להחליט שהפעם הולכים על כל הקוּפה
אימון הוא תהליך עבור אנשים שאומרים "עד כאן! כמו שזה אני לא רוצה יותר!" ובאמת מוכנים לצאת במקום לרבוץ מול המחשב ולקטר. אותם אנשים אולי ימצאו מישהו לשוחח איתו בפארק. אם תקומו גם מחר להליכה, ואולי גם תלכו במסלול שונה מזה של אתמול, אולי מחר תפגשו אותה, או אותו
לכתוב על אימון זה כמו לעשות לכתוב על אימון בחדר כושר: רעיון נחמד, אבל לא ממש עושה ריבועים בבטן. כך שאני לא מבטיחה לכם שבסוף המאמר הזה תחזיקו ביד את הנוסחה לחיים המאושרים של סינדרלה והנסיך. מקסימום את הנוסחה של שרק ופיונה. כי כמו בכל עניין בחיים, אם אני רוצה להצליח, אני צריכה קצת להתאמץ בשביל זה (אפילו אם ראיתי את ה"סוד" עשר פעמים).
עכשיו אתם שואלים למה לי להזיע? זה לא נעים, זה לא כיף, ובטח לא רצוי להגיע ככה לדייט.
שאלה מצוינת. למה להזיע? יותר נעים במזגן מול האינטרנט.
בסך הכל יש שתי סיבות להזיע. אם אתם לא מוצאים את עצמכם מזדהים אם אף אחת מהן, חבל על המאמץ. אבל אם אתם כן מזדהים עם אחת מהן - כדאי ללבוש בגדי התעמלות ולהתחיל לעשות חימום.
הסיבה הראשונה, והנפוצה יותר, היא "נמאס לי מהמצב!". השניה היא "כי מתחשק לי".
אז אם לבשנו את בגדי ההתעמלות, אנחנו עומדים מול שתי אפשרויות: הראשונה היא לעשות את מה שנוח ונעים לי, ולמעשה לעשות את אותו הדבר שאני כבר עושה חודשים ושנים. אגב שרק, הרבה פעמים התוצאות קצת דומות לביצה שהוא חי בה.
האפשרות השניה היא לעשות משהו אחר. מה? אתם שואלים – אין לי מושג. מה, אני חיה את החיים שלכם? אבל שרוב הסיכויים שאתם דווקא יודעים בדיוק, אבל בדיוק, מה לעשות. השאלה היא מתי עשיתם את זה בפעם האחרונה?
דוגמה: זיו רביב כותב על העתיד האפשרי שדמיין לעצמו כשנתנו לו להיכנס לתינוקיה באיכילוב, למרות שאין לו שם שום ילד, והוא "סתם רווק". אבל המאמר מסתיים בזה שהוא הולך לסופר-פארם לקנות אמצעי מניעה. יש כאן סוג של פער: האיש אומר דבר אחד, ולא בדיוק עושה את מה שיקדם אותו לשם.
או גיגה, עם הטור המרגש שלה. היא נורא רוצה, וגם יש לה סבלנות. אבל תראו איך היא מתחילה את המאמר: "אז בואו, גברים נאורים, תלו אותי בחוצות העיר, ואל תשכחו לתלות מעלי שלט 'רווקה זקנה', 'עגבניה רקובה', 'סחורה פגומה', או משהו בסגנון. אני בטוחה שיש לכם שמות חיבה למכביר לבחורות בגילי". אז תגידי, גיגה, אם כבר הכנסת את עצמך למשבצת הזאת, למה בדיוק את מצפה? איך פתאום יקרה משהו שונה ממה שקרה עד היום? סבלנות זה מאוד מוערך, אבל כמה זמן את עוד רוצה לשבת במרפסת אל מול השקיעה בעודך מחכה שיצמחו לך שיניים?
דוגמה אחרונה ודי: תמר זאבי. כל הרשימה שלה מדברת על לחזור שוב ושוב ושוב על אותה פעולה, אותו מהלך, ולצפות שמשהו אחר יקרה שם.
מה אתם הולכים לעשות עם החלומות שלכם?
אני מניחה שרובכם כבר יודעים איפה נמצאים אנשים שחוזרים פעם אחר פעם אחר פעם על אותה פעולה ומצפים שמשהו שונה יקרה.
מצטערת אם אני נשמעת בוטה, אבל מה אני אמורה לעשות? ללטף לכם את הראש ולהגיד יהיה בסדר? יש לכם מספיק מזה. יש לכם גם מספיק כאלה שלוחצים עליכם.
אבל מה אתם הולכים לעשות עם החלומות שלכם? כי למרבה הצער, אף אחד אחר לא יעשה איתם כלום.
אם לא הבנתם עד עכשיו, אימון הוא תהליך רלוונטי למי שרוצה לנער את האבק מהחלומות שלו, וגם מוכן לקחת מטלית ניקוי, ולהתחיל לשפשף את השכבות שהצטברו. כן, שאני אשפשף.
אימון הוא תהליך עבור אנשים שמוכנים להסתכל לעצמם בלבן של העיניים ולהגיד "עד כאן! כמו שזה אני לא רוצה יותר!" ובאמת מוכנים לצאת לטיול בשכונה במקום לרבוץ מול המחשב ולקטר או להאשים. אותם אנשים אולי ימצאו מישהו לשוחח איתו בפארק.
ואולי לא.
אבל אם תקומו גם מחר להליכה, ואולי גם תלכו במסלול שונה מזה של אתמול, אולי מחר תפגשו אותה. או אותו.
משה פלדנקרייז קרא לאחד הספרים שלו "שכלול היכולות". הוא אמנם עבד עם אנשים דרך גוף ותנועה, אבל כוונתו היתה לשכלל את סך יכולותיו של האדם. הוא מדבר על הגדלת טווח הפעולה האנושי, על מיצוי יכולתו האנושית של כל אדם ואדם.
ואיך זה מתקשר לזוגיות?
זה מתקשר רק אם אתם מוכנים להסתכל קודם כל על עצמכם ועל הבחירות שלכם. על כל הפעולות האוטומטיות שאנחנו עושים מדי יום ביומו. אם כל יום אנחנו הולכים באותה דרך, מסתכלים באותו אופן וחושבים את אותן מחשבות, למה שנקבל תוצאות חדשות בחיים שלנו? יחד עם זאת, כולנו מקווים שככה יקרה.
עכשיו תקשיבו למשהו מטורף: אם תהיו מוכנים לעשות משהו אחר, אבל באמת אחר, בהרגלי היומיום שלכם, יש מצב שתקבלו תוצאות אחרות בחיים שלכם.
כלומר, אפילו הבחירה לשתות את הקפה בבית-קפה אחר מהמקום הרגיל שלכם, או לקנות את האוכל לכלב לא בחנות הקבועה, "עלולה" ליצור זוגיות!
ועכשיו באה השאלה הגדולה, עד כמה התרגלתי להיות לבד עם עצמי, במרחבי דירתי וחיי? עד כמה נוח לי במצב הזה? עד כמה אני באמת מוכנה להכניס מישהו ומשהו חדש לחיי?
והופ, חזרנו לאותה נקודה: עד כמה אני מוכן לצאת מהאי המוכר והנוח שלי ולהפליג אל מקומות שלא הייתי בהם שנים, ואולי לא הייתי בהם אף פעם.
חבר'ה, זה מ-פ-ח-י-ד! אבל גם כיף.
בכל אופן, תזכרו שזו הבחירה שלכם, וכל בחירה לגיטימית, כל עוד חיים איתה בשלום: להמשיך באותו מסלול שנמצאים בו, או לנסות מסלול אחר, נוסף. אגב, זה לא "או המסלול הזה, או המסלול החדש", אלא "גם המסלול הזה, וגם המסלול החדש". איך זה ייתכן? כי כל האפשרויות קיימות. רק צריך לבחור.
קודם כל, צריך להעז
כולנו רוצים שהדבר שכל כך חסר לנו יהיה כאן כבר עכשיו, מיד, אתמול! אבל הוא לא. אז קודם כל, צריך להעז. להצהיר בפני עצמי שהפעם אני הולך על כל הקופה, ומספיק עם הנחות סוף העונה.
אף אחד לא אוהב כשקשה לו. אבל מה לעשות, בדרך יש קשיים. בדרך כלל הם קשיים חדשים, שלא חלמנו עליהם כשיצאנו לדרך. אבל כשאנחנו מוכנים להתמודד, היכולת שלנו מתחזקת, וכך גם הביטחון והעוצמה האישית. כלומר, צריך לפתח את שריר הנחישות.
בהצלחה!
- טל אבן היא מאמנת להישגיות אישיות בחברת תו"ת - תקשורת ותוצאות.
ללבוש בגדי התעמלות ולהתחיל לעשות חימום
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
