עסקת חייו של משה קצב
שנים של מאבק למודעות לזכות האישה על גופה ירדו לטמיון עם החלטת מזוז
לפי היועץ המשפטי לממשלה, הודאתו של נשיא המדינה בביצוע עבירות מין בנשים שהיו כפופות לו הנה הישג למערכת אכיפת החוק, חיזוק לנפגעות תקיפה מינית וסיום ראוי לפרשה מבישה. קשה לקבל זאת, שהרי אך לפני מספר חודשים הכריז בנחרצות אותו יועץ ממש כי ישנן ראיות מוצקות להגשת כתב אישום נגד אותו נשיא, בגין אונס ובעילה שלא בהסכמה.
עסקת הטיעון עליה חתם מזוז שולחת מסר קשה ומוטעה לציבור הנשים והגברים כאחד. היא מערערת את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק ועלולה להשתיק נשים רבות שהותקפו מינית. שנים של מאבקים להעלאת המודעות הציבורית לזכותה של האישה על גופה ועל זכותה לומר לא, גם לבוס במקום העבודה, נמצאות היום בסכנת הכחדה.
היועץ המשפטי לממשלה הודיע גם בקורת רוח כי הנשיא יגיש את התפטרותו ליו"ר הכנסת "כאקט של אחריות אישית למעשיו" – עוד הישג שקשה לקבל, לנוכח העובדה שיועצי התקשורת של הנשיא מספרים בכל ערוץ אפשרי כי הוא לא באמת מודה, לא ממש לוקח אחריות ובעצם הסכים לעסקה רק כדי להקל על משפחתו ולסיים את הפרשה.
והעונש - מאסר על תנאי, לא רק שלא עולה בקנה אחד עם האישומים המקוריים, הוא אפילו אינו הולם את חומרת העבירות בהן הנשיא כן הודה: שורה של מעשים מגונים שלא בהסכמה. עבירות שהן פשעים ושעל כל אחת מהן ניתן לגזור עונש של עד שבע שנות מאסר בפועל.
קשה להיות שותפים לקורת הרוח ותחושת ההישג של היועץ המשפטי לממשלה כשהאזרח מס' 1 במדינה, האמור להיות סמל, מופת ודוגמה, יוצא עם עונש מותנה בלבד, בגין תקיפה מינית של מספר עובדות, במשך מספר שנים.
קשה גם להבין איך ניצל כבודם של המדינה ומוסד הנשיאות, לאחר שבמשך חודשים ארוכים ביזה קצב את מוסד הנשיאות ועמו את המדינה כולה, כשהתעקש להיאחז בקרני המזבח, במקום לפרוש ולהילחם על חפותו כאזרח מן השורה.
אומנם, אין להקל ראש בעובדה שנשיא המדינה הורשע בפלילים, אולץ לוותר על כיסאו ולפצות את קרבנותיו. אך עם זאת, המתלוננות, שורה ארוכה של נשים שנותרו עבור הציבור בגדר אותיות, הושתקו ולא זכו להשמיע את קולן ולבטא את כאבן וסבלן. כולי תקווה כי הרשעתם של בכירים בשלטון בעבירות מין, תתווה נורמות חדשות של יחסי מרות בעבודה ותרחיק שכאלה מהמערכת הפוליטית ומכהונה בתפקידים ציבוריים.
עו"ד ציונה קניג-יאיר היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל
שדולת הנשים
מומלצים
