אמריקה של השרון
רעננה נוסדה בלב הישימון בדמותן של עיירות אמריקניות, ובחלוף השנים השתנתה ללא היכר, אך עדיין משמרת את הציביון הכפרי ואת הניחוח האנגלוסכסי. בתערוכת "אותה גברת בשינוי אדרת" תוכלו להחליט בעצמכם איזו רעננה אתם אוהבים יותר
מי לא מכיר את רחוב אחוזה שוקק החיים ברעננה? כעת שרטטו בדימיונכם דרך חולית, בעלת שני נתיבים צרים שצריפים בודדים פזורים לאורכה, כך נראה הרחוב בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת.
באפריל שנת 1922 יצאו מתל אביב שתי עגלות ועליהן ארבעה "ממברס" - חברי "אחוזה א' ניו יורק", קבוצת יהודים אמריקאים שרכשו קרקעות בארץ ישראל ואיתם שלושה פועלים ושני שומרים. כאשר הגיעו למקום הכריז ישעיהו ירחע, אחד ה"ממברס", "כאן נתקע את אוהלנו וכאן תקום מושבה" ושלף בקבוק יין. וכך, בלב הישימון נוסדה רעננה.
המושבה נבנתה כמו עיירות אמריקניות במערב התיכון – שדרה ישרה וארוכה, שהייתה מתוכננת להגיע עד לחוף סידני עלי. בפועל, נמשכה השדרה מ"סיבוב רעננה" (צומת רעננה מרכז) עד לפנייה שמאלה להרצליה. לאורך השדרה הוקמו צריפים ולאחר מכן גם מבני חמרה חד קומותיים. במקביל לצריפים ניטעו מטעי טבק ופרדסים, ורעננה התפרסמה כמושבה חקלאית המקפידה על טהרת העבודה העברית.
השדרה, היא רחוב אחוזה, השתנתה ללא היכר מאז שנות השלושים. הדרך החולית הפכה לכביש בעל שישה נתיבים והבתים הראשונים פינו את מקומם, תמורת מצלצלים רבים, למרכזי קניות. אך אוכל להעז ולומר כי יש ברחוב משהו אסתטי ומטופח. קצת כמו רעננה עצמה, המנסה, על אף הגידול המאסיבי, לשמר את הצביון הירוק והכפרי שלה.
כאן תקום המושבה! (צילומים: באדיבות ארכיון העיר רעננה)
הרמוניה של מבטאים
מהבית הראשון הבנוי של רעננה, ביתה של משפחת פוזין ברחוב אחוזה 120, נותר רק גלעד המספר על ההיסטוריה של המקום. במקום הבית עצמו ניצב מרכז מסחרי ע"ש פוזין. את אכזבתי מהעובדה שהבית לא זכה לשימור אני מקהה בביקור בשתי חנויות חינניות הנמצאות במתחם.
"פרחים בקפה ושטויות במיץ" ו"אלינור מתנות", חנויות לחפצי חן ונוי, המבטאות בעיצובן ובמגוון החפצים שהן מוכרות סגנון אמריקאי של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ולמעשה משחזרות עבורי את האווירה של רעננה בתחילת דרכה. רעננה, שערביי הסביבה כינו אותה אמריקייה, דהיינו אמריקה הקטנה.
ואפרופו אמריקה הקטנה, למרות שאחוזה הינו הרחוב הראשי של רעננה, עמוס בחנויות ובבתי עסק מכל הסוגים והמינים, הוא עדיין שומר על האווירה האנגלוסכסית הנעימה שלו. מכל קרן רחוב מהדהד מבטא אנגלוסכסי של קשישות אמריקניות או של וזוגות צעירים, חובשי כיפה ממוצא דרום אפריקאי, זאת בהרמוניה קולית עם מבטא דרום אמריקאי וצרפתי ש'עשו עלייה' לעיר בשנים האחרונות.
בתוך כל ההמולה של רחוב אחוזה של רעננה מסתתר, בשקט בשקט, מוזיאון קטנטן "חדר ראשונים" שמו, המנציח את פועלם של ותיקי המושבה. המוזיאון משחזר את החיים במקום בין השנים 1912-1936 ומציג, בין היתר, בצורה ויזואלית ומוחשית את רחוב אחוזה ומוסדותיו בשנים הללו - הצריפים הראשונים, בית העם, בית הכנסת, קפה מסעדה ראשון, גן ילדים ובית ספר ועוד. (בית "יד לבנים", רחוב אחוזה 147, 09-7610551)
אותה גברת בשינוי אדרת
מי שחש צמא או רעב לאחר המסע המפרך מניו יורק לארץ יכול ללכת על האופציה הצרפתית במסעדה "לה טרטוריה" הסמוכה. נכון, השם וגם המסעדה איטלקים, אבל בעלי המסעדה, יואל ופולה, הם זוג עולים מצרפת, רופאים בהשכלתם. פולה היא רופאה תזונאית, המקפידה על בחירת מרכיבי מזון בריאים לתפריט המסעדה. ההמלצה שלי - הפיצות הדקות של המקום הנאפות בתנור לבנים (בן גוריון 5 א', 09-7713505).אם הביקור במוזיאון סיקרן אתכם, אתם מוזמנים להתקדם כמה בלוקים מזרחה אל מתחם בית העירייה של רעננה, לשעבר בית העם, שהוקם בשנת 1927. במהלך השיפוץ שנעשה לבניין נחשפו הלבנים המקוריות של המבנה מתחת לטיח. מאחורי הבניין ניצב לו בגאון בית השימוש הציבורי הראשון של רעננה שנבנה בסגנון מזרחי ושירת את צרכי הציבור שבא לבית העם.
בסמוך שוכן בית ספר מגד, הראשון שהוקם ברעננה בתחילת שנות ה-30 ופעיל עד היום, שסמלו תפוז. מסביב לבית העירייה, ברחוב אחוזה וברחובות הגליל וחנקין הסמוכים, נותרו על תילם מספר בתים ישנים, חלקם פנינות באוהאוס המחכות לשימור כמו הבניין ברחוב חנקין 1. הבתים מופו באמצעות תצ"א משנת 1944, במסגרת סקר לשימור אתרים שנערך בעיר וכיום נבדקות האפשרויות לשימורם, על ידי הפיכת רחוב הגליל למדרחוב בסגנון זכרון יעקב.
עורכות הסקר, נאוה מי-טל מנהלת מוזיאון "חדר ראשונים" ונכדה למייסדי רעננה ורחל ריינשטיין, מנהלת ארכיון העיר, הן גם אוצרות התערוכה "אותה גברת בשינוי אדרת", הסיבה האמיתית שלשמה התכנסנו היום. התערוכה מוצגת עד ה-15.7 במשכן העירוני למוזיקה ואמנויות, קומפלקס מודרני ומרשים המייצג את רעננה העכשווית.
שחזורים מרגשים וסיום מתוק
התערוכה המרתקת מציגה 25 תמונות היסטוריות שנלקחו ממאגרי הארכיון ומולן 25 תמונות עכשוויות של אותם המקומות בדיוק (או מה שנמצא כיום במיקום שלהם) שצולמו על ידי רחל ריינשטיין. הניסיון לדייק ככל האפשר בזויות הצילום הביא אותה לסיטואציות מעניינות כמו צילום מתוך מרפסת מגורים בקומה השנייה של בית ישן (בהנחה מוקדמת שהצילום המקורי כנראה היה מגגו של המבנה).
החיים התוססים ברעננה - קפה פניכל, אז והיום
התוצאה מרשימה ומרגשת, בעיקר כאשר יש הצילומים הם של סיטואציות מחיי המושבה. כחובבת בתי קפה, התלהבתי לגלות את העדויות המצולמות לחיים תוססים ברעננה דאז. כמו למשל בית קפה פניכל הפופולארי, בו נהגו לשבת קצינים בריטים, ששכן במבנה בסגנון בינלאומי ובמקומו ניצב כיום בניין מכוער של אולם אירועים. (המשכן למוזיקה: הפלמ"ח 2 א', 09-7464036)
אגב, מי שרוצה לצפות בחומרי ארכיון נוספים, יכול לבקר בארכיון העירוני של רעננה. בארכיון מוצג אוסף כלים של בעלי מלאכה שונים כמו: כלי נגרות, סנדלרות, תפירה ועוד. בנוסף מוצג בו אוסף אוסטרובסקי, ראש המועצה הראשון של רעננה. באוסף ניתן לראות חפצים אישיים, ריהוט, מסמכים וספרים מאותה תקופה, ותמונות רבות המתארות את פיתוח רעננה. (הארכיון העירוני: רחוב אליעזר יפה 14, 09-7414110)
אחרי התערוכה, הגיע זמן לסיים בקפה. חרף העובדה שניתן למצוא אינספור בתי קפה ומסעדות ברחוב אחוזה ובאיזור התעשייה, רציתי להתרחק מההמון הסואן אל מקום נינוח ושלו. בחרתי ב"פטסירי", הנמצא מרחק הליכה מהתערוכה. לבית הקפה עיצוב נעים ושלושת מכשירי הרדיו הישנים שניצבו על אדן חלון בית הקפה, התאימו לתחושת הנוסטלגיה שאפפה אותי. ארוחת הבוקר הים תיכונית הייתה טעימה, ופאי הפקאן התחיל נפלא אך נגמר מתוק מדי. (בורוכוב 88, 09-7442203).
