מתכוננים במרץ למלחמה שהיתה

יש משהו מעורר תקווה, ואפילו סיבה לגאווה, באופן שבו נרתמו צה"ל וכל גורמי הממשל בישראל לתהליך תיקון הליקויים שגרמו לכשלי מלחמת לבנון השנייה. רק דמוקרטיה אמיתית ובטוחה בעצמה ומטכ"ל בעל יושרה ואמיץ יכולים לקיים במשך שנה תהליך כה חושפני וכואב של הפקת לקחים ומאמץ ליישמם במהירות האפשרית.

עם זאת, חבל שתהליך זה מתנהל בסגנון ישראלי אופייני: בלי סדר עדיפויות, בלי להבחין בין עיקר לטפל, בלי לדרוש מהציבור לתרום את חלקו ותוך מאמץ לצבור במהירות נקודות בדעת הקהל ולרצות את התקשורת. כתוצאה מכך, למרות המאמץ שמשקיע צה"ל בתיקון ליקויי לבנון, ספק אם מדינת ישראל ערוכה היום הרבה יותר טוב מבקיץ שעבר להתמודדות עם האיומים הביטחוניים הנשקפים לה. לא חלילה מפני שבצה"ל לא יודעים מה לתקן ולא מחמת רצון רע של הדרג המדיני, אלא משום שצה"ל, וכמוהו אין ספור הועדות שהקימו הממשלה והכנסת, עסוקים בעיקר באיתור ותיקון הכשלים הטכניים והטקטיים של הצבא.

הדרג המדיני עסוק גם בתיקון תהליכי ומנגנוני קבלת ההחלטות. אבל מעט מאד חשיבה ועוד הרבה פחות עשייה מוקדשים למלחמה הבאה (או אולי המלחמות הבאות). אין ספק שצה"ל כבר היום ערוך ומוכן טוב יותר להתמודד עם איום מהסוג שהציב בפניו חיזבאללה בקיץ שעבר ועם מספר איומים דומים לו במהותם המצטיירים כבר באופק. יתכן אפילו שבעוד זמן לא רב ישתפרו גם מנגנוני ותהליכי קבלת ההחלטות שיאפשרו לממשלה ולמערכת הביטחון להבין זה את זה ולתפקד טוב יותר בעיתות משבר.

על אף רוחות השינוי, על הציבור לדעת כי ההמלצות הקובעות חזרה לערכי הלחימה הישנים, הגברת האימונים ואפילו מיסוד בחוק של תהליכי הכשרה וקידום הקצונה הבכירה והקמת מועצה לביטחון לאומי מתפקדת ומשפיעה - אינן מבטיחות ניצחון במלחמות העתיד. האיום המתעצם כל העת על קיומה של מדינת ישראל מצד האיסלאם הקיצוני ובעלי בריתו מציב בפנינו בעיות חדשות שלמדינת ישראל אין עדיין מרשם ברור כיצד להתמודד עימן.

בעבר, כולל במלחמת לבנון הראשונה, התנהלו המלחמות מול צבאות ערביים סדירים או חצי סדירים הרחק מהעורף הישראלי שנפגע רק בשוליו. במלחמה הבאה העורף – כל שיטחה של מדינת ישראל - יותקף בטילים וברקטות ויהיה החזית העיקרית לפחות בשלבי הלחימה הראשונים. אם בעבר ראינו את האוייב ואת ריכוזי כוחו בעיניים ויכולנו לכוון אליו את האש, היום מדובר באוייב חמקמק, שלמד להיעלם בשטח ולהתפזר בתוכו בכוחות קטנים מצויידים בטילים נגד שריון, מטוסים וספינות, המשוגרים מכל כיוון אפשרי ובכמויות ההופכות את המתקפה לאיכותית.

מלחמת לבנון - רמז לעתיד

יש להזכיר כמובן גם את טרור המטענים והמתאבדים והעובדה שהלחימה נגדנו מתנהלת מתוך ובתוך ריכוזי אוכלוסיה אזרחית שאינה לוחמת. מרכיבים אלה של מה שמכונה מלחמה א-סימטרית יופעלו במלחמות העתיד בכמות ובאיכות שעדיין לא הכרנו. מלחמת לבנון השנייה והאינתיפאדה הן רק רמז למה שעוד עלול להיות. מרכיב שני של האיום החדש הוא אפשרות הקרובה לוודאות שבעוד שנים לא רבות יהיה נשק גרעיני בידי איראן ואולי אף בידי מדינות נוספות במזרח התיכון.

כל אלה מחייבים את מדינת ישראל להגדיר לעצמה מחדש את תפישת הביטחון שלה. יש לקבוע אסטרטגיה חדשה שמרכיביה העיקריים יהיו צעדי הרתעה מגובים באמצעים, יכולת להביא להכרעה צבאית ברורה, וצעדים מדיניים. תכלית תפישת הביטחון החדשה, כמו תפישת הביטחון הבן-גוריוניסטית הישנה, תהיה למנוע מלחמות ואם יקרו – לסיימן בלי הישג לאויב ובמינימום אבידות ונזקים לאזרחי מדינת ישראל.

כשתיקבע תפישת הביטחון הכוללת של מדינת ישראל, יגזור ממנה צה"ל את 'תפישת הפעלת הכוח', הכוללת מטרות, עקרונות, שיטות, ונהלי לחימה שעל פיהם מפעיל צה"ל את כוחותיו במתווי הלחימה השונים. בהמשך, על פי תפישת ההפעלה צריכה להיקבע 'תכנית בניין הכוח'. כך צריך היה להיות מאז ומעולם, אבל למרבה הצער מעדיפים אצלנו להתעסק בעצים בלי לראות תחילה היכן נוטעים את היער ואיך מרחיקים ממנו את הפירומאנים.

הבעיה כפי שהיא משתקפת כעת הינה שטוחנים עד דק שיפורים בשיטות קבלת ההחלטות ובסידור הימ"חים, לפני שהחליטו בכלל מה רוצים להשיג אסטרטגית באמצעות תהליך קבלת ההחלטות ואיזה ציוד צריך להיות בימ"חים כדי שאפשר יהיה לממש את היעד האסטרטגי. מלבד ועדה אחת, בראשות השר לשעבר דן מרידור, שדנה בנושא והגישה המלצותיה לשר הביטחון הקודם עמיר פרץ, לא נעשה צעד ממשי לגיבוש תפישת ביטחון לאומית. הממשלה עדיין לא דנה בעניין ואין גם סימן שתעשה כן בעתיד הקרוב. גם צה"ל עדיין לא גיבש סופית תפישת הפעלה חדשה שתחליף את זו שכשלה בלבנון. חבל. הזמן אוזל ובקצב הנוכחי נהיה מוכנים באופן מושלם בעוד חצי שנה, כמו בעוד חמש שנים, למלחמה הקודמת.