האם היותנו מרושתים בסייברספייס משטח את העולם? אם כן, אולי צדקו אבותינו הקדמוניים שהאמינו כי העולם הוא שטוח? האופן בו אנו תופסים את העולם הממשי נקבע על-ידי החושים שלנו. תיאור סכמתי נמצא באיור המצורף. ללא סובייקט בעל חושים או תודעה, העולם יהיה חסר משמעות, "שטוח", זווית אלפא ובתא שוות אפס מעלות. האבולוציה האנושית והחושים (זווית אלפא באיור), אפשרו קליטת גירויים מהעולם הממשי, וכתוצאה נבנתה בתודעה תמונת עולם (זווית בתא בציור).
ההתפתחות הטכנולוגית לאורך ההיסטוריה ובעיקר ההאצה במהירות התנועה שהחלה במהפכה התעשייתית, הרחיבה את טווח החושים, ו"כיווצה" בהתאם את המרחב הממשי. העולם הפך לכפר גלובלי נגיש. ההאצה הגיעה היום לשיא עם הסייברספייס, המרשת הכול בכול במהירות האור.
הוא משמש כשלוחה של מערכת העצבים שלנו והרחיב מאד את זווית החושים אלפא. חלקים הולכים וגדלים של העולם הממשי שהיו עד לא מזמן נפרדים מאיתנו הפכו לחלק אינטגרלי של גופנו ותודעתנו. מערתו האפלולית של אפלטון בה שהינו עד כה, ובה נחשפנו לתאורה מוגבלת שחדרה מבעד לחריר זווית אלפא, הוארה לפתע באור אדיר אשר מוסס את קירותיה. פרץ האור נגרם מהרחבת מערכת העצבים שלנו באמצעים אלקטרוניים. ללא קירות מערה מגבילים חיינו הפכו מיתיים ואינטגרליים, כאשר זוויות אלפא ובתא הלכו וגדלו בהתמדה.
בתום התהליך שאינו רחוק כל-כך הסייברספייס ייצור איחוד מוחלט בין הממשי לתודעתי, זווית אלפא=בתא=180 מעלות - זווית שטוחה. במילים אחרות העולם הממשי עולם החושים והתודעה, יאוחדו. הסייברספייס משטח את העולם הממשי התלת ממדי לשדה אלקטרומגנטי, לממבראנה המשתרעת במרחב-זמן היפרבולי. האם זהו מדע בדיוני? לא ולא. העולם הממשי הולך ונעלם מאחורי "ממבראנות" של מסכי מחשב, טלוויזיה, וטלפונים סלולריים, הנמצאים בידי כולם ומציגים בפנינו עולם שטוח המדמה עולם תלת ממדי.
מציאות הזויה זו תוארה במיצב-מיצג שלי "עולמות מקבילים" (סרטון, 1999), בו שהיתי בחדר קטן המלא בציוד אלקטרוני, תצוגות מחשב, מצלמות ומקרני וידאו, שהציגו במקביל וברצף מידע אור קולי מרחבי הרשת. העולם הממשי חדל להתקיים, וייוצג על ידי שדה אלקטרוני "שטוח". הגיאומטריה האויקלידית התלת-ממדית של המרחב הממשי הוחלפה בגיאומטריה פרויקטיבית דו-ממדית, בה מוקד אחד של ההיפרבולה הוא ייחודיות תודעת האדם ה"מודט" במרכז המיצג, והמוקד השני נמצא הרחק באין-סוף המייוצג על-ידי הרכזת בסייברספייס.
תפיסתנו את העולם השלימה מהפך דרמטי שראשיתו בתפיסה הפרה-היסטורית של זמן ומרחב מעגליים, בהם הכול היה קשור בכול, דרך הגיאומטריה היוונית הליניארית והגיאוצנטריות, ששלטו במערב עד להופעת רעיונותיו ההליוצנטריים
המהפכניים של קופרניקוס, ותגליותיו של ניוטון בתחום הכבידה, התנועה והאור.
כיום אנו יודעים כי השמש אינה מרכז הגלקסיה, ואילו הגלקסיה שלנו היא אחת מני מיליארדי גלקסיות ביקום ללא מרכז. התיאוריות הפיזיקאליות העכשוויות אכן צופות כי היקום אותו דימינו כתלת-ממדי, אינו אלא ממבראנה דו-ממדית דקיקה המשתרעת במרחב רב ממדים.
תיאוריות אחרות מניחות כי עולמנו הוא למעשה הולוגרמה דו ממדית, או "צל" של מרחב רב ממדים (הוקינג). הסייברספייס תואם מודלים אלה, בהיותו "ממבראנה" כדורית המקשרת את אזוריה השונים בחורי-תולעת, אלו הן הרכזות, ובכך הופכת לאזור גבול נרחב בין הממשי לתודעתי.
האסטרו פיסיקאי סוברהמניאן צ'נדרסקהר אמר בהקשר זה: "בכל הקריירה המדעית שלי, המשתרעת על-פני יותר מארבעים וחמש שנים, החוויה המזעזעת ביותר הייתה ההבנה כי הפתרון המדויק של משוואות היחסות הכללית של איינשטיין, זה שגילה המתמטיקאי הניו-זילנדי רוי קר, מספק ייצוג מדויק לחלוטין של מספר רב-מספור של חורים שחורים מסיביים הממלאים את היקום. אותה "צמרמורת בנוכחות יופי", אותה עובדה מופלאה כי תגלית שהמניע לה היה החתירה ליופי במתמטיקה, אכן תמצא את ביטויה המדויק בטבע, שכנעה אותי לקום ולומר שהיופי הוא הדבר שנפש האדם נענית לו, ברמה העמוקה והטמירה ביותר".
(מצוטט אצל קאקו " על מרחב אודיסיה מדעית ביקומים מקבילים, בעיוותי-זמן ובממד העשירי", 1998, 254).
תיאור נוסף של סגירת המעגל בין הפרה-היסטוריה ל"מטריקס", ראו ב"הקתדרלה האולטימטיבית".
