טור דה פראנס - כל מה שרצית לדעת

לאנס ארמסטרונג פרש רק לפני שנתיים, אבל רוחו עדיין שורה על הטור. מאז לכתו, מעמדו של אירוע הספורט השלישי בעולם (אחרי האולימפיאדה והמונדיאל) נסוג פלאים. יחד עם זאת, ההיסטריה סביב פרשיות הסמים מאפשרת אולי לחזק את האמונה בניקיון כפיהם של הספורטאים. הזדמנות קנייה, אם תרצו, לחוויה קייצית ומרגשת.

לטובת כל אלו שלא מבינים בדיוק את כל החוקים ה"מוזרים" של מירוצי האופניים ואת מה שעומד מאחוריהם, פרסמנו לפני שנתיים כתבות עם שאלות נפוצות ותשובות. עבור מי שלא קרא, ולמען אלו שיקפצו על ההזדמנות וייכנסו לשיגעון הטור, מוגשת הגירסה המעודכנת. הרחיבו את השכלתכם הספורטיבית.

כמה קטעים יש לטור? 

הטור מורכב מ-21 קטעי מירוץ, באורכים משתנים, המתחלקים למספר סוגים.

קטע מישורי: סדר גודל של 170-230 ק"מ, מתנהלים רובם ככולם ללא עליות וירידות. במקרים רבים נראה בקטעים כאלה את הדבוקה המרכזית מסיימת יחד בספרינט לקו הסיום, או בריחה של כמה רוכבים, או אף רוכב בודד. מרבית השבוע הראשון כולל קטעים כאלו, וגם הימים האחרונים.

טום בונן מנצח בקטע מישורי, עם החולצה הירוקה (צילום: איי אף פי)

קטעי הרים בינוניים: אורך דומה למישור. כוללים פסגות קשות פחות, ולרוב לא מסתיימים בפסגה. מתאימים יותר לקבוצות בריחה. קטעי הרים קשים: הקטעים הרצחניים ביותר, לרוב לא יותר מ-200 ק"מ. מתקיימים בהרי האלפים או הפירינאים, כאשר בדרך כלל ממוקם קו הסיום על פסגה. בהם נחרצים גורלות לדירוג הכללי.

קטע נגד השעון: קטע קצר הרבה יותר (70-15 ק"מ), המאפשר לבחון את יכולתו האישית של כל רוכב, ללא קבוצה וטקטיקות. המתחרים מזנקים בנפרד (המוביל מזנק אחרון), בהפרשי זמן קבועים זה מזה, ולכל אחד נקבע זמן אישי, המצטרף לזמן הכללי שלו בקטעים הרגילים. לרוב יש שניים כאלה (בנוסף ל"פרולוג", שהוא הקטע הראשון והקצרצר), השני הוא הקטע הלפני אחרון במירוץ, שיכול להכריע. הציוד לרכיבה נגד השעון - אופניים, נעליים, קסדות וכו' - הוא המשוכלל ביותר בנמצא.

אוסקר פריירו בקטע נגד השעון, עם החולצה הצהובה (צילום: רויטרס)

קטע קבוצתי נגד השעון: אין יותר מאחד כזה בשנה, ובשנתיים האחרונות אין בכלל. כל קבוצה מזנקת בנפרד, והזמן שנקבע לה הוא הזמן של הרוכב החמישי שמגיע לסיום. הרוכבים האחרונים מקבלים את הזמן האישי שלהם, וישנן מגבלות על הזמן שקבוצה יכולה לאבד לעומת המנצחת.

מה משמעותן של החולצות?

החולצה הצהובה: אותה לובש הרוכב המוביל בדירוג הכללי, כלומר בעל הזמן המצטבר הקטן ביותר בכל הקטעים, בחישוב הכולל גם בונוסים של הפחתת שניות.

החולצה הירוקה: מוענקת לרוכב עם מספר הנקודות הגבוה ביותר, המתחרים עליה הם בדרך כלל הספרינטרים המובילים. נקודות מוענקות לראשונים בסיום כל קטע, בחלוקה המשתנה לפי סוג הקטע. בנוסף, ישנן 2-3 'נקודות מיאוץ' במהלך קטעים, ושלושת החוצים אותן ראשונים זוכים בנקודות נוספות.

ארבע החולצות בצילום קבוצתי, אשתקד (צילום: רויטרס)

החולצה המנוקדת (לבנה עם נקודות אדומות): אותה לובש המוביל בדירוג 'מלך ההרים'. נקודות בתחרות זו מוענקות לרוכב שחוצה ראשון פסגות במהלך קטעים, המתחלקות לקטגוריות קושי.

החולצה הלבנה: מוכרת פחות, והיא המצאה חדשה יחסית. אותה לובש הרוכב הצעיר הטוב ביותר, כלומר מי שמדורג הכי גבוה בדירוג הכללי ועדיין לא מלאו לו 25 (ב-1 בינואר).

למה כולם רוכבים ביחד?

במרבית שלבי המירוץ, במיוחד בקטעים מישוריים, יעדיפו הרוכבים לרכב בדבוקה אחת מרכזית ('פלוטון') בעיקר מסיבות אווירודינמיות. הרכיבה בקבוצה מצמצמת בשיעור משמעותי את התנגדות האוויר לרוכב, שמתגברת עם המהירות, וחוסכת עד 40% אנרגיה. הרוכבים שמקדימה אמנם סובלים, אך הם מתחלפים בקצב גבוה. לכן, רוכב הבורח לדבוקה לבדו נאלץ להשקיע המון מאמץ, ולא יכול לעשות זאת לאורך זמן רב.

מדוע בסיום נקבע לכל הדבוקה זמן זהה?

בעיקר משיקולי בטיחות, נקבע כי לכל מי שמסיים בקבוצת הרוכבים הכוללת את המנצח, או מי שמגיע ל- 3 הקילומטרים האחרונים יחד עם הדבוקה ואז סובל מתאונה או פנצ'ר, יירשם אותו הזמן של המנצח. לולא החוק הזה, המיאוץ לקו הסיום היה הופך לקרב המוני על כל שניה, ותאונות רבות היו מתרחשות.

הדבוקה מתקדמת אל עבר האלפים (צילום: רויטרס)

באיזו מהירות הם רוכבים?

בקטעי מישורי הדבוקה רושמת מהירות ממוצעת של 45 קמ"ש לערך, עם שונות שנקבעת לפי הרצון הטקטי להדביק בריחה, תנאי מזג אוויר ועוד. הספרינטים בסיום קטעים יכולים להגיע אפילו ליותר מ-70 קמ"ש. בפסגות התלולות בהרים תרד המהירות עד לסביבות 10 קמ"ש, אולם בירידות התלולות יכול להיחצות אפילו קו ה-110 קמ"ש. מפחיד.

כמה כסף מרוויחים?

המנצח בטור השנה מקבל 450 אלף יורו, אך המסורת שעדיין לא נשברה אומרת שהוא מחלק את הכסף בין חברי קבוצתו, שסייעו לו לזכות. בסך הכל, כ-3.2 מיליון יורו מחולקים עבור הישגים שונים: מיקום בקטע, לבישת אחת מהחולצות במשך קטע, איסוף נקודות בתחרות המיאוצים או מלך ההרים, דירוג קבוצתי, מיקום סופי בדירוג הכללי ובדירוג הסופי של הנקודות. למרות זאת, עיקר ההכנסה לרוכבים מגיעה מבעלי הקבוצות והספונסרים.

הסוס לא הצטרף לקבוצה ונשאר בחוץ (צילום: רויטרס)

מה אומרת החלוקה לקבוצות?

לא ניתן לרכוב בטור, או בתחרות אופניים מקצוענית אחרת, ללא השתייכות לקבוצה. שם הקבוצה נקבע לפי הספונסר הראשי שלה, ולמרות שיש שיוך למדינות, לא תמיד הרוכבים בקבוצה יהיו מקומיים. לקבוצות סגל רוכבים רחב בתחרויות במשך השנה, בסביבות 30 רוכבים, והן בוחרות את מי להרכיב לטור דה פראנס. בטור יש 21 קבוצות וכל אחת מתחילה עם תשעה רוכבים. הדירוג הקבוצתי נקבע לפי הזמן אותו קובעים שלושת הראשונים מהקבוצה בכל קטע, במצטבר. הקבוצה המובילה, לכן, היא זו שרוכביה קבעו את הזמן הקצר ביותר.

מהן הטקטיקות הננקטות?

בקצרה ובפשטות על נושא מורכב: לרוב, הטקטיקה תהיה מתואמת בין כל חברי הקבוצה. נדיר לראות רוכבים מאותה קבוצה מתחרים זה בזה. הקבוצה מחליטה מה המטרות ומטרות המשנה שלה בתחומים שונים.

 למשל, "קאיסה ד'פראנייה" מיועדת כמעט אך ורק לסייע לאלחנדרו ולוורדה להוביל את הדירוג הכללי בסיום, "דאביטמון-לוטו" מסייעת לרובי מקיואן לנצח בקטעים בודדים ולזכות בחולצה הירוקה, וכו'.

כדי להגיע למטרה, הרוכבים ינסו מצד אחד לקחת יוזמה, להכתיב קצב בקטעים ובמקומות הנכונים ולרכב בקדמת הדבוקה, ומצד שני לשמור על עירנות ולשים עין על היריבים, ובנוסף לדעת מתי לנוח ולאגור כוחות. כמובן שהמטרות והדרכים להשיגן דינמיות למדי ומוכתבות מגורמים רבים (יכולות הרוכבים בקבוצה, יכולות היריבים, תוואי המסלול, תאונות/תקלות, מזג אוויר ועוד).

מה עושים 'הפועלים' בקבוצה?

פרט לרכיבה יחד והגנה מהרוח, הרוכבים המכונים 'פועלים' יכולים להכתיב את הקצב המבוקש, אם הם מביאים עצמם לקדמת הפלוטון. הם גם דואגים למוביל הקבוצתי במקרה של תקלה (כמו פנצ'ר), ונסוגים יחד איתו עד לתיקון לפני שהם "מושכים" אותו קדימה ורוכבים לפניו כדי להקל עליו. אם המוביל התרסק ואופניו יצאו משימוש, אחד מחבריו יעביר לו את אופניו.

בנוסף, הפועלים מעבירים לחבריהם בקבוקי משקה ומזון מרכב הקבוצה שנמצא מאחורי הדבוקה. בקטע המסתיים בספרינט המוני, ינסו רוכבי הקבוצה לסדר לספרינטר המוביל בקבוצה מיקום טוב ככל הניתן בקדמת הדבוקה, ו"להוביל" אותו לקו. בשנות ה-2000, קבוצותיו של לאנס ארמסטרונג הציגו את צוות הפועלים הטוב ביותר. הם ויתרו על כל ניסיון לנצח כדי לעבוד בשביל לאנס.

למה כולם מתעניינים רק בטור? אין מירוצים אחרים?

ודאי שיש, אך הטור מסורתית הוא הגדול מכולם. עוד שני מרוצי 'גרנד טור' יש בשנה, ה"ג'ירו" האיטלקי (במאי) וה"וואלטה" של ספרד (ספטמבר), גם הם נמשכים שלושה שבועות. עוד סוג הוא מירוצים קצרים, הכוללים חמישה ימים (אחד מהם - נגד השעון), ויש גם מירוצים חד-יומיים של כ-250 ק"מ.

איוואן באסו בג'ירו. עוד כוכב שנפל (צילום: איי פי)

בנוסף, קיימות כמובן אליפויות מקומיות, אליפויות עולם ואולימפיאדה. לפני שנתיים החלה שיטת דירוג חדשה, סבב ה'פרו טור', ששינתה את התייחסות הקבוצות למירוצים השונים. ראשי הסבב מצויים בסכסוך מתמשך עם מארגני המירוצים הגדולים, אך כל צד זקוק יותר מדי לאחר בשביל לוותר.

מה הסיפור עם הסמים? מי בכלל זכה בשנה שעברה?

ראשית, המינוח 'סמים' בהקשר זה הוא למעשה סלנג, והמילה האנגלית Doping מתאימה יותר לתרגום כ'ממריצים'. מאז התפוצצות פרשיית 'מבצע פוארטו' בספרד, ערב הטור הקודם, החל כדור שלג של השעיות, וידויים והשמצות למיניהן.

ההיילייטס: פרישתו של יאן אולריך אחרי שבבדיקת DNA נמצא קשור לרופא הספרדי; הודאתו של איוואן באסו כי "התכוון" להשתמש בממריצים, והשעייתו ל-21 חודשים; וידויו הנרגש של בייארן ריס כי רימה בעת שזכה בטור ב-1996; והעדכון האחרון - ראיון חושפני של רוכב בינוני, יורג יאקשה הגרמני, שחשף את סיפורו וטען כי "כולם עושים את זה".

לאנדיס. הקבוצה שפיטרה אותו התפרקה אחרי פרישת הספונסר (איי פי)

זוכה אשתקד, פלויד לאנדיס, עדיין מוגדר כאלוף, ועומד לשמוע בשבועות הקרובים את החלטת הבוררות האמריקנית בעניינו - בסיומה של מערכה משפטית מלאת תככים. אם יורשע סופית בשל הבדיקה שחשפה רמות אסורות של טסטוסטרון, יעבור התואר לאוסקר פריירו.

הספונסרים הגדולים וחוזי השידור, שמחזיקים את ענף האופניים בחיים, לוקחים צעד לאחור, אבל בינתיים מרביתם עדיין בעסק. במקביל, מתעקשים הרוכבים שיזנקו השנה שעדיין אפשר להאמין בספורט הנקי, ולהצליח גם ללא רמאות.

היוזמה האחרונה מטעם האיגוד העולמי היא חתימת חובה על הצהרה מיוחדת, הכוללת קנס כספי בגובה משכורת שנתית למי שייתפס. מבחינה חוקית, אין המשתתפים מחויבים לכך, אולם תדמיתית אינם יכולים לסרב.