דרוש גמר נשי
אחרי שלוש זכיות רצופות של בני המין מחוספס הקול - הגיע הזמן לתת את הבמה לבנות. הגמר החמישי של "כוכב נולד" צריך לכלול את מרינה מקסימילאן בלומין, אליסה שפרגה ומרים טוקאן. נראה אתכם
אם שום דבר לא ישתבש בדרך, הגמר המושלם של "כוכב נולד 5" חייב יהיה לכלול את מרינה מקסימילאן בלומין, אליסה שפרגה ומרים טוקאן. על מי אפשר לוותר בגמר? מתחיל ב-ב' ונגמר במיגרנה: הבנים. כן, נדב קדמון יודע לשיר ואדיר אוחיון הוא כריס מרטין התל אביבי אבל משמיעה רצופה של השירים שלהם עולה תחושה שהם עשויים מיקשה אחת, בת כמה פסגות לא גבוהות, בעוד שהבנות הן חבורה מגוונת ושפיצית בהרבה. כן, אחרי שלוש זכיות רצופות של בני המין מחוספס הקול בתוכנית - הגיע הזמן לתת את הבמה לבנות. הגמר החמישי של כוכב נולד צריך להיות כלל-נשי.
שלוש הבנות שמשביחות את סופי השבוע שלנו נראו בתחילת דרכן כזמרות שהקהל ישסע לנתחים בהתעלמות smsית מכוונת. מרינה מיוחדת מדי, אליסה רמת קול מדי, מרים טוקאן מעודנת מדי ואף אחת מהן לא באה מהעדה הנכונה. אבל מהר מאוד גם הקהל הישראלי הקשה ראה את האור והכריזמה שזולפים מהן, וחבר השופטים המכובד נראה כעת כגידול ענק שמפריע להן לשצוף קדימה.
שלוש פצצות נשמה
בשילוש הנשי הזה יש זווית חדה יותר והיא שייכת למרינה, שאם לא תחטא במנייריזם יתר - היא הטוענת לכתר הראויה ביותר. האולפן הסגול לא נתקל מעולם בזמרת ברים אדומה שכמותה. הקול הנינוח שלה מערבב את המנעד של שרה ווהן וההגשה הסיפורית של חווה אלברשטיין עם צבעים של פתיתי שלג זחים וקלרינט. כשהיא שרה, כל גופה נגרף למערבולת של צלילים והקול שלה עולה, דואה, מתפתל, מפלרטט עם התווים, עם המילים, עם השופטים, עם הצופים, עם הנגנים ועם אלוהים. בלומין היא מקגייוור של התוכנית: הבו לה שיר בנאלי, זמן קצוב וכמה מיתרים והיא כבר תרכיב ממנו פצצה ג'אזית.פצצת נשמה אחרת היא אליסה שפרגה - נשמה שחורה שלכודה בתוך גוף של נערה ג'ינג'ית מעירו של הבאבא סאלי. בניגוד לחששות מוקדמים, העוצמה של קולה לא מפחידה כי אם מעוררת, והקול שלה יוקד וסמוק וניחן בעוצמות של רכבת הרים - רק עם יותר כוח סוס. אם לא יסתרס על ידי שיפוט לא נכון, או על ידי הטעמה לא נכונה של טקסטים, הקול הזה צריך לשעוט קדימה לגמר הגדול.
על אף המבטא, אין מי שמבינה טקסטים ב"כוכב נולד 5" יותר ממרים טוקאן. וזאת נוסף על יכולותיה הטרנסדנטליות לשדר תחושות ולהקוות דמעות. כשהיא שרה אמש את השורה: "מר לי, מר לי בפה" היא גרמה לנס ביולוגי: כי כל השומע אותה חש כאילו טעם את המילים האלה באמצעות איברי השמע שלו.
טוקאן צללה באומץ, בצלילות דעת וקול לתוך הרפתקת השירה הכי ישראלית בנמצא והמר שלה הפך למתוק שלנו. אני בטוחה שאם יבצעו בה צילום רנטגן יגלו שם סימנים ברורים של נשמה גדולה. טוקאן גורמת למקשיב לה לגלות חלקים בבטן שהוא לא ידע על קיומם. גם אם בתוכניות האחרונות מעט חזרה על עצמה, גם אם היא לא מדייקת בצלילים הגבוהים - הקול שלה הוא סם שאין רוויה ממנו. ושאף אחד לא יעז לתת לנו את סם הנגד.
השלוש הללו נושאות בנטל כבד משקל: לרַצות קהל ושופטים שמוכנים להעניק אותות הצטיינות לזמרים ששרים "גדול" והִמנוני. זמרים שנדרשים לבצע שירים שאם היו יותר אמצע הדרך היו הופכים לאי תנועה. בינתיים הן מתמרנות בין מכנה משותף נמוך לאינדיבידואליזם גבוה בהצלחה. אם הגמר הקודם היה של זמרי הרוק, הגמר הנוכחי צריך להיות של שלוש זמרות שכמותן עוד לא שמענו בתחרות המושמעת לעייפה הזאת. לא ברור כמה דיוויזיות של מצביעים יתגייסו לשורותיהן ברגע האמת, שהרי יש מתמודדים מקושרים מהן, אבל קצת אמונה לא תזיק: כמו לנשים, גם לאפיפיור כזכור, אין צבא.
