ניצחון טכני

היהודים מפגיזים. יש להם פצצות משוכללות שיודעות להתכוונן ללב המטרה - נוער וצעירים שמתלהבים מרעש מסוגנן. "פורטה", אלבומם הרביעי (או השישי, אם סופרים את אלבומי ההופעות שלהם), הוא התגלמות של כישרון אנרגטי שמולבש לתוך רוק שגרתי ויעיל.

מדובר ברוק מסחרי ונוסחתי שנשען על הסממנים החיצוניים של התקן: שואו, ליטוש, עוצמה קולית והחצנה של רגשות במובן המכני שלהם, בעיקר מהצד הקודר - כאב, זעם, ייאוש. הצד השני של המשוואה, במינונים מאזנים, הוא רכות, עדינות וחולשה, וגם הן מתקיימות באלבום באופן מדוד וטכני.

היהודים מייצרים גם שירים טובים, דוגמאות בולטות: "אין לך מקום", ובעיקר "Somebody Else" הקליט. בני הזוג תום פטרובר ואורית שחף, יוצרי הלהקה וסולניה, מבצעים אותם באריכות נדיבה. קולותיהם יפים ועשירים והם משתלבים בנגינה המצוינת של כלי הנגינה הבסיסיים. למשל, בשיר "גם כשלא בוכה", הזעקות שבוקעות משחף מתמזגות בזעקות החשמל של הגיטרה באופן מעורר התפעלות. ובכלל, יש לשחף יכולת לשחק עם קולה באופן שעוצמתו נשמעת לעיתים מיסתורית. אבל רוב הזמן המוזיקה של היהודים פשטנית מדי, סטנדרטית, סינתטית וחסרת דקויות ועידונים. נוצצת על פני השטח, וחסרת משמעות מתחתיו.

אפשר להדגים את כל זה בשיר "לא יכול אחרת". הלחן - נעים. המילים כמו בכל השירים - בנאליות ("אני לא יודע איך, ולאן אני הולך, הייתי ככה סתם מאושר"). פטרובר לא מסתתר הפעם מאחורי כלי נגינה רבים אלא נחשף עם פסנתר בודד, שעליו הוא מפגין יכולות נגינה מרשימות. השיר מתחיל בנימת קול שקטה, מהורהרת ועצובה, אך העצב לא נשמע משכנע. משהו בו מחושב מדי, עיוות הטון, צרידות רגעית, התנשמויות, כל אלה נובעים כביכול מהכאב אבל מתוזמנים מכדי לעורר אמון. כך גם התנשמויות חטופות וטירוף בהבעת המילים, שכביכול בא מתוך מצוקה. בסופו של דבר, ההתרחשות המעוצבת הזו מובילה אל צרחה, שגם אם נשארים אדישים לתוכנה, אפשר להתפעל מצורתה המפוארת.

בסך הכל, אין לצפות מהיהודים שיפרצו את גבולותיהם משום שהם לא אמורים לבצע חריגות שכאלה. כוחם וייחודם במוצר האיכותי שהם מגישים עם סטנדרטים גבוהים של הפקה וסאונד, חדשניים ומתקדמים מסוגם בארץ, להנאתו המושלמת של הקהל שלהם, שבהחלט מקבל תמורה להערצתו רבת השנים.

• "פורטה", "היהודים", התו השמיני