המנצחים והמפסידים של השבוע

1. רוני בר-און, שר האוצר. מישהו לסמוך עליו

במשאל גולשים שערכנו בערוץ הכלכלה של ynet, בשבוע שקדם למינויו של רוני בר-און לתפקיד שר האוצר, התבקשו הגולשים לציים את מי היו רוצים לראות בתפקיד שר האוצר הבא, מבין שלושת המועמדים שהתמודדו על התיק. חיים רמון זכה ל-10.4 אחוזי תמיכה, מאיר שטרית ל-11.9% ורוני בר-און הוביל עם 12.4 אחוזי תמיכה. לכאורה זכה בתיק המועמד המועדף גם על הציבור, אלא שרוב עצום מבין המשיבים - 65.4% - רצה דווקא מישהו אחר - שר אוצר מקצועי, מישהו שבא מתחום העשייה הכלכלית, כמו אלי הורביץ או שלמה נחמה למשל, ולא פוליטיקאי משופשף שבא לאוצר לאחר שקודם מתפקיד אחר בממשלה. אלא שלא ראש ממשלה כאהוד אולמרט ימנה בעת הזו, בעיצומה של מלחמת ההישרדות שלו, שר עצמאי ובלתי תלוי, שמגיע לאוצר עם אג'נדה משלו. ראש הממשלה רצה להבטיח שלפחות החזית הכלכלית שלו לא תפגע בסיכוייו לשרוד ועל כן מינה את האיש הנאמן לו ביותר מבין המועמדים שעמדו לפניו. אולמרט הוא שקידם את בר-און מתפקיד שר התשתיות והמדע בממשלת שרון לתפקיד הבכיר והרגיש של שר הפנים. בר-און לא איכזב והיה לנאמן שבשרי הממשלה. הנאמנות הזו הביאה לו עתה את תיק האוצר ואין סיכוי שדווקא כעת הוא יפנה עורף לאולמרט ויתעלם מצרכיו הפוליטיים. על כן לא תראו את בר-און מתנגד למחטף האחרון של אולמרט להעביר את נציבות שרות המדינה מהאוצר למשרד ראש הממשלה. הוא גם לא יכשיל את הכניעה של אולמרט לדרישות השכר המופרזות של בכירי בנק ישראל, ואתם יכולים גם להגיד שלום לרפורמה בשווי השימוש ברכב בגירסה מרחיקת הלכת שהציע האוצר. בר-און, בזמן שעוד נותר עד לבחירות, לא יפתח חזיתות חדשות ולא יילך על רפורמות מעוררות התנגדות של אינטרסנטים. אפשר בכל זאת למצוא נחמה אחת במינוי של בר-און לאוצר - שום שר אוצר לא יכול להצליח בלי גיבוי מלא של ראש הממשלה, ואת זה יש לבר-און בשפע.

2. דוד סוסנה, ממייסדי אקטימייז. עדיף כסף ביד מהנפקה בנאסד"ק

בשבוע שעבר פורסם כי בישראל חיים 7,200 מיליונרים (בדולרים) וכי רק בשנה האחרונה זינק מספרם ב-13%. רבים מן המיליונרים הישראלים החדשים הם מנהלי ומייסדי חברות היי-טק שביצעו "אקזיט" ונמכרו בעשרות מיליוני דולרים. השבוע נוספו לרשימת המיליונרים החדשים עוד 3 יזמי היי-טק - מייסדי חברת אקטימייז שנמכרה לחברת נייס הישראלית, בסכום של 280 מיליון דולר, מהם 80% במזומן והיתרה במניות נייס. השלושה - דוד סוסנה, מנכ"ל אקטימייז, דוד גוברין, מנכ"ל החברה בישראל ובועז פאר, סמנכ"ל הטכנולוגיות, יתחלקו ביניהם ב-50 מיליון דולר, מזה 40 מיליון במזומן - כ-13.5 מיליון דולר במזומן לכל אחד והשאר במניות. אקטימייז מתמחה בתוכנות לניהול סיכונים תפעוליים של בנקים וחברות פיננסיות אחרות, כמו למשל, תוכנה המדווחת על פעולות חריגות בחשבונות בנק, או על חשד להונאות בכרטיסי אשראי. לא מדובר בסטארט-אפ שנמכר על פי הבטחות לעתיד. אקטימייז הוקמה כבר ב-1999 וכיום היא מעסיקה כ-200 עובדים. החברה תיכננה לצאת השנה לראשונה להנפקה בנאסד"ק לפי שווי של 300 מיליון דולר, אולם משהגיעה ההצעה של נייס על 280 מיליון דולר, העדיפו המייסדים והקרנות המושקעות בחברה, את הצעת נייס המיידית על פני המסלול הארוך והמייגע של הנפקה בוול סטריט.

3. קרלוס סלים. תכירו - האיש הכי עשיר בעולם

אחרי 13 שנים רצופות זה סוף סוף קרה. 13 שנים נחשב ביל גייטס, המייסד ובעל השליטה בחברת מיקרוסופט, לאיש העשיר ביותר בעולם. השנה, כך זה נראה עתה, הוא יירד למקום השני. האיש שהצליח להדיח את גייטס מהתואר העולמי הוא קרלוס סלים, מכסיקני בן למהגר לבנוני, שעשה את הונו הראשון ב-1990, לאחר שרכש את חברת הטלפונים טלפונוס דה מקסיקו (טלמקס) במסגרת הפרטתה. בשנה שעברה רכש סלים את הפעילות של וריזון באמריקה הלטינית תמורת 3.7 מיליארד דולר והפך לאיש החזק ביותר בתחום הטלפונים הסלולרים בכל דרום אמריקה. עליות שערים חדות של 26% בשווי חברת הטלקום שלו, "אמריקה מוביל", ברבעון השני, הם שהזניקו את הונו האישי לרמות שיא שהוערכו השבוע ב-67.8 מיליארד דולר. לפי אותן הערכות מסתכם הונו של ביל גייטס "רק" ב-59 מיליארד דולר, והוא נדחק למקום השני בדירוג העושר העולמי. עיתוני דרום אמריקה כינו עד היום את קרלוס סלים כ"וורן באפט של אמריקה הלטינית". מעתה, כך נראה, יותר נכון יהיה לכנות את באפט כ"קרלוס סלים של ארה"ב".

1. אלי כהן, הממונה על השכר. אולמרט עשה לו אובר-רולינג

מאז מונה אלי כהן, לפני שנה כמעט, לתפקיד הממונה על השכר באוצר, הוא מקדיש חלק ניכר מזמנו בניסיון להפסיק את תשלומי השכר המופרזים ולעתים הלא-חוקיים שקיבלו העובדים בבנק המרכזי. זה לא היה עניין של מה בכך. מול כהן התייצב נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שמבקש לגמור כבר עם נושא השכר בבנק, יעלה כמה שיעלה. פישר שדלתות ראש הממשלה ושר האוצר תמיד פתוחות לפניו, התלונן לא אחת על הנוקשות שמגלה כהן במו"מ עם הנהלת הבנק והעובדים, ואף אמר עליו בחוזר שהוציא לעובדים כי "התבטאויותיו המיותרות וחסרות האחריות של כהן אינן ראויות להתייחסות רצינית". ראש הממשלה אולמרט, שחשש כי בסופו של דבר יאבד הנגיד את סבלנותו ויתפטר מתפקידו, העדיף את פישר על פני כהן, והשבוע הוא עשה "אובר-רולינג" לממונה על השכר, הכריע לטובת עמדת הבנק ובניגוד מפורש לעמדת האוצר, קבע כי 68 עובדים בכירים חדשים בבנק ישראל (עובדי דור ב'), יקבלו שכר חודשי של מנכ"ל משרד ממשלתי, כ-32 אלף שקל. ראש הממשלה סבר כי בכך יבוא הסכסוך הממושך בבנק ישראל לסיומו, אולם אלי כהן מיהר להודיע לו כי נותרו עוד סעיפים רבים אחרים הנתונים במחלוקת, וכי הוא מעדיף להמתין לשר האוצר החדש כדי שזה יכריע בנושא. הבעיה של כהן היא ששר האוצר החדש, רוני בר-און, הוא איש אמונו של אולמרט והוא מן הסתם יילך בקו שקבע ראש הממשלה - הולכים לקראת הנגיד גם במחיר של יצירת מהומה בתחום השכר בשרות הציבורי והחלשת האוצר. כעת רק נותר להמתין ולראות כיצד יבלע כהן את הצפרדע הזאת, כשיו"ר ההסתדרות, עופר עיני, כבר ממתין בפינה עם תביעות לתוספות שכר לכל עובדי השרות הציבורי.

2. שי ברק, מנכ"ל גאון בית השקעות. פוטר או התפטר

התפטר או פוטר? זו השאלה שהעסיקה השבוע את שוק ההון בישראל לנוכח עזיבתו המפתיעה, מהיום למחר, של שי ברק, מנכ"ל גאון בית השקעות שבשליטת בני גאון. הסיפור החל ביום שלישי, כאשר גאון אחזקות הודיעה כי דירקטוריון בית ההשקעות שלה החליט לסיים את תפקידו של המנכ"ל ברק. במלים אחרות - שי ברק פוטר. החברה לא סיפקה הסבר של ממש לפיטורים ורק אמרה בהודעתה כי החלפת ברק נדרשה לאחר שהושלם השינוי האסטרטגי והארגוני בחברה. אבל בכך לא הסתיימו סימני השאלה. שעה קלה לאחר הודעת הפיטורים הוציא שי ברק הודעה אישית משלו, לעיתונות ולעובדי בית ההשקעות, בה ציין כי הוא זה שהתפטר, ולא פוטר. ברק אמר בהודעתו: "החלטתי לסיים את תפקידי בעקבות מספר פניות אטרקטיביות שקיבלתי לאחרונה מחברות מובילות, לניהול והקמה של מיזמים בשוק ההון". ברק הוא מהצעירים שבמנהלי שוק ההון בארץ, רק בן 36, אבל כבר הספיק לנהל בשנים האחרונות 4 חברות בשוק ההון (מגדל קרנות נאמנות, אילנות דיסקונט, מילניום וגאון). בשום מקום לא נשאר יותר מ-3 שנים ולעתים אף הרבה פחות. השבוע אמר לגלובס: "יכול להיות שמתישהו אני אתבגר ואהיה מיושב יותר". השאלה היא אם יימצא עוד בית השקעות גדול ומכובד שירצה לבדוק האם שי ברק המוכשר כבר התבגר.

3. גיורא נפתלי, מבעלי מי עדן. ככה לא עוזרים לחברים

השבוע פורסם כי רשות ניירות ערך המליצה לפרקליטות, בתום חקירה שערכה, להעמיד לדין את גיורא נפתלי, מבעלי חברת מי עדן, בגין שימוש לא חוקי במידע פנים שביצע כביכול. ממצאי החקירה העלו כי ב־2003 ניהלה מי עדן מו"מ עם חברת דנונה העולמית על מיזם מים מינרלים משותף באירופה. המו"מ התגבש לידי עיסקה באפריל 2003, שבעקבותיה זינקו מניות מי עדן בבורסה ביותר מ-50%. על פי החשדות שיתף נפתלי שניים מחבריו במידע המוקדם על חתימת החוזה המתקרבת. השניים, עודד נוימרק ודני שיינמן, מיהרו לרכוש מניות של מי עדן ואף העבירו את המידע הרגיש לבני משפחותיהם שרכשו אף הם את מניות החברה. לאחר השלמת המו"מ ומשנחתם החוזה, מימשו מקבלי המידע את המניות שרכשו זמן קצר קודם לכן, וגרפו רווחים של מאות אלפי שקלים. כעת ממליצה רשות ני"ע להעמיד לדין את גיורא נפתלי, שמסר כביכול את המידע המוקדם, וגם את מי שהשתמשו בו. ולנו לא נותר אלא לתהות איך להגדיר את גילוי החברוּת הזה מצד גיורא נפתלי, שמצד אחד ביקש (על פי החשד) להעשיר את חבריו בין לילה, ומאידך סיכן אותם ואת עצמו בהליכה לכלא.