Web 2.0 זו הרשת

האם הטכנולוגיות, החברות והשירותים המכונים Web 2.0 הם חלק ממהלך שיווקי מתוחכם הכולל הרבה רעש וצלצולים ומעט מהות?

ניסוי הקולה והמנטוס מול הסופרנוס?

אלפון כותב דברים יותר מתונים: "רמתו של התוכן המיוצר במהפכה החברתית המכונה 'Web 2.0' נמוכה מאוד, ולמעשה ייתכן שהאינטרנט בגירסתו הקודמת, זו המכונה היום רטרואקטיווית 'Web 1.0', היה יותר מעניין, יותר תוסס, יותר אמין, פשוט יותר טוב".

אך השורה התחתונה של קין ואלפון היא דומה. שניהם מתכחשים למות המחבר וקץ ההגמוניה. לדידם, יוצרי התכנים החובבנים לא יכולים להשתוות לאליטה התרבותית המנפיקה לנו פנינים כמו הסופרנוס, סרטים של סקרוסיזה והיצ'קוק או החדשות של ניו יורק טיימס ו-ABC.

יש מקום לכולם

הטענה האחרונה נכונה אך לא רלוונטית. המציאות אינה דו-קוטבית ולא מתקיים בה מאבק קיומי בין

סרטי חובבים ב-YouTube לבין הספרים של Google Books או הוצאת כנרת-זמורה ביתן-דביר. האינטרנט יכול להכיל את כולם. הגידול בחופש הבחירה - זה כל מה שיפה בזנב הארוך של הרשת.

Web 2.0, מונח שנטבע על ידי או'ריילי מדיה ב-2003, הוא אמנם מהלך מיתוגי מבריק, וכמו הרבה מותגים, הוא אורז רעיונות ישנים באריזה חדשה ונוצצת. מה הבשורה הגדולה בתכנים מבוססי גולשים, אם קבוצות הדיון עתיקות כמו האינטרנט?

גולשים שיתפו ביניהם שירים בנאפסטר עוד ב-1999; ויקיפדיה נוסדה בכלל ב-2001, בלוגים נכתבו עוד במחצית השנייה של שנות ה-90' ועידן הרשתות החברתיות החל ב-2002 עם השקת Friendster. גולשים מגיבים לכתבות כבר כמה שנים וגם ממשקים דינמיים כמו Ajax אינם חידוש כה דרמטי.

אבולוציה, לא רבולוציה

נכון, כל מי שמתייחס ל-Web 2.0 כאל מהפכה חוטא לאמת. זו אבולוציה, לא רבולוציה, והיא מטפחת הרבה כסף טיפש וציפיות מוגזמות שיתפוגגו בתוך ענני תגיות וצבעי פסטל. כל אלה קיימים גם קיימים, אך אי אפשר להסיק מכך שזו "בועה פיננסית ריקה מכל תוכן, תופעה זמנית ובלתי חשובה כמו Push Technology לפני עשר שנים", כהגדרת אלפון.

כל עידן טכנולוגי לא מתחיל או מסתיים ביום אחד. ה-Web 2.0 מתאר יפה את הדרך שעברה הרשת בשנים האחרונות. עידן ה-Web 1.0 התאפיין במבנה המורכב ממרכז וקצוות, באופן המחקה את התקשורת המסורתית - מסמן ומסומן, משדר ונמענים. בשנים האלה, שהחלו ב-1995 ונמשכו עד לאחרונה, הגולשים היו פסיביים או הסתפקו בזכות התגובה.

רשת של קצוות

בעידן ה-Web 2.0 האינטרנט הולך ומתפשט לצורתו הטבעית - רשת של קצוות ללא מרכז. בעולם שטוח זה,

כל קצה, בין אם הוא גולש פשוט או תאגיד הוליוודי, יכול לשדר באמצעים פשוטים וזולים. תכנים חובבנים שלא נוצרו בעבר או נכתבו למגירה הופכים להיות חלק ממאגר התרבות העולמי, ביחד עם סוגה עילית ונכסי צאן ברזל.

בכללי המשחק החדשים, מי שמדבר את שפת המדיום וקולע לטעם הגולשים זוכה להצלחה ולא בהכרח בעל האמצעים. זו הסיבה לכך ששתי בחורות מרמלה הגיעו לדף הסרטונים הנצפים ביותר ב-YouTube, הרבה לפני גופי מדיה עשירים. זה לא בהכרח אומר שהיצירה שלהן טובה יותר מהסופרנוס או היצ'קוק.

מדיום של שיחות

האינטרנט הוא מדיום של שיחות. סופר כותב את ספרו בעזרת דיאלוג עם הקהל, מוזיקאי יוצר עם מאזיניו ובלוגרים מנהלים רב שיח עם הקהילה שלהם. ה-Web 2.0 אינו מאואזים דיגיטלי. ההפך, הוא קפיטליזם צרוף. בעלי התשתית על גבה מתקיימת כל הפעילות הזו הם תאגידים כמו ניוז קורפ, גוגל, מיקרוסופט, יאהו ואחרות.

בעולם החדש יש מקום גם ל-ABC, לניו יורק טיימס ולכל גוף תקשורת "מסורתי", ובלבד שישכילו לשלב את הקהילה במפעלות שלהם. ראו למשל את עולמות התוכן שקמו באינטרנט סביב הסדרות Heroes ו-Lost, בעידוד גלוי של רשתות השידור שלהן. האם יש ספק בכלל שהם תרמו למוצר התוכן המקורי?

פריחה תרבותית חסרת תקדים

לא כל תוכן איכותי ולא כל התכנים בהכרח חשובים או איכותיים, אך התוצאה היא פריחה חסרת תקדים של חופש ביטוי ויצירה והעשרת התרבות.

יישומי אינטרנט עשירים, RSS, מידע המסודר ומאורגן על ידי גולשים במתכונת של תגיות (פולקסונומיה), תוכנת ויקי, בלוגים, ממשקי API, מש-אפים, וידיג'טים, מיקרופורמטים כמו גיאו-תגים ועוד – מספקים את התשתית לאינטרנט העתידי.

נכון שה-Web 2.0 אינו עונה על הבעיה העיקרית שאלפון הצביע עליה - הקושי למצוא בין כל בליל התכנים האלה מידע איכותי ורלוונטי. ה-Web 3.0 או הרשת הסמנטית אמורה לעשות סדר ולאפשר לנו לברור את המוץ מן התבן. אם זו לא רשת מוחשית, אני לא יודע מה כן. 

תגיות. שיטה חלופית לגשת למידע

• אין כל עדות לכך כי הגישה הסגורה והמפוקחת של Joost תביס את הגישה הפתוחה של YouTube. בינתיים האחרון הוא סיפור הצלחה והראשון עדיין תעלומה.
  
• העולם של Second Life אינו פועל על פלטפורמה סגורה לגמרי. התוכנה לצפייה ב-Second Life מבוססת על קוד פתוח בעוד השרת שמייצר את הסביבה הווירטואלית נותר סגור.
  
  
• תגיות תמיד שימשו דרך חלופית להיררכיה של קטגוריות. הן אינן אמורות להחליף מנועי חיפוש או חלוקה נושאית באתר. אין כל עדות לשקיעתן, לא ב-Flickr ולא ב-Technorati. הבעיות העיקריות של התגיות נוגעות למטה-דאטה בכלל – אם כל גולש יכול לתייג מידע, איך שומרים על תיוג אחיד בתוך אתר ובין אתרים שונים.
  
  
• אלפון כתב: "יש רק בעיה אחת עם מודל הזנב הארוך - היצרן לא יכול לראות מזה כסף. לא הסופר ולא המו"ל, לא המוזיקאי ולא חברת האלקטרוניקה. היחיד שיכול להרוויח ב"הזנב הארוך" הוא המתווך הקמעונאי". זה בפירוש לא נכון. לפחות 700,000 אנשים המתפרנסים ממסחר ב-eBay הם ההוכחה החיה, כמו גם מאות אלפי האתרים הקטנים והבינוניים השותפים לרשת הפרסום Adsense של גוגל.