לאחר הניצחון המפורסם על פרס, קבעו האתונאים את האי כמרכז האימפריה הימית שלהם.
דלוס הגיע לשיא פריחתו בתקופה הרומית. במאה השלישית לפנה"ס היה כאן נמל חופשי, מרכז מסחרי, ושוק עבדים אזורי, עד שחרב במאה הראשונה לפנה"ס. באי רובעי מגורים שלמים, חלקם משוחזרים, שהוקמו עבור סוחרים עשירים.
התגלות ממשית של החלום הים תיכוני
זהו המקום הטוב ביוון בו ניתן להתרשם, בנוסף לפעילות הקודש, גם מחיי היום יום של העת העתיקה. במקום מקדשים, שדרת אריות, גימנסיון ואיצטדיון. לנו כיהודים מזומנת הפתעה - על שפת הים ממש נמצאים שרידי בית כנסת, השמורים היטב. כאן התפללה קהילת הסוחרים היהודים של דלוס, כבר במאה הראשונה לפנה"ס.
תמנונים בגריל עם ראקי
נאכסוס הינו הגדול, ההררי, והפורה שבאיים הקיקלאדיים. השפעת התיירים עמומה יחסית, והוא בולט במאפייניו היוונים. כאשר נפלה קונסטנטינופוליס בידי התורכים (1204), חולקו נחלות האימפריה הביזנטית בין המנצחים. נאכסוס, כמו יתר האיים הקיקלאדיים, נפלה בידי הוונציאנים, שהוסיפו לה קורטוב איטלקי; עד היום נחלקת העיר בין הרובע היווני והרובע הוונציאני.
העיר נאכסוס, בניגוד לבירות אחרות, שומרת עדיין על אופייה המקומי. בבתי המרזח המקומיים מגישים תמנונים בגריל ומייצרים ראקי (אוזו ללא אניס), וקיטרון (ליקר לימון עם עלי אשכוליות). מרבית בתי המלון מרוכזים בפרבר הדרומי איוס יורגיס. סמוך לשדה התעופה נמצא האי הקטן פלטיה (Palatia), המחובר לנאכסוס ברצועת יבשה צרה, ואל מקדש אפולו הבלתי גמור.
החופים החוליים הנהדרים של האי נמצאים בפלאקה (Plaka) ומכונה "חוף הבתולה", ומפרץ פירגאקי (Pirgaki). מומלץ מאד לצאת לטיול רכוב בכביש החוצה את האי, מטפס בינות וילות וונציאניות חרבות ומשופצות אל העמק הירוק של כאלקי (Chalki), ולכפרים הציוריים החבויים בינות ליערות.
כיוס (Chios) הוא אחד האיים היוונים המעניינים ביותר. עד לפני מספר שנים נעלמה עובדה זו מעיני התיירים, אך כעת, טיסות השכר פוקדות לעתים גם אותו. לפי המסורת, כאן נולד, בשנת 800 לפנה"ס, המשורר העיוור הומרוס, מחבר האיליאדה והאודיסיאה.
למרות שהבירה כיוס, או בשמה המקומי קורה, איננה אטרקציה גדולה, האי עצמו מלא עניין: במנזר נאה מוני (Nea Moni) יש פסיפסים מהיפים ביוון וגולגלות של נזירים, שהצטברו במהלך השנים. החלק הצפוני הינו צחיח ומזכיר להפליא את נופי האיים הקיקלאדיים. נמליץ על הכפר ווליסוס (Volissos), ונמל הדייגים הציורי שבו, ובעיקר על התצפית הנשקפת מראש המצודה הגנואזית.
הכפר פירגי נחשב ליפה שבכפרי הדרום. הטיח על קירות הבתים והכנסיות מעוטר בדוגמאות גיאומטריות בצבעי שחור-לבן, בסגנון שמקורו באיטליה. סביב רחבת הכנסייה והכיכר המרכזית מתפתל סבך של סמטאות, שתענוג "ללכת לאיבוד" בו. מסטה (Mesta) משמר להפליא את אווירת ימי הביניים ולפני מספר שנים הפך למוזיאון חי, ורבים מבתיו הפכו למלונות משפחתיים.
רק נראה אפור ובלתי מזמין
טינוס הוא אי שונה מאד מהאיים האחרים. יווני ודתי מאד, אמנם ממוסחר אבל בסגנון שונה מהיתר. מרבית המבקרים בטינוס הינם צליינים מכל רחבי יוון, הנוהרים לכאן בעיקר בסופי שבוע, ודומה שכל תושבי האי מנסים לקלוע לטעמו של התייר האורתודוכסי המאמין. בטינוס מתברר שוב כי הדת יכולה להיות עסק מצוין לפריחה הכלכלית של האי.ליד הכנסייה הראשית שבעיר נמצא שוק הצליינים הגדול שבו ניתן לרכוש תשמישי קדושה למיניהם, או לפחות להתרשם מכדי חרס מזוגגים ומיני מוצרים שלא ייאמן שנמצא להם קונה. במקום מוצב פסל הבתולה מריה שהתגלה בשנת 1822 ומסוגל, כך אומרים, לחולל ניסים.
בימי חג ומועד נראים מאות מאמינים פוסעים ברחובות ומצטלבים. נשים לבושות שחורים זוחלות על ברכיהן ומתפללות לישועה. מעבר לעניין הדתי, זהו אי יפהפה, לצלעותיו דבוקים כפרים לבנים בסגנון יותר איטלקי מאשר יווני, ומוקפים מאות טרסות. העיקר, זהו אי השומר על אופיו המסורתי, הניגוד הבולט ביותר לאי השכן - מיקונוס.
לו הייתי צריך לבחור באי יווני אחד, הייתי ללא ספק בוחר באנאפי, שאין כמוהו לשמר את אווירת האיים של פעם. האי הנידח בקבוצת הקיקלאדיים, שוכן כ-25 ק"מ מזרחית לסנטוריני ונראה אפור ובלתי מזמין מן הים, אך יש בו כפר קיקלאדי טיפוסי (כורה), השוכן בראש גבעה מחודדת ומעליה מזדקר המצוק השני בגובהו בים התיכון.
האטרקציה העיקרית באי היא אורח החיים השלו והמסורתי. זהו מקום נפלא "לנקות את הראש". למי שבכל זאת מתעקש לטייל, מומלץ לטפס לתצפית מראש המצוק, או ללכת כשעה וחצי (לכל כיוון), אל המנזר מוני קלאמיוטיסאס, שבקצה המזרחי של האי. לחילופין, מומלץ לצאת עם אחד הדייגים לשייט סביב האי.
הר געש פעיל וספינות משייטות
לאי סנטוריני, "תירה" בפי היוונים, נקשרו כתרים רבים ודומה והוא היפה באיי יוון. זהו האי המוזר והמעניין ביותר, הנראה כבננה ענקית, שריד להר געש שהתפרץ במאה השש עשרה לפני הספירה, ולועו הוצף על ידי גלי הים, שהגיעו אגב עד חופי ארצנו.
מקום טוב לעצור, לצלם, ולהתרשם
השייט אל הקלדרה, הקלחת הגעשית מוצפת המים, היא חוויה שלא תיאמן. הספינה מחליקה לתוך הלוע, למרגלות צוקים שחורים המקיפים אותו סביב סביב ומזדקרים בתלילות מעל הים. בשוליים נראים זרמי לבה קפואים שזרמו לים. בלב הקלדרה לועות חדשים יחסית, בני מספר מאות שנים בסך הכל, המהווים יעד נפלא לטיולים.
מהנמל ניתן לעלות ברכבת, או לטפס על גבי פרד במעלה המדרגות המתפתלות, אל פירה (Fira), בירת האי. משם מראה עוצר נשימה אל הקלדרה, הר הגעש הפעיל שבמרכזה והספינות המשייטות בתווך.
אין להחמיץ ביקור באקרוטירי (Akrotiri) שבחלקו הדרומי של האי. מתחת לשכבות האפר הגעשי נחשפו שרידיה של עיר עתיקה מהתקופה המינואית הקדומה. תושביה מכונים בפי הארכיאולוגים "תרבות סנטוריני". זוהי שלוחה של התרבות המינואית מהאי הסמוך, כרתים.
הייתה זו תרבות לא מלחמתית שתושביה השקיעו את כל משאביהם במסחר ובאומנות. בין יצירותיהם שנחשפו תחת האפר התגלו ציורי קיר עדינים, המוצגים בינתיים במוזיאון הלאומי באתונה. אנשי משרד התרבות מבטיחים שברגע בו ייבנה מוזיאון מתאים, תוחזרנה היצירות אחר כבוד אל האי.
דומני שהדבר המהנה ביותר בסנטוריני הינו שיטוט אין סופי ברחובות. כל רחוב הוא מקום טוב לעצור, לצלם, ולהתרשם. שלושה כיסאות כחולים על המרפסת, אדניות פורחות בחלון, כבסים צבעוניים המתנופפים אל מול קיר צחור, שחף כספי על פעמון כנסייה ועוד.
- לאתר הבית של גילי חסקין - לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
